לאהוב אותה 136
רוברט קנון חשד בקנוניית ריגול מצד אוונג’לין שו ומיהר לסכל את המזימתה. אלא שתוך זמן קצר מתגלה לו חפותה המלאה מכל אשמה. האם יצליח רוברט להשיב לסדרם את החיים שניסה להרוס – ולזכות שוב באישה שכבשה את ליבו?
שם: לאהוב אותה 136
מחבר/ת: לינדה האוארד
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011632334
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
				<h2>1</h2>
<p>דיוויס פריסן לא חשב על עצמו כפחדן, אבל הוא היה מעדיף לעבור ניתוח ללא הרדמה מאשר לעמוד מול רוברט קנון ולספר לו את מה שהיה עליו לספר לו. לא שמחזיק מניות הרוב, המנכ״ל והנשיא של קבוצת קנון יראה בו אחראי לבשורות הרעות; קנון מעולם לא נודע כמי שיורה בשליח. אבל העיניים הירוקות הקפואות האלה יהפכו קרות עוד יותר, מרוחקות עוד יותר, ודיוויס ידע מניסיון שהוא ירגיש במגע הצונן של הפחד לאורך עמוד שדרתו. לקנון יצא שם של אדם הוגן ללא פניות, אבל אף של אדם אכזרי ללא מתחרים, כאשר מישהו מנסה לפגוע בו. דיוויד לא יכול לחשוב על אדם שכיבד יותר מאשר את רוברט קנון, אבל הדבר לא פוגג את פחדו.</p>
<p>אנשים אחרים במעמדו של קנון, ועם הכוח הנלווה לכך, בודדו את עצמם מאחורי שכבות של עוזרים. אות לשליטה העצמית ולריחוק האישי של קנון הייתה העובדה שרק העוזרת האישית שלו הגנה על שעריו. פליס קורי הייתה העוזרת האישית של קנון מזה שמונה שנים והיא ניהלה את המשרד שלו בדייקנות של שעון שוויצרי. היא הייתה אישה גבוהה, רזה וחסרת גיל עם שיער אפור בגון הברזל ועור חלק כשל בת עשרים. דיוויס ידע שהבן הצעיר ביותר שלה כבר בן עשרים־ומשהו, כך שפליס הייתה צריכה להיות לפחות בשנות הארבעים המוקדמות שלה, אבל אי אפשר היה לנחש את גילה על פי הופעתה. היא הייתה קרירה תחת אש, יעילה עד אימה ומעולם לא גילתה רמז לעצבנות בחברת הבוס שלה. דיוויס ייחל ליכולת האחרונה הזו עתה.</p>
<p>הוא התקשר מראש כדי לוודא שקנון יוכל לפגוש אותו, כך שפליס לא הייתה מופתעת כאשר נכנס למשרדה. "בוקר טוב, מר פריסן." היא הושיטה את ידה מיד אל הטלפון והקישה על אחד ממתגיו. "מר פריסן נמצא כאן, אדוני." היא השיבה את השפופרת למקומה וקמה. "הוא יראה אותך עכשיו." ביעילות חלקה שהפחידה אותו, היא ניגשה אל דלת המשרד הפנימי עוד לפני שהספיק להגיע אליה, פתחה אותה בפניו וסגרה אותה אחריו. לא היה שום דבר כנוע בהתנהגותה של פליס; הוא חש, תחת זאת, שהיא שלטה אפילו בכניסה שלו למשרדו של קנון. ולמעשה, כך היה.</p>
<p>משרדו של קנון היה עצום ממדים, מפואר ומעוצב להפליא. לזכותו ייאמר שטעמו הביא להשפעה מרגיעה ולא מפחידה, למרות הציורים המקוריים שהיו תלויים על הקירות והשטיח הפרסי בן מאתיים השנים שהיה לרגליו. מימין היה אזור ישיבה גדול, ובו מערכות שמע וצפייה משובחות, אף שדיוויס פקפק באם קנון השתמש אי פעם במכשיר הטלוויזיה הגדול או בווידאו שלא לצורכי הדגמה ועסקים. שישה חלונות ענקיים נקרעו בקיר, ממסגרים את הנוף של ניו יורק כאילו מדובר בשישה ציורים נוספים. החלונות היו עבודת אומנות בפני עצמם, עשויים זכוכית משובחת שפילחה את האור לכדי יהלומים זוהרים.</p>
<p>שולחן העבודה הענק של קנון היה עתיק, עבודת אומנות מופלאה מסותתת עץ שחור שכנראה השתייך לבני משפחת המלוכה רומנוב במאה השמונה־עשרה. הוא נראה במקום לגמרי מאחוריו.</p>
<p>הוא היה גבר גבוה ורזה, עם חן אלגנטי ועוצמה של פנתר. היה משהו פנתרי גם בצבעים שלו, עם השיער השחור החלק והעיניים הירוקות החיוורייניות. אפשר היה להניח שרוברט קנון עצל. זו תהיה טעות גדולה.</p>
<p>הוא קם על רגליו כדי ללחוץ ידיים, ואצבעותיו הארוכות והמעוצבות להפליא לפתו את ידו של דיוויס בעוצמה מפתיעה. דיוויס נרתע תמיד מהחוזק והפלדה בלחיצת היד הזו.</p>
<p>בכמה הזדמנויות, קנון הזמין אותו לאזור ההסבה ושאל אותו אם ירצה קפה. אלא שזו לא הייתה אחת מאותן הזדמנויות. קנון לא הגיע למעמדו תוך שהוא טועה בהבנת אנשים, ועיניו הצטמצמו כאשר בחן את המתח בפניו של דיוויס. "הייתי אומר שטוב לראות אותך, דיוויס," הטעים, "אבל אני חושב שאתה נמצא כאן כדי להגיד לי משהו שלא ינעים לאוזניי."</p>
<p>קולו היה שקט, כמעט סתמי, אבל דיוויד חש כיצד המתח שלו עולה עשרות מונים. "לא, אדוני."</p>
<p>"האם זו אשמתך?"</p>
<p>"לא, אדוני." ואז הודה בכנות, "למרות שקרוב לוודאי שהייתי צריך לעלות על זה מוקדם יותר."</p>
<p>"אז תירגע ותשב," אמר רוברט בעדינות וחזר למקומו. "אם זו לא אשמתך, אז אתה בטוח. עכשיו, ספר לי מה הבעיה."</p>
<p>דיוויס התיישב בעצבנות, אבל לא הצליח להירגע. הוא ישב על קצה כיסא העור הרך. "מישהו בהנטסוויל מוכר את התוכנה שלנו לתחנת החלל," התפרץ.</p>
<p>קנון מעולם לא היה גבר חסר מנוח, אבל עכשיו הוא נדרך עוד יותר, והעיניים הירוקות לבשו הבעה קפואה ממנה דיוויס התיירא כל כך. "יש לך הוכחות?" שאל.</p>
<p>"כן, אדוני."</p>
<p>"אתה יודע מי?"</p>
<p>"נדמה לי שכן, אדוני."</p>
<p>"אז תעדכן אותי." במילים חדות אלה, נרכן קנון לפניו ומבטו ננעץ בדיוויס כאילו היה קרן לייזר ירוקה חיוורת.</p>
<p>דיוויס עדכן אותו, גמגם כמה פעמים כאשר ניסה להסביר כיצד התעורר חשדו וכיצד חקר מעט בעצמו כדי לאושש את חשדותיו, בטרם יפנה אצבע מאשימה. קנון הקשיב בדממה, ודיוויס ניגב את הזעה ממצחו בזמן שתיאר את תוצאות הבדיקה שלו. החברה של קבוצת קנון, פאורנט, שהייתה ממוקמת בהנטסוויל, אלבמה, עבדה בימים אלה על תוכנה מסווגת ביותר שפותחה עבור נאס״א. התוכנה הזו הופיעה ללא עוררין בידיה של חברה בעלת זיקה למדינה אחרת. לא מדובר כאן רק בריגול תעשייתי, אף שדי היה בזה; במקרה זה, היה מדובר בבגידה.</p>
<p>החשדות שלו התרכזו בלנדון מרסר, מנהל החברה. מרסר התגרש שנה לפני כן ורמת החיים שלו עלתה באופן ניכר לעין. המשכורת שלו הייתה טובה מאוד, אבל לא מספיק טובה כדי לכלכל משפחה ולנהל את אורח החיים שניהל. דיוויס שכר בחשאי את שירותיה של חברת חקירות, שגילתה הפקדות גדולות של כסף בחשבון הבנק של מרסר. אחרי שעקבו אחריו במשך כמה שבועות, הם דיווחו שהוא מבקר דרך קבע במרינה של גנטסוויל, עיר קטנה בסמוך, שעמדה על גדות אגם גנטסוויל, מקווה מים בתוך נהר טנסי.</p>
<p>הבעלים והמפעילה של המרינה הייתה אישה בשם אווי שו; החוקרים עוד לא הצליחו להעלות דבר מחשבונות הבנק שלה או מהרגלי הבזבוז שלה, אך ייתכן שניתן לייחס זאת רק לעובדה שהיא חכמה יותר ממרסר. עם זאת, בפעמיים האחרונות שכר מרסר סירת מנוע במרינה, וזמן קצר לאחר שעזב את המקום עם הסירה, מיהרה אווי שו לסגור את המרינה ולצאת אחריו בסירה משלה, לאחר כחמש־עשרה דקות. נראה כאילו נפגשו במקום כלשהו באגם הגדול, מקום בו יוכלו בנקל להסתיר את מעשיהם, ולראות או לשמוע התקרבות של סירה אחרת. זה היה הרבה יותר בטוח מאשר לנהל את עסקיהם המפוקפקים בתוך המרינה העמוסה; למעשה, הפופולריות של המרינה רק הוסיפה תמיהה לעובדה שסגרה אותה באמצע היום.</p>
<p>פניו של קנון היו קשים וחסרי הבעה לאחר שדיוויס סיים לדווח ופקק את פרקי אצבעותיו. "תודה, דיוויס," אמר ברוגע. "אני אדווח לאף־בי־איי ואמשיך מכאן. עבודה טובה."</p>
<p>דיוויס הסמיק כאשר קם על רגליו. "אני מצטער שלא עליתי על זה מוקדם יותר."</p>
<p>"אתה לא נמצא בשטח האבטחה. מישהו לא ביצע את עבודתו כיאות. אני אטפל גם בזה. יש לנו מזל שאתה חריף כפי שהינך." רוברט רשם לעצמו להעניק לדיוויס העלאה בשכר, שהיה גם כך בריא ביותר, ולהתחיל לטפח אותו לתפקיד רב כוח יותר ובעל אחריות גדולה יותר. הוא גילה חריפות ותושייה, ואסור להתעלם מגורמים אלה. "אני בטוח שהאף־בי־איי ירצו לדבר איתך, אז תפנה לך את היום."</p>
<p>"כן, אדוני."</p>
<p>רוברט השתמש בקו הפרטי שלו כדי להתקשר לאף־בי־איי, ברגע שדיוויס יצא ממשרדו. האגף החזיק כוח גדול בעיר, וכבר הזדמן לו לעבוד איתם בעבר. הוא הועבר מיד לסוכן בכיר. השליטה העצמית שלו הייתה כה גדולה, עד שזעמו לא נחשף בקולו כאשר דרש ששניים מהסוכנים הטובים ביותר יגיעו למשרדו במהירות האפשרית. השפעתו הייתה כזו שאיש לא פקפק בבקשה; נאמר לו רק ששני סוכנים יגיעו אליו תוך חצי שעה.</p>
<p>לאחר מכן הוא התרווח בכיסאו ושקל את האפשרויות העומדות לפניו. הוא לא הרשה לזעמו הקר להעיב על תהליך החשיבה שלו. רגש לא נשלט אינו יעיל, הוא מטופש, ורוברט מעולם לא הרשה לעצמו לנהוג בטיפשות. הוא לקח אישית את העובדה שמישהו באחת החברות שלו מכר תוכנות מחשב מסווגות; זה הכתים את המוניטין שלו. הוא סלד מאנשים שמסוגלים למכור את מדינתם בעבור בצע כסף, והוא יעשה הכול כדי לעצור את הגניבה ולהושיב את הפושע מאחורי סורג ובריח. תוך חמש־עשרה דקות כבר הייתה במוחו תוכנית פעולה.</p>
<p>שני הסוכנים הגיעו תוך עשרים דקות. כאשר פליס זמזמה אליו, הוא אמר לה לשלוח אותם פנימה, ושהוא מבקש שאיש לא יפריע לו עד שהם יעזבו. בהיותה מזכירה מושלמת עד העצם, היא לא העלתה תהיות.</p>
<p>היא ליוותה את שני הגברים הלבושים בצורה שמרנית לתוך המשרד שלו וסגרה מאחוריהם את הדלת. רוברט קם כדי לקדם את פניהם, אבל כל אותו זמן, אמד אותם במבטו הקריר והחתום. הצעיר שביניהם, בסביבות שלושים, זוהה מיד כפקיד ברמה הבינונית, אבל היה בעיניו ביטחון שנשא חן בעיני רוברט. הגבר המבוגר יותר, בתחילת שנות החמישים אולי, היה בעל שיער חום בהיר שהאפיר לגמרי. הוא לא היה ממוצע קומה לגמרי, ומבנה גופו היה מוצק. העיניים הכחולות, מאחורי משקפיים בעלי מסגרת מתכת, היו עייפות, אבל גם כך הן נצצו בתבונה וסמכות. זה לא היה סוכן זוטר.</p>
<p>הגבר האחר הושיט לרוברט את ידו. "מר קנון?" רוברט נד בראשו וזה הוסיף, "אני ויליאם ברנט, סוכן בכיר באגף החקירות הפדרלי. זהו לי מארי, סוכן מיוחד לענייני ריגול נגדי."</p>
<p>"ריגול נגדי," מלמל רוברט ועיניו נותרו צוננות. נוכחות שני הסוכנים הללו העידה על כך שהאף־בי־איי כבר חקר את פאורנט. "ניחוש טוב, רבותיי. אנא, שבו."</p>
<p>"זה לא היה ניחוש," ענה סוכן ברנט בזעף, בזמן שהשניים התיישבו. "תאגיד כשלך, שמטפל בחוזים ממשלתיים רבים, הופך למטרה לריגול, לרוע המזל. אני גם מודע לכך שיש לך ניסיון מסוים בשטח זה בעצמך, כך שברור שאתה זקוק לכישורים המיוחדים שלנו, אם תרצה."</p>
<p>הוא טוב, חשב רוברט. טיפוס מעורר אמון. הם רצו לדעת אם הוא יודע משהו, אבל הם לא יראו לו את הקלפים שלהם אם הוא לא יזכיר את פאורנט. העמדת הפנים הזו הייתה מסך של תום, מאחוריו הם יוכלו להציג הפתעה ומורת רוח אם הוא יודיע להם שגילה דליפה בחברה, או להסתיר את המידע שלהם אם לא יזכיר את העניין.</p>
<p>הוא לא הניח להם לחמוק בצורה כזו. "אני רואה שעליתם על מידע מעורר חשש בכוחות עצמכם," אמר בריחוק. "אני מעוניין לדעת מדוע לא יצרתם איתי קשר מיד."</p>
<p>ויליאם ברנט הקדיר פנים. הוא שמע שדבר אינו חולף ליד רוברט קנון, ובכל זאת, הוא לא ציפה לגלות אדם כה חד אבחנה.</p>
<p>קנון התבונן בו בהרמת גבה קרירה שהזמינה הסברים, הבעה שרוב האנשים התקשו לעמוד בפניה.</p>
<p>ברנט הצליח לשלוט בנטייה לדבר בלי מחשבה, לערבב הסבר בהתנצלות; הוא נדהם מקיומו של הדחף הזה. הוא גרם לו לבחון את רוברט קנון בצורה קפדנית עוד יותר. קנון הגיע מרקע תרבותי ועשיר, אבל הוא הגדיל את הונו באמצעות החוש העסקי החד שלו והמוניטין שיצא לו כאדם שאינו עושה חצאי דברים. היו לו גם חברים רבים במשרדי החוץ והמשפטים, אנשים עתירי כוח בזכות עצמם, שהתייחסו אליו בכבוד רב. "תראה," אמר אחד מאותם אנשים, "אם קורה משהו לא כשר באחת החברות של קבוצת קנון, אז אני אראה בזה טובה אישית אם תפנה אל רוברט קנון, לפני שאתה נוקט פעולה כלשהי."</p>
<p>"אני לא יכול לעשות זאת," ענה ברנט. "הדבר יסכן את החקירה."</p>
<p>"כלל לא," אמר האיש. "אני מוכן להפקיד בידיו של רוברט קנון את סודות המודיעין הרגישים ביותר של המדינה. למעשה, כבר עשיתי את זה, בכמה הזדמנויות. הוא עשה לנו... כמה טובות."</p>
<p>"ייתכן שהוא שותף לקנוניה," אמר ברנט, עדיין מתנגד לאפשרות שיהיה עליו לעדכן אזרח במצב המתפתח באלבמה.</p>
<p>אבל האיש האחר נענע בראשו לאות שלילה. "לא. לא רוברט קנון."</p>
<p>לאחר ששמע משהו אודות האופי והגודל "של הטובות" שעשה קנון, והסכנות המעורבות במעשיו, הסכים ברנט לעדכן את קנון במצב לפני שיתחילו לפעול. אבל קנון התקשר לפני שהיה סיפק בידו לעשות זאת, והם לא היו בטוחים אם הוא כבר יודע או לא. התוכנית הייתה לשמור על שתיקה עד שיגלו מדוע התקשר אליהם. זה לא עזר. הוא קלט אותם מיד.</p>
<p>ברנט התרגל לקרוא אנשים, אבל הוא לא הצליח לקרוא את קנון. הדמות שלו הייתה של אדם עשיר, תרבותי ומתוחכם, וברנט הניח שהוא אכן כל אלה, אבל הוא ידע שזו רק השכבה הראשונה. השכבות האחרות, יהיו אשר יהיו, היו כה חבויות עד שהוא רק חש בקיומן, וגם זאת בזכות הגישה שלו למידע חסוי. הוא בחן את פניו הרזים והנאים של רוברט קנון ולא ראה אפילו הבזק של הבעה; היו רק העיניים המרוחקות האלה, שהתבוננו בו בסבלנות אין קץ.</p>
<p>ויליאם ברנט קיבל החלטה מהירה וגחן לפנים. "מר קנון, אני עומד לספר לך הרבה יותר מכפי שתכננתי מראש. עומדת לפנינו בעיה רצינית באחת החברות שלך, חברת תוכנה באלבמה — "</p>
<p>"ואם אגיד לך שאני כבר יודע?" שיסעו רוברט בנימה מדודה. "אז תוכל לספר לי אם יש לך מה להוסיף."</p>
<p>במשפטים קצרים ומדויקים, הוא חזר על הדברים ששמע מדיוויס פריסן. שני הסוכנים החליפו ביניהם מבטים מבועתים ובלתי רצוניים, שחשפו את העובדה שקנון חשף הרבה יותר מהם, דבר שרק העלה את מניותיו של דיוויס בעיני רוברט.</p>
<p>לאחר שסיים, כחכח ויליאם ברנט בגרונו ורכן לפנים. "ברכותיי. אתה מקדים אותנו בהרבה. זה יעזור לנו מאוד בחקירה שלנו — "</p>
<p>"אני טס לשם מחר בבוקר," אמר רוברט.</p>
<p>ברנט הביט בו במורת רוח. "מר קנון, אני מעריך את הרצון שלך לעזור, אבל עדיף שהמצב הזה יטופל על ידי האגף."</p>
<p>"לא הבנת אותי. אני לא מתכוון לעזור. זו החברה שלי, הבעיה שלי. אני אטפל בזה בעצמי. רק רציתי לדווח לך על המצב ועל כוונותיי. אני לא צריך לחכות ולהכין לעצמי כיסוי כדי להיכנס לתוך המפעל, מפני שהוא שייך לי. אני, כמובן, אמשיך ליידע אותך."</p>
<p>ברנט כבר נענע בראשו. "לא, זה לא בא בחשבון."</p>
<p>"מי עדיף ממני? לא רק שיש לי גישה לכול, אלא שהנוכחות שלי לא תהיה מאיימת כמו של חוקרי האגף." הוא עצר לרגע ואז אמר בעדינות, "אני לא איזה חובבן בשטח."</p>
<p>"אני מודע לזה, מר קנון."</p>
<p>"אז אני מציע שתדבר על כך עם הממונים עליך." הוא הציץ בשעונו. "בינתיים, אני צריך לערוך כמה סידורים."</p>
<p>לא היה לו ספק שברגע שברנט ייגש אל הממונים אליו, הוא יופתע ויכעס כאשר ייאמר לו לסגת ולהניח לרוברט קנון לטפל בבעיה בדרכו שלו. הם יספקו, כמובן, כל עזרה שתידרש לו, ויעמידו תגבורת בשטח אם יזדקק לה, אבל הסוכן ברנט יגלה שרוברט הוא זה שמחליט.</p>
<p>הוא בילה את שארית היום בפינוי השולחן שלו. פליס הזמינה לו טיסה עם תאריך שיבה פתוח והזמינה מקום במלון בהנטסוויל. רגע לפני שעזב, הוא הציץ בשעונו והחליט להסתכן. למרות שהשעה בניו יורק הייתה שמונה בערב, הרי שהשעה במונטנה הייתה שש בלבד, ושעון הקיץ פירושו שהעבודה בחווה תתארך יותר מאשר בחורף.</p>
<p>לשמחתו, הטלפון זכה למענה בצלצול השלישי וקולה העצל של אחותו נשמע מן העבר השני. "בית המשוגעים של דנקן, מדברת מדלין."</p>
<p>רוברט צחק. הוא שמע ברקע את הרעש שהקימו שני האחיינים הצעירים שלו. ״יום קשה, מותק?״</p>
<p>"רוברט!" עונג מילא את קולה. "אפשר להגיד. מתחשק לך לקבל את האחיינים שלך לביקור ארוך?"</p>
<p>"לא לפני שתצליחי לאלף אותם. בכל מקרה, אני לא אהיה בבית."</p>
<p>״לאן אתה נוסע הפעם?״</p>
<p>"להנטסוויל, אלבמה."</p>
<p>היא עצרה לרגע. "נורא חם שם."</p>
<p>"אני מודע לכך."</p>
<p>"אתה עלול אפילו להזיע," הזהירה אותו. "תחשוב כמה זה יפריע לך."</p>
<p>פיו הקשה התעקל בחיוך לשמע השעשוע בקולה. "זה סיכון שאצטרך לקחת."</p>
<p>"אז זה חייב להיות רציני. בעיות?"</p>
<p>"כמה דברים קטנים."</p>
<p>"שמור על עצמך."</p>
<p>"בסדר. אם יתברר שאצטרך להיות שם זמן רב, אני אתקשר ואתן לך את מספר הטלפון שלי."</p>
<p>"בסדר. אני אוהבת אותך."</p>
<p>"גם אני אוהב אותך." הוא חייך מעט אחרי שניתק. כמה אופייני למדלין לא לשאול שאלות, אבל להרגיש מיד עד כמה המצב רציני. בשש מילים היא נתנה לו את ברכתה, את תמיכתה ואת אהבתה. אף שהייתה למעשה אחות חורגת בלבד, הרי שהחיבה וההבנה ביניהם היו חזקים כאילו היו בעלי קשרי דם.</p>
<p>לאחר מכן התקשר אל האישה אליה התלווה לאחרונה בצורה די קבועה, ולנטינה לורנס. היחסים לא התקדמו עד כדי כך שיצפה ממנה לחכות עד שובו, כך שהדבר הקל ביותר עבור שניהם יהיה אם הוא יבהיר שהיא חופשיה להיפגש עם מי שתרצה. חבל; ולנטינה הייתה מאוד פופולרית מכדי להישאר פנויה זמן רב, והוא חשד בכך שייאלץ לשהות באלבמה כמה שבועות.</p>
<p>היא הייתה מהטיפוסים שרוברט נמשך אליהם: סוסה אצילה — גבוהה, רזה, בעלת חזה קטן. האיפור שלה היה תמיד מושלם ובלתי מורגש, הבגדים שלה היו מסוגננים ומלאי טעם. היא הייתה בעלת אישיות נעימה באמת ונהנתה מהצגות תיאטרון ואופרה בדיוק כמוהו. היא הייתה יכולה להיות בת לוויה נפלאה, אם הבעיה הזו לא הייתה צצה פתאום.</p>
<p>חלפו כמה חודשים מאז שם קץ למערכת היחסים האחרונה שלו, והוא הרגיש חסר מנוח. הוא העדיף לחיות עם אישה על פני חיים לבד, למרות שהיה מרוצה למדי בחברת עצמו. הוא נהנה עמוקות מנשים, שכלית וגופנית, ובדרך כלל העדיף מערכת יחסים יציבה וארוכה. הוא לא נהנה ממפגשים אקראיים ללילה ותיעב את אלה שהיו כסילים ליהנות מהם. הוא נמנע מהתעלסות עם אישה עד שהתחייבה למערכת יחסים עמו.</p>
<p>ולנטינה קיבלה את הבשורה אודות ההיעדרות הארוכה שלו מהעיר בחן: אחרי הכול, הם לא היו נאהבים ולא הייתה לה זכות לתבוע ממנו דבר. הוא שמע את הצער הענוג בקולה, אבל היא לא ביקשה ממנו להתקשר עם שובו.</p>
<p>לאחר שסיים עם זה, הוא ישב עוד כמה דקות והקדיר פנים בזמן שהרשה לעצמו לחשוב על היחסים שלא התפתחו לכדי אינטימיות, וכמה זמן יעבור עד שיהיה לו זמן לדאוג לצד המיני של חייו. הוא לא היה מרוצה מהאפשרות שיצטרך לחכות לכך זמן רב.</p>
<p>הוא לא נהג במין בצורה אגבית. המיניות העזה שלו הייתה תמיד תחת שליטה עזה; תוך התייחסות לשוני בין גברים לנשים, גברים שאינם בשליטה עצמית עלולים בקלות לפגוע באישה, דבר שתיעב תמיד. הוא כבש את התיאבון המיני שלו ואת כוח הפלדה שלו ומשל בהם ביד ברזל בעזרת הכוח הקפוא של תבונתו. הוא אף פעם לא לחץ על אישה, למרות שתמיד היה ברור כאשר נמשך לאישה, כדי שתדע איפה היא עומדת. אבל הוא הניח לגברת שלו לקבוע את הקצב, להניח לאינטימיות להתקדם על פי רצונה. הוא כיבד את הזהירות הטבעית של אישה ביחס לפתיחת גופה העדין והפגיע לזכר חזק וגדול יותר. כאשר הגיעו הדברים למין, הוא נהג בנשים בעדינות ולא מיהר, כדי שהן יהיו מגורות באופן מלא. הוא לא התקשה להשיג שליטה כזו; הוא יכול לבלות שעות בליטוף העור הנשי הרך, בליטוף החיטובים הנעימים. ההשתהות במהלך מעשה האהבה רק סייעה לו להרוות את צימאונו שלו בעודו מעצים את העונג של הצד השני.</p>
<p>לא היה כמו התעלסות בפעם הראשונה עם בת זוג חדשה, חשב. החוויה מעולם לא הייתה כה עזה ורעבתנית כמו בפעם הראשונה. הוא תמיד ניסה לגרום לאישה שלו להרגיש מיוחדת. הוא אף פעם לא דילג על הפרטים הקטנים שגורמים לאישה להרגיש טוב: ארוחות רומנטיות לשניים, אור נרות, שמפניה, מתנות המעידות על התחשבות, תשומת ליבו המלאה. כאשר הגיע הזמן לפרוש לחדר השינה, הוא ניצל את כל הכישורים והשליטה העצמית שלו כדי לספק אותה שוב ושוב בטרם הרשה לעצמו להגיע לפורקן שלו.</p>
<p>המחשבה על הדברים שהבעיה באלבמה גורמת לו להפסיד הכעיסה אותו.</p>
<p>הוא התעורר משרעפיו בשל נקישה על הדלת. הוא הרים את פניו כאשר פליס תחבה את ראשה בפתח. "היית צריכה ללכת הביתה," אמר. "לא היית צריכה להישאר."</p>
<p>"שליח הביא הרגע את המעטפה הזו בשבילך," אמרה, מתקרבת אליו כדי להניח אותה על השולחן שלו. היא התעלמה מההערה שלו. תהיה השעה אשר תהיה, היא כמעט אף פעם לא עזבה את המשרד לפניו.</p>
<p>"לכי הביתה," אמר בשלווה. "זו פקודה. אני אתקשר אלייך מחר."</p>
<p>"אתה זקוק למשהו לפני שאלך? קנקן קפה טרי?"</p>
<p>"לא, אני לא נשאר עוד זמן רב בעצמי."</p>
<p>"אז שתהיה לך נסיעה טובה." היא חייכה ויצאה מהחדר. הוא שמע אותה במשרד החיצוני, אוספת את החפצים שלה ונועלת הכול לקראת הלילה.</p>
<p>הוא פקפק באם הנסיעה תהיה טובה. הוא היה במצב רוח נקמני, מחפש דם.</p>
<p>הוא הבחין שהמעטפה הגיעה ללא כתובת השולח. הוא פתח אותה והוציא מתוכה כמה עמודים. הייתה שם תמונה מגורענת אחת, סיכום של הדברים שידעו והודעה קצרה מהסוכן ברנט, מזהה את האישה בתמונה ומבהירה לרוברט שהאגף ישתף עמו פעולה בכל העניינים, דבר לו ציפה.</p>
<p>הוא הרים את הצילום המועתק ובחן אותו. הוא היה באיכות גרועה מאוד, אבל הייתה שם אישה, שעמדה על מזח, כשברקע סירות מנוע. אז זוהי אווי שו. היא הרכיבה משקפי שמש, כך שקשה היה לדעת עליה הרבה, חוץ מהעובדה שהיה לה שיער בלונדיני סתור, ושהיא נראתה די חסונה. לא בדיוק מטה הארי, חשב, וטעמו המסודר נפגע בשל בחירת הבגדים הלא נכונה שלה והופעתה הסתורה באופן כללי. היא נראתה יותר כמו מתאבקת בבוץ, נקבה גסה שמוכרת את מדינתה בעבור בצע כסף.</p>
<p>הוא השיב את הניירות לתוך המעטפה בתנועות קצרות. הוא רצה להביא את לנדון מרסר ואווי שו לדין.</p>


			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות