אם רק הייתי מגלה לה

רומן מרגש על אהבה שלא נאמרה בזמן, על סודות שמכבידים על הלב, ועל ההחמצות שמעצבות את חיינו. פין תמיד אהב את אוטום – לא רק כבת השכנים או כחברה של אמו, אלא באמת אהב אותה. אבל הוא בזוגיות עם סילבי, והוא לא מוכן לפגוע בה. לכן הוא שומר את רגשותיו בסוד. ג’ק, חברו הטוב, בטוח שאוטום יודעת – ושמגיע לה לדעת את האמת.

הסיפור מסופר בשלושה קולות – פין, אוטום וג’ק – ומביא עומק רגשי, כאב, אהבה ואפשרות לריפוי דרך קשרים מפתיעים. זהו ספר המשך לרב-המכר ”אם הוא רק היה איתי”, והוא ממשיך את סיפורם של שלישיית חברים שמסתבכת ברגשות, סודות ואהבות לא פתורות. מתאים במיוחד לחובבי רומנים צעירים, דרמות רגשיות וסיפורים שנשארים איתך הרבה אחרי הסיום.
שם: אם רק הייתי מגלה לה
מחבר/ת: לורה נולין
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 010074559

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 88.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_chapterheadline"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">1</span></p>
<p class="עימוד_indented-txt">מחריד לגמרי לישון ליד אוֹטוֹם. היא מדברת, בועטת, גונבת את השמיכה, משתמשת בי בתור כרית. יכולתי לספר על זה המון סיפורים אם היה לי למי לספר אותם, אבל שלא כהרגלה, כל הכאוס הלילי שהיא גורמת לו מביך את אוֹטוֹם. זאת אחת המוזרויות שלה, שהיא בשום אופן לא מוכנה שילגלגו עליהן. לאימהות שלנו – "האימהות" כמו שאוֹטוֹם התחילה לקרוא להן כשהיינו ממש קטנים – יש סיפורים משלהן על הפורענויות הליליות של אוטום, אבל מספיק שאיזכר במבט הזועם שהיא נועצת בהן כדי לדעת שאסור לי לגלות זיכרונות ילדות על הלילות הפרועים וחסרי המנוחה שבהם ישנו זה אצל זה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">במהלך הקיץ גיליתי שהיא בכלל לא השתנתה. לפני כמה ימים היא נרדמה בזמן שהסתכלה איך אני משחק במחשב שלי. סוף־סוף הצלחתי לתזמן קפיצה מסוימת במשחק, אבל בדיוק אז היא הושיטה זרוע אל הברכיים שלי, והדמות שלי נפלה אל מותה. הרמתי בעדינות את היד שלה וזזתי כמה סנטימטרים, אבל לא רחוק מדי. לא הזכרתי את זה כשהיא התעוררה, אחרת היא הייתה אומרת שמעכשיו תחזור הביתה כשהיא תתחיל להתעייף, ואני מעדיף לוותר על כל המשחקים מאשר לאבד רגע אחד ממה שקורה בינינו מאז שגֵ'יימי נפרד ממנה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">בדיוק בגלל זה הקפדתי לשכב בינה לבין ג'ק אתמול בלילה. היה ברור שכולנו נישן אצלי, והרגשתי שמחובתי להיות זה שיחטוף את המכות. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני חייב להודות: קיוויתי שזה יקרה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">התעוררתי כשהאצבעות שלה התפתלו על הצלעות שלי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">דודה קְלֵייר צודקת. אוֹטוֹם נוחרת עכשיו. כשהיינו ילדים היא לא נחרה. אז האמנתי לה כשהיא התעקשה שאימא שלה רק מתבדחת. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל אנחנו שוכבים כאן, באוהל שהכנתי לה משמיכות, והראש שלה צמוד לשקע המרפק שלי. היא שוכבת על הצד, מכורבלת בתנועה עוברית, ונוחרת, אם כי לא בקול. היא נושמת נשימות חטופות ומהבילות. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אתמול בלילה, אחרי שג'ק נרדם, שנינו נשארנו ערים ודיברנו קצת. אוֹטוֹם התחילה להתנמנם, אבל עדיין לא רציתי לוותר עליה אז המשכתי לדבר עד שהיא אמרה: "שקט, פיני. אני צריכה להתרכז בטאטוא." </p>
<p class="עימוד_running-txt">הפניתי אליה את הראש וראיתי בחושך שהעיניים שלה עצומות והיא נושמת בעדינות. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"נרדמת?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא קימטה את המצח. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא. אתה לא רואה שאני עם המטאטא? ממש מלוכלך כאן." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"איפה את?" שאלתי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אה... בחדר... בין לבין." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"בין מה למה?" </p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה?" </p>
<p class="עימוד_running-txt">"החדר בין מה למה, אוֹטוֹם?" </p>
<p class="עימוד_running-txt">"בין הכאילו למציאות. תעזור לי. ממש מלוכלך כאן." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"למה מלוכלך?" שאלתי, אבל היא לא ענתה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">הלכתי לישון כמו שאני שוכב עכשיו, על הגב, ובהיתי בשמיכה שמעלינו. אני זוכר שמתחתי את הזרוע מעל הראש שלה, והייתי מודע במעורפל להתפתלויות ולמלמולים שהיא פלטה כמה סנטימטרים ממני, בזמן שניקתה כפי הנראה את המרווח בין העולם הזה לעולם אחר. לא נגענו זה בזה, אבל הרגשתי שהחלקיקים בינינו חמים מהאהבה שלי אליה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">מאוחר יותר התעוררתי כי היא נתנה לי מכה בפנים. הדפתי את היד שלה והפניתי את הראש לכיוונה. היא הייתה קרובה, אבל לא נגעה בי. השמיכות היו צרוּרות באגרוף השני שלה, והיד שחבטה בי הייתה מונחת בינינו. הכרחתי את עצמי לסובב את הראש, לעצום את העיניים ולחזור לישון. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל עכשיו...</p>
<p class="עימוד_running-txt">גן עדן: המצח שלה צמוד אליי, הראש שלה טמון בבית השחי שלי והיד שלי מונחת לה על הכתף. התקרבנו זה לזה באופן אינסטינקטיבי. אפילו אם הייתי מנומנם לא הייתי עושה את זה בכוונה כי לא הייתי יודע אם זה בסדר מבחינתה. גם עכשיו אני לא יודע אם זה בסדר מבחינתה, אבל אני לא יכול לזוז. </p>
<p class="עימוד_running-txt">בהתבסס על ראיות קלושות מאוד, האיבר שלי החליט שהיום הזה יהיה היום הכי נפלא בחיים של שנינו. אני מבין את ההתלהבות שלו, אבל (לצערי) הוא ממש מפריז בהערכת המצב. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אם אני אזוז, אוֹטוֹם תתעורר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אם אוֹטוֹם תתעורר, היא תראה מה הגוף שלי חושב. </p>
<p class="עימוד_running-txt">זה העונש שלי על כך שנשכבתי בתנוחה הזו. שוב. </p>
<p class="עימוד_running-txt">לא שהייתי <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">בדיוק</span> בתנוחה הזו עם אוֹטוֹם, אבל כמו שאמרתי, הסיפורים שיכולתי לספר... </p>
<p class="עימוד_running-txt">מישהו מוריד את המים בשירותים. לא שאלתי את עצמי לאן נעלם החבר הכי טוב שלי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">הפעם אני לא אוכל לעבור על זה לסדר היום. קשה לי להאמין שג'ק ייתן לי לעשות את זה. אף על פי שהייתי די מאושר עם סילְבי, הוא תמיד ידע שאני עדיין מאוהב באוֹטוֹם, גם אחרי שנים. הוא זרם עם זה כמעט לאורך כל התיכון, אבל הוא לא ייתן לי להמשיך להעמיד פנים. </p>
<p class="עימוד_indented-txt">בערך לפני שבועיים, אחרי שהלכנו לסרט האימה הטיפשי ההוא שאוֹטוֹם צרחה שלוש פעמים במהלכו, שניהם – גם ג'ק וגם אוֹטוֹם –אמרו שהיה להם כיף. שניהם אמרו שהם יכולים להבין למה אני אוהב כל כך את החבר השני, וברור שנעשה את זה שוב. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אוֹטוֹם אמרה את זה בלב שלם. זה היה ברור לי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">וגם ג'ק אמר את זה בלב שלם. רק שהיו הרבה דברים שהוא לא אמר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני לא יודע אם הבילוי המשותף של אתמול בלילה עזר. רציתי שג'ק יבין שאוֹטוֹם היא לא איזו יומרנית שחושבת שהיא נסיכה, כמו שאָלֶכְּסִיס וטיילוֹר אומרות עליה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">בעצם היא נסיכה אמיתית, אבל מכוכב אחר. היא האדם הכי בטוח בעצמו והכי חסר ביטחון שהכרתי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">חוץ מסילבי, כמובן. </p>
<p class="עימוד_running-txt">ההיזכרות בסילבי גוזלת מהאיבר שלי את האשליה שעומד להתחולל נס ומגבירה את רגשות האשמה שלי, שהם ממילא לא מעטים. </p>
<p class="עימוד_running-txt">ג'ק מכחכח ויורק. הוא מוריד שוב את המים בשירותים ופותח את הברז. אני שומע אותו מוזג לעצמו כוס מים במטבח. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מנסה להיזכר מה סילבי אמרה על הטיסה שלה. היא בטח באוויר עכשיו. אולי מעל תעלת למאנְש? אני לא בטוח. אני מצייר אותה בדמיוני, במושב שליד המעבר, המושב שהיא אמרה לי שהיא מעדיפה. הדיסקמן מונח על המגש הנפתח, השיער הזהוב שלה צונח לאחור והיא מטה את הראש ומאזינה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מקווה שהטיול הזה באמת היה מה שהייתה זקוקה לו, שהוא עזר לה כמו שהפסיכולוג שלה חשב. </p>
<p class="עימוד_running-txt">בהתחלה היו לי ספקות. סילבי לבדה באירופה בלי מישהו שירסן אותה? היא אמנם כבר ביקרה באירופה קודם, היא דוברת צרפתית רהוטה ויש לה טלפון נייד, אבל בכל זאת התקשיתי להאמין שהפסיכולוג שלה התעקש שהיא תצא לבדה לטיול שהוא המליץ עליו אחרי סיום התיכון, בלי חבר או הורה שיתלווה אליה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">עכשיו אני מבין שדוקטור גַ'יְילְס עלה על משהו. כשסילבי לא מנסה להרשים אף אחד, היא יודעת לשמור על עצמה. סילבי משתכרת כדי להרשים אנשים. אם אף אחד לא היה מתגרה בה או משדל אותה לשתות, היא לא הייתה עושה את כל ההצגות האלה כשהיא שיכורה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לבדה, עם תרמיל הגב והמפות, עם רשימת האכסניות ולוחות הזמנים של הרכבות, סילבי חצתה את אירופה לאורך ולרוחב. היה איזה קטע באמסטרדם, כשהיא לא קלטה שכמה בחורים ניסו להזרים אותה, אבל היא הצליחה לצאת מזה, והתקשרה אליי כשזה כבר היה מאחוריה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מקווה שסילבי תבין מה היא מסוגלת לעשות, כמה היא פיקחית ואיזה חוסן נפשי יש לה. אני מקווה שהיא תצליח להרגיש טוב עם עצמה מהסיבות שלה ולא בגלל מה שאחרים חושבים עליה. אם סילבי תפסיק להתחשב במה שהאנשים הלא נכונים חושבים עליה, היא תוכל להיות כל מה שתרצה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני אחד האנשים האלה, ואני מקווה שלא אהרוס את ההתקדמות שהיא השיגה הקיץ. </p>
<p class="עימוד_indented-txt">ג'ק נכנס לחדר. אני עוצם עיניים. האיבר שלי אמנם שומר על אופטימיות זהירה, אבל השמיכות מספקות לי מחסה. אני צריך לזוז, להעיר את אוֹטוֹם, להעמיד פנים שהזרוע שלי לא הייתה כרוכה סביב הגוף שלה, אבל אני עדיין לא מסוגל לעשות את זה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני שומע את יריעת האוהל רועדת. ג'ק נאנח. הוא אומר את מה שהוא אמר לי בלילה שחשבתי שסילבי לא תשתה ותוכל לנהוג, אבל בסוף נאלצתי להתקשר אליו, שיכור לגמרי, כדי שיקפיץ אותנו הביתה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"שנינו היינו צריכים לצפות לזה," הוא ממלמל. </p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא שומט את השמיכה ונשמע שהוא ניגש אל הספה, אבל אני מקדיש לו פחות תשומת לב עכשיו. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אוֹטוֹם לא תמשיך לישון עוד הרבה. היא מתנועעת, מתפתלת מדי פעם, מזיזה את הראש בתגובה לדברים שאני לא יכול לראות. היא פולטת קול חרישי, מהסוג שהלוואי שהייתי ההשראה שלו ברגעי ערות והסכמה. ובזמן שאני חושב את זה, אני מרים ממנה את הזרוע ומתרחק. היא מזעיפה פנים כי החום שלי נעלם ואני מחכה רגע שהיא תזוז. היא מייבבת בשקט ומצטנפת כמו כדור. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מרשה לעצמי להתענג על מבט חטוף בפנים שלה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">היא כל כך יפה שזה לגמרי לא הוגן. זה מציב אותי בעמדת נחיתות. כאילו לא די במוח המבריק והמטורלל שלה, חייבות להיות לה גם פנים מושלמות? </p>
<p class="עימוד_running-txt">אף פעם לא היה לי סיכוי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אפילו לפני שצמחו לה שדיים. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אני צריך לקטוע את חוט המחשבה הזה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אז עדיף כבר לגמור עם זה. </p>
<p class="עימוד_indented-txt">ג'ק יושב בקצה הספה ומקליד בטלפון שלו. הוא לא פותח את הפה עד שאני מתיישב. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"פין, אחי..."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודע," אני אומר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מניח את הטלפון. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא. אתה מסובך בזה עד מעל הראש. אין לך מושג כמה." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"יש לי מושג." </p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מביט בי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודע מה אני עושה," אני אומר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">אתה</span> עושה? ומה <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">איתה</span>?" ג'ק מסמן בניד ראש על האוהל. אף על פי שאנחנו מדברים בקול נמוך, הוא לוחש עכשיו. "היא כנראה האדם הכי טיפש בעולם אם היא לא יודעת שאתה מאוהב בה בטירוף." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"היא לא טיפשה. היא רק לא יודעת כמה אני..." אני לא מסוגל להגיד את המילה. "כמה היא חשובה לי. היא חושבת שאולי היו לי רגשות אליה בעבר." </p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא שוב מסתכל עליי, אבל אני לא יודע מה הוא מצפה שאגיד. אוֹטוֹם לא מפלרטטת איתי. היא לא פולטת בדיחות מרומזות ולא נותנת לי סיבות לתקוות שווא. לפחות כשהיא ערה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">הבעיה היא אצלי. הלב שלי מתחיל להתבלבל כשהיא מסתכלת עליי בחיבה, שהיא טבעית בהתחשב בהיסטוריה המשותפת שלנו. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"פין," ג'ק אומר. "תסתכל על זה ככה. אני לא כמוך. לא גדלתי בבית שמדברים בו על רגשות וכאלה. זה קשה לי, ובכל זאת אני עושה את זה. שוב." </p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-2">שוב</span>. </p>
<p class="עימוד_running-txt">זה נכון. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתה חבר טוב," אני אומר. "ותודה. אבל היא זקוקה לי. היא במצב לא נעים עם שאר החברים שלה." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"היא צחקה איתך כל הלילה," ג'ק אומר כאילו הוא מנסה להחדיר כל מילה לראש שלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"היא הייתה שיכורה. וחוץ מזה, היא..." אני קולט מה אני עומד להגיד, אבל המילים יוצאות מהפה שלי לפני שאני מספיק לעצור בעצמי. "...היא כמו סילבי. היא יודעת להסתיר ממש טוב כמה כואב לה, זה מבלבל." </p>
<p class="עימוד_running-txt">ג'ק גונח ומשפשף את הפנים. הוא אומר משהו שאני לא שומע, אבל זה מסתיים במילה "טיפוס". אוֹטוֹם פולטת קול באוהל, ושנינו עוצרים את הנשימה ומקשיבים. </p>
<p class="עימוד_running-txt">שתיקה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אם כבר מדברים על סילבי," הוא לוחש. "נכון שאני מקטר עליה, אבל היא גם ידידה שלי, ואני..." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני יודע. אני עומד ל..." </p>
<p class="עימוד_running-txt">אוֹטוֹם פולטת קול. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"היא תכף תתעורר," אני אומר לו. </p>
<p class="עימוד_running-txt">ג'ק נאנח. הוא צודק במה שהוא אמר עליי ועל אוֹטוֹם, והוא יודע שאני יודע שהוא צודק. </p>
<p class="עימוד_running-txt">שנינו יכולים לנבא מה יקרה. אוֹטוֹם ואני נתחיל ללמוד באוניברסיטת סְפְּרִינְגְפילְד. נכיר חברים חדשים, שהפעם יהיו חברים של שנינו, אבל בסוף היא תפגוש מישהו שימצא חן בעיניה, מישהו שיש לו את אותו משהו שגרם לה לרצות את ג'יימי, וזה פשוט יגמור אותי. זה ירסק אותי. ג'ק ואני קרובים מאוד, אז זאת גם קצת הבעיה שלו. אבל אני לא יכול לוותר על מה שיש לי עם אוֹטוֹם, וכשהיא תפגוש את הבחור ההוא אני אוודא שהוא תומך בה, שהוא לא מתנהג אליה כמו לאיזה קניין יקר אבל מופרע, כמו לנחותה ממנו או כמו לבדיחה מהלכת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"פין!" ג'ק מקיש באצבעות מול הפנים שלי. "הי!" </p>
<p class="עימוד_running-txt">"סליחה, אני..." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"ריחפת כמוה? היית ממש... כמו בשבוע שעבר!" הוא אומר. "איך יכולת לפספס את המשחק הזה?" </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אוטום ואני היינו בקניון." </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתה אף פעם לא מפספס משחק של הסְטְרַייקֶרְס בטלוויזיה," ג'ק אומר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">וזה נכון. כעסתי על עצמי כשנזכרתי שבדיוק אז שידרו את המשחק בטלוויזיה. הליגה של סנט לואיס היא לא מהגדולות ומהמצליחות, והמשימה שלי היא לאהוד אותה. אבל אוֹטוֹם אמרה שהקניון הוא כמו גן מוזנח, שיש בו חלקות שנובלות מהר יותר מהאחרות. לטענתה, האזור שסביב הקולנוע הוא חלקה שטופת שמש שיורד בה הרבה גשם. הסתובבנו והחלטנו שהדוכנים הם עשבי בר, וחנויות הכולבו הן גינות מעוצבות אבל מוזנחות. </p>
<p class="עימוד_running-txt">ג'ק לא מסתפק במשיכת הכתפיים שלי. הוא מחכה להסבר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני מתכוון להיפרד מסילבי אחרי שהיא תחזור הביתה מחר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תיארתי לעצמי," ג'ק אומר. מילים פשוטות, אבל בקולו יש האשמה, וזה מגיע לי. "ומה יהיה אחרי זה?" </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אלוהים!" אוֹטוֹם גונחת ויוצאת במהירות מהמערה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אוֹטוֹם," אני אומר בעל כורחי. היא רצה אל השירותים הסמוכים למטבח, אלה שג'ק פינה רק לפני כמה דקות. הזהרתי אותה שלא יעשה לה טוב לשתות את הכוס הרביעית. זו הייתה החלטה שלה, אבל אני בכל זאת מרגיש אחראי, מה גם שג'ק הכין את המשקה, כך שבניגוד לשלושת הקודמים שאני הכנתי לה, בטח היה בו יותר אלכוהול. אני מתכוון להעיר משהו על הכישורים של ג'ק בתור ברמן, אבל אני רואה את ההבעה שלו ונזכר שאני בעמדת נחיתות. "אני אגש לראות מה איתה," אני אומר. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"תיארתי לעצמי," ג'ק אומר שוב. "ומה יהיה אחרי זה?" </p>
<p class="עימוד_running-txt _idGenParaOverride-1">"אחרי זה נשב קצת?" אני משתדל להישמע קליל ואגבי, כאילו חשבתי שהוא שואל מה נעשה היום, אבל אני לא עובד על אף אחד מאיתנו – שנינו יודעים שאני מתחמק מהשאלה האמיתית. איך אני מתכוון לחיות את החיים שלי כשאני מאוהב אהבה חסרת תקווה באוֹטוֹם דיוויס?</p>


</div>



			

ספר מודפס

מחיר מוצר 70.40 ₪ מחיר רגיל 79.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 65.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה