זיכרונות זינאידה פסטרנק

זיכרונות זינאידה פסטרנק / פסטרנק זינאידה

זיכרונותיה של זינאידה פסטרנק מהווים רומן נוקב בכנותו, בעל אווירה רוחנית ייחודית. מסכת יחסיה עם גנריך נויהאוס ובוריס פסטרנק וקשרי עם גאוני המאה ה-20 - הפסנתרנים ולדימיר הורוביץ ואמיל היללס והמשוררים אוסיפ מנדלשטם ואנה אחמטובה - כל אלה נפרשים על רקע מהפיכה ושתי מלחמות עולם.
שם: זיכרונות זינאידה פסטרנק
מחבר/ת: זינאידה פסטרנק
שפה: עברית
תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
תת תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
מק״ט: 010090006

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 88.00

				﻿ <h3>1</h3>

  <h2>ילדות</h2>

  <p>נולדתי בסנקט פטרבורג בשנת 1897. אמי העבירה אותי לבית קיץ בתחנת סָבֶּלִינוֹ על נהר הטוֹסנה. אני זוכרת אך מעט מאירועי אותה תקופה. אבי (שהיה מהנדס) בנה מפעל נייר על הגדה השנייה של נהר הטוֹסנה, מול בית הקיץ שלנו.</p>

  <p>מצד ימין היה סכר עם גשר. הדאצ‘ה עמדה על גדה גבוהה ומתחתיה זרם הנהר, שהיה רדוד באותו מקום. כשהיינו ילדים נהגנו לרוץ בירידה ולאסוף צלופחים רבים. אחר כך המלחנו אותם לחורף, והכנו אותם עם פלפל ותבלינים רבים אחרים.</p>

  <p>הדאצ‘ה הייתה דאצ‘ה דו קומתית, עשויה עץ. אל הקומה העליונה הוביל סולם עם מעקה. את חבית הצלופחים, אותם המיתו באמצעות מלח, לא כיסו היטב, ובבוקר ראיתי שהמעקה עמוס צלופחים המתפתלים בייסורים, וזזים כאילו היו חיים. אספו את הצלופחים וכיסו את החבית, הפעם במכסה שהניחו עליו אבן גדולה. כך היה עליהם לעמוד כמה ימים, לאחר מכן טיגנו והחמיצו אותם.</p>

  <p>כשנולדתי הייתה אמי בת עשרים וחמש ואבי — בן חמישים. הוא נשא את אמי לאישה לאחר שהתאלמן, ומאשתו הראשונה היו לו שלושה בנים, צעירים מעט יותר מאמי. לי היו שתי אחיות. הגדולה הייתה מבוגרת בארבע שנים מן השנייה, והאמצעית — מבוגרת בארבע שנים ממני. כלומר, אבי נשא את אמי לאישה כשהייתה בת שבע עשרה.</p>

  <p>שני אחים קטנים ממני למדו במכללה הצבאית והגיעו לדאצ‘ה לחופשות. האח הבוגר שסיים את הגימנסיה התגורר בה בקביעות ולא עבד מפני שהיה חולה. בגיל שבע עשרה ירה בעצמו בשל אהבתו לאחותה של אימא. הכדור נכנס למוח ואי אפשר היה להוציאו. הכדור זז בתוך המוח ואם הפעיל לחץ על עצב חשוב היה אחי מאבד את ההכרה. הוא היה טוב לב מאוד ומשכיל. הוא קרא הרבה ונמצא בהלך רוח מהפכני למדיי. אהבתי אותו מאוד. הוא הקריא לי תכופות, טייל אתי והחליף את האומנת שלי בזמן שהייתה שותה לשוכרה. אחיותיי הבוגרות היו מיודדות יותר עם אחדים מאחיי האחרים.</p>

  <p>אני זוכרת את חלקת האדמה לפני הדאצ‘ה. סביב הבית הייתה ערוגה עם פרחים ומיד אחריה שביל חול שהוביל היישר ליער קסום בו היו פטריות רבות. בסתיו, בכפור, נהגנו לאסוף גרגירי ביצה ואוכמניות אדומות בביצה בקצה היער. במרתף עמדו תמיד חביות של פטריות במלח וחומץ, אוכמניות כבושות וגרגרי בִּיצה. נהגנו לקנות בעיר נקניק וחמאה בלבד. אהבתי מאוד לנסוע עם אימא לסנקט פטרבורג: נסענו בכרכרה מן הדאצ‘ה לתחנה כעשרים דקות, ואז נסענו ברכבת עוד כשעה.</p>

  <p>אבי מעולם לא השתמש בכרכרה: הוא נסע לסנקט פטרבורג לענייני עבודתו כמעט מדי יום, והיה לו סוס משלו עם כרכרה קטנה. באחד האביבים המוקדמים נפרץ הסכר והיו כמה אסונות. לא הרשו לי לצאת מהבית, אך כשניגשתי לחלון ראיתי מחזה נורא: הנהר שצף כמטורף ונישאו עליו אנשים. כל הלילה בערו מדורות ונערכו חיפושים אחר אנשים שטבעו. חלקם נמשו מן המים ונעשו ניסיונות להחיותם על החוף. אחי הביא הביתה את אחד הניצולים וטיפל בו מתחת לגג המחסן, למרות התנגדות האב. אני עלצתי, הבאתי לו אוכל ועזרתי לאחי לטפל בו. הוא התאושש והחל לעבוד שוב בבית החרושת.</p>

  <p>איני יכולה שלא להזכיר את יחסיי עם המשפחה. הערצתי את אמי — היא הייתה יפה וטובת לב וכל הילדים — כולל ילדים אחרים — אהבו אותה. מושא ההערצה השני שלי הייתה המטפלת. כשזו לא שתתה, היא הייתה ממש מלאך משמים. את אבי לא אהבתי, למרות אהבתו אליי. הייתי ילדתו הקטנה ביותר והוא העריץ אותי. לפני כל חג הביא מתנות מסנקט פטרבורג והיה מעיר אותי בלילה ומראה מה הביא, מכיוון שלא היה מסוגל להתאפק עד הבוקר. ישנתי למעלה עם ההורים ובכל ערב הוא נהג להלביש אותי במעיל וצעיפים ולשאת אותי מעלה לחדר השינה, בלא להניח לאיש לעשות זאת.</p>

  <p>כילדה היה חדרי סמוך לחדרם של אבי ואמי. פעם שעטתי פנימה בלי לדפוק, ונדמה היה לי שאבי מכה את אמי. בכיתי והתייסרתי זמן רב, ואי־שם במעמקי נפשי נוצרו שנאה ומרמור כלפיו. נראה שטעיתי כי לאחר מותו אמרה לי אמי שהוא מעולם לא הכה אותה אלא להיפך — העריצהּ.</p>

  <p>היה לנו רופא שביקר ללא דיחוי בזמן מחלותינו, וסברתי שהוא אדם קדוש מכיוון שהוא היה מגיע גם בלילות ולא עצם עין כשאבי היה חולה. אבי בז לו על שהיה יהודי, לא הניח לו להיכנס לחדר והרופא נעלב מאוד. כשהיה עץ אשוח לכבוד חג המולד, לא הניחו למטפלת שלי להיכנס לחדר; היא עמדה משום מה בדלת, ואני ביקשתי לעבור אליה בבכי תמרורים. אבי לקח את ידי והחזירני למקומי בקפדנות. נעלבתי עד עמקי נשמתי.כל זה השפיע על יחסי אליו, וכשהוא מת — הייתי אז בת שבע — עמדתי מאחורי הדלת, הצטלבתי ושמחתי. במחשבותיי היו שיקולים כאלה: עכשיו המטפלת תהיה אתי תמיד, איש לא יכה את אימא, והרופא — שכולם אהבו — יזכה לכבוד.</p>

  <p>אלה כל זיכרונותי מאבי. הוא מת בייסורים ממחלת לב בשנת 1904. לאחר מותו המשכנו להתגורר כשנה בדאצ‘ה, היות שבסנקט פטרבורג היו מהומות הקשורות למהפכה של שנת 1905. אחי הבכור עבר לגור בסנקט פטרבורג ואנו דאגנו כל העת ולא ידענו היכן הוא. מאוחר יותר התברר שהוא בנה בּרִיקָדוֹת ועזר למהפכנים.</p>

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 30.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה