בלאק ריזורטס 1 יונה קטנה

ליילה פרוסט

מאיפה בכלל מתחילים?
אה, כן.
היה הייתה...
לא ככה מתחילות כל האגדות הטובות?
ומקסימו ואני בהחלט היינו אגדה.
לא מהסוג המלוטש והסטרילי שבו כל הבעיות נפתרות בחיוך ובשיר. היינו כמו פעם, הסיפורים שהיו גדושים בחמדנות, באלימות ובהתחלות טרגיות.
אוקיי, אז אולי זה לא היה סיפור אגדה רגיל. אחרי הכול, מקסימו היה יותר נבל מאשר נסיך. הוא היה סקסי בצורה מפחידה, מקסים בצורה שטנית. שתלטני, רכושני ומסוכן.
הוא נתן לי את העולם, ובתמורה נתתי לו את מה שהוא רצה יותר מכול.
אותי. את כולי.
הייתי היונה הקטנה שלו, ושאלוהים יעזור למי שינסה לשחרר אותי מהכלוב המוזהב שלי.

יונה קטנה הוא הספר הראשון בסדרת בלאק ריזורטס של סופרת רבי־המכר ליילה פרוסט.
רומן על פער גילים, כוח, אובססיה ועל מציאת אהבת אמת בתוך אגדה לא שגרתית.
ניתן לקריאה גם כספר בודד.
שם: בלאק ריזורטס 1 יונה קטנה
מחבר/ת: ליילה פרוסט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/ פשע-מאפיה
מק״ט: 011290197

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

קרא פרק ראשון

				


	

	
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<p class="split"></p>
			<h1 id="_idParaDest-2" class="kot-perek"></h1>
			<p class="kot-shem">ג'ולייט</p>
			<p class="text-no-hazacha">"תיכנסי לפה."</p>
			<p class="text">"מה?" שאלתי. הלכתי בצעדים מהירים כדי לעמוד בקצב של אבא שלי שאחז בכתפיי ודחף אותי לאחור. מעדתי, כמעט נפלתי, אבל הוא לא עצר.</p>
			<p class="text">הוא פתח בתנופה את דלת המזווה ודחף אותי פנימה. "אל תצאי, לא משנה מה את שומעת. הבנת?"</p>
			<p class="text">לא היה לי מושג מה קורה, אבל ידעתי שעדיף לא לשאול את שיימוס מקמילן, במיוחד לא כשהוא במצב <span class="natuy">כזה</span>.</p>
			<p class="text">השיער האדום שלו שהתחיל להאפיר היה פרוע, ועיניו המוטרפות ריצדו מצד לצד. כל נשימה שנשף לעברי הריחה מוויסקי זול ומחבית של בירה גינס, אז במקום חמישים מיליארד השאלות שהתרוצצו לי על הלשון, אמרתי, "אוקיי."</p>
			<p class="text">"אני מתכוון לזה, ג'ול־באג. אל תפתחי את הדלת עד שאגיד לך." הוא סרק את פניי בהבעה מתוחה ומודאגת, סגר את הדלת באנחה והשאיר אותי בחושך עם קרקרים עבשים, פחיות בשר משומר ובטח איזה עכבר או שניים.</p>
			<p class="text">בדיוק חזרתי הביתה מסידורים ומקניות כשאבא סוף־סוף הרים את התחת שלו מהספה כדי לשדוד את האוכל שהבאתי. המבט שלו נדד לחלון הקדמי והוא הפיל צנצנת של חמאת בוטנים על הרצפה כדי לדחוף אותי לתוך המזווה.</p>
			<p class="text">לא ידעתי מה הוא ראה שהבהיל אותו. גרנו בקצה שביל עפר ארוך מאחורי מכון הכושר שלו, והאורחים היחידים שהגיעו אלינו היו החברים שלו.</p>
			<p class="text">אם מישהו היה צריך להיבהל, זו הייתי אני. החברים שלו היו חלאות שגרמו לי צמרמורת.</p>
			<p class="text">מה שלא יהיה שקורה פה, אני מקווה שזה ייגמר מהר. השקעתי בגלידה, ונראה שלאס וגאס לא קלטה שבפברואר אמור להיות </p>
			<p class="text">חורף. יש מצב שכל גלידת הווניל עוגיות היקרה שלי נמסה ממש עכשיו. </p>
			<p class="text">אולי זה שליח עם ארוחת ערב ולא אצטרך לבשל לשם שינוי, או אולי אחד האנשים המעטים שאני מחבבת במכון הכושר מביא לי עוגה לאכול עם הגלידה.</p>
			<p class="text">אולי, רק אולי, אבא שלי לא שכח שזה יום הולדת שבע־עשרה שלי, ומנסה להפתיע אותי?</p>
			<p class="text">כן, בטח. אולי גם אמצא קשת בענן בקופסה של דגני בוקר לא טריים, וארכב עליה עד מטמון הזהב שבקצה.</p>
			<p class="text">אני כבר יודעת שאין טעם להאמין בפנטזיות כאלה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאבא שכח את יום ההולדת שלי. העובדה שיום ההולדת שלי נפל על הוולנטיין הייתה אמורה לעזור לו לזכור, אבל זה אמר שהיה צריך להיות אכפת לו.</p>
			<p class="text">ואף פעם לא היה לו אכפת.</p>
			<p class="text">נשמעו דפיקות על הדלת והיא נפתחה בעוצמה כזו שפגעה בקיר.</p>
			<p class="text">"חבר'ה!" אבא קרא והקול שלו עבר בקלות דרך הקירות הדקים כנייר. "מה מביא אתכם לארמון שלי?"</p>
			<p class="text">התאפקתי בקושי לא לגחך בזלזול.</p>
			<p class="text">אם זה ארמון, הוא שייך לבורגר קינג.</p>
			<p class="text">ולמלכה שלו, רשת המזון המהיר, דיירי קווין.</p>
			<p class="text">וזה הארמון הלבן הצנוע שלהם.</p>
			<p class="text">אני כל כך רעבה.</p>
			<p class="text">"אם אתם רוצים להזמין אותי להתאגרף," אמר אבא, "תצטרכו לדבר עם הבחורה שלי. היא קובעת לי את הקרבות."</p>
			<p class="text">גלגלתי עיניים. הוא תמיד אמר את זה, כאילו הייתה לו איזו סוכנת גדולה מהוליווד שניהלה את לוח הזמנים של הקרבות שלו.</p>
			<p class="text">אני הייתי הבחורה שלו. רק אני, ולוח שנה מרופט בחדר האחורי של מכון הכושר.</p>
			<p class="text">"הייתה לנו פגישה היום," אמר קול עמוק, רגוע, קר ומאופק.</p>
			<p class="text">בזמן שאבא שלי נשמע עצבני, לחוץ ומזויף. "אוי! היא הייתה אמורה להיות היום? פרח לי מהזיכרון. מה רצית?"</p>
			<p class="text">"היה לך הפסד כואב בשבת," אמר הקול.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">רגע. חשבתי שהוא ניצח.</span></p>
			<p class="text">הוא לא אמר את זה במפורש, אבל הוא גם לא השתכר עד אובדן חושים או גרוע מזה, כמו שהוא עשה תמיד אחרי הפסד.</p>
			<p class="text">"כן, הספ...<span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-3"><span id="footnote-001-backlink">1</span></span> הבחור הזה," הוא אמר, עצר את עצמו לפני שפלט קללה גזענית, "יש לו אגרוף ימני קטלני."</p>
			<p class="text">היה הרבה מה לשנוא בשיימוס מקמילן, והגזענות שלו הייתה במקום גבוה ברשימה.</p>
			<p class="text">"מצחיק," אמר איש המסתורין בטון שהבהיר שלא היה בזה שום דבר מצחיק. "כי דיברתי עם המאמן של חוסה. הוא אמר שהיד הימנית שלו דווקא חלשה, ולא רק זה, הוא גם מקבע את רגל שמאל שלו כל הזמן. כולם יודעים, והוא מנסה לגרום לו להיפטר מההרגל."</p>
			<p class="text">"כנראה פספסתי את זה. אני מזדקן, כבר לא חד כמו פעם."</p>
			<p class="text">"מה אתה אומר."</p>
			<p class="text">"כן, בזמן האחרון אני משחק ברעיון לתלות את הכפפות ולהתמקד באימון הדור הצעיר במכון."</p>
			<p class="text">זה היה חדש לי.</p>
			<p class="text">אבא צחק. "אבל אם אתה רוצה להזמין את קרב <span class="natuy">הגרנד פינאלה</span> שלי, מקס, אני —"</p>
			<p class="text">"מקסימו," רעם הקול.</p>
			<p class="text">"מה?"</p>
			<p class="text">"השם שלי הוא מקסימו. <span class="natuy">לא</span> מקס." </p>
			<p class="text">השם לא נשמע לי מוכר. כשחשבתי על הטיפוסים שאבא שלי נהג להתרועע איתם, דמיינתי איזה חכמולוג עם כרס גדולה ופרצוף מיוזע, שחשב שהוא אחד <span class="natuy">התותחים הגדולים</span>.</p>
			<p class="text">קיוויתי שמקסימו הזה, מי שלא יהיה, יזדרז ויסיים כבר מה שבא להגיד. הייתי חייבת לאכול ואחרי יום שלם בתנועה הרגליים שלי הרגו אותי.</p>
			<p class="text">"כן, כן, מקסימו," אמר אבא. "אני אתן לך את המספר של הבחורה שלי והיא תעזור לך."</p>
			<p class="text">מקסימו המשיך כאילו אבא שלי לא אמר כלום. "אחרי שדיברתי עם המאמן של חוסה, הלכתי לראות מישהו אחר."</p>
			<p class="text">"מי?"</p>
			<p class="text">"קרמייקל. היה לו הרבה מה להגיד עליך, שיימוס."</p>
			<p class="text">"באמת?" נימה של עצבנות התגנבה לקול של אבא שלי. "אנחנו חברים ותיקים. לא ראיתי אותו כבר הרבה זמן, אולי שנה."</p>
			<p class="text">זה היה שקר. מגסי קרמייקל היה אחד מהמאפיונרים<span class="natuy"> בעיני עצמם </span>שאבא אהב להסתובב איתם. הוא היה במכון הכושר כל הזמן ותמיד הגעיל אותי. הוא היה שם בתחילת השבוע.</p>
			<p class="text">"אתה יודע מה אני שונא, אָשׁ?" האיש, מקסימו, שאל.</p>
			<p class="text">"מה, בוס?" ענה קול חדש.</p>
			<p class="text">"שקרנים. אני פאקינג שונא אותם."</p>
			<p class="text">משהו הוטח לקיר וגרם לי לקפוץ.</p>
			<p class="text">"אתה הפסדת בכוונה," התיז מקסימו בקול נמוך, אבל בעוצמה שגרמה לו להישמע כאילו הוא צעק. היה בקולו רעם שכמעט הרגשתי בגוף שלי.</p>
			<p class="text">"אני בחיים לא —" אבא התחיל, אבל על פי הצליל של בשר פוגע בבשר — הפסקול הקבוע בחיי — מישהו חבט בו לפני שהספיק לסיים את המשפט.</p>
			<p class="text">"אל תשקר לי שוב," אמר מקסימו. "אתה הפסדת בכוונה אחרי שהימרת על חוסה."</p>
			<p class="text">אבא שלי היה הרבה דברים. שתיין. מהמר. גזען. חרא של אבא.</p>
			<p class="text">וגם חמדן.</p>
			<p class="text">אבל לא חשבתי שהוא היה גם רמאי. השם שלו, התואר והמוניטין בעולם האגרוף היו הדברים הכי חשובים לו. הוא החשיב אותם מעל לכל דבר אחר, כולל בתו היחידה.</p>
			<p class="text">"ההפסד שלך עלה לאנשים הרבה מאוד כסף, שיימוס. אנשים לא מרוצים, אנשים מאשימים אותי שאני מנהל קרבות מכורים. אני לא אוהב שקרנים ורמאים, ואני ממש לא אוהב שמאשימים אותי שאני כזה."</p>
			<p class="text">"לא הפסדתי בכוונה," אבא טען.</p>
			<p class="text">אבל זה היה שקר.</p>
			<p class="text">וצליל המכות הוכיח שהם ידעו את זה.</p>
			<p class="text">תפסתי בידית הדלת, אבל היססתי.</p>
			<p class="text">זו לא הייתה הפעם הראשונה שמישהו הגיע להכות את אבא שלי. היו לו הרבה אויבים — בעולם האגרוף, בבתי הקזינו, בכל רחבי ארצות הברית.</p>
			<p class="text">לא היה מפתיע אותי אם הנזירות במוסד <span class="natuy">מאמא מריה</span><span class="natuy"> </span>בניו יורק ירקו כשהן שמעו את השם שלו.</p>
			<p class="text">לפחות מי שהיה שם בחוץ הגיע אל אבא במקום להכות אותי במקומו, וזו אפילו לא הייתה הפעם הראשונה.</p>
			<p class="text">אבא היה מתאגרף מקצועי, הוא ידע להגן על עצמו. לא היה שום דבר שיכולתי לעשות חוץ מאשר להסתכן לחינם.</p>
			<p class="text">הורדתי את היד מהידית.</p>
			<p class="text">"אני יכול לתקן את זה!" אבא צעק, וצליל המכות פסק.</p>
			<p class="text">"אני חושב שאתה לא קולט עד כמה האנשים האלה עצבניים. הם רוצים את הכסף שלהם בחזרה."</p>
			<p class="text">"אני רק צריך קצת זמן ואני אשלם." הפאניקה של אבא גברה והוא אפילו לא ניסה להסתיר אותה. "אני אמצא דרך. אני אמכור את המכון. אני אעשה משהו."</p>
			<p class="text"><span class="natuy">אוי, אבא. במה הסתבכת הפעם?</span></p>
			<p class="text">"תשים אותי מול אחד הבחורים החדשים שלך," הפציר אבא. "ואני אעשה מה שתגיד. אנצח או אפסיד בכוונה, מה שתרצה. אני אגרום לזה להיראות אמיתי. אף אחד לא ידע."</p>
			<p class="text">"אתה פאקינג צוחק עליי?" מקסימו שאג והקול הדהד לי באוזניים. "איזה חלק ב<span class="natuy">אני שונא שקרנים</span> הוא לא הבין?"</p>
			<p class="text">"אין לי מושג, בוס," ענה מישהו.</p>
			<p class="text">"בואו נגמור עם זה."</p>
			<p class="text">"רגע, חבר'ה. מקס...ימו, גבר, אדוני. בחייך." אבא הנמיך את קולו עד שנאלצתי להצמיד את האוזן לקיר המשותף כדי לשמוע אותו.</p>
			<p class="text">"המכון, המכונית, <span class="natuy">הכול</span>. אתה יכול לקבל אותם. קח אותם."</p>
			<p class="text">"אני לא רוצה את הזבל שלך, שיימוס. הוא חסר ערך כמוך."</p>
			<p class="text">"בחייך, בן אדם, ברצינות. אני מבין. פישלתי. אני אמצא דרך לשלם ואז אני אפרוש. אני לא אתקרב לשולחנות הימורים. אבל אם תהרוג אותי, תפסיד כסף. מתים לא משלמים."</p>
			<p class="text"><span class="natuy">תהרוג?</span></p>
			<p class="text"><span class="natuy">הוא באמת אמר </span><span class="natuy">תהרוג?</span></p>
			<p class="text">פתחתי את הדלת בתנופה והתפרצתי למטבח הקטן שלנו. פניתי לכניסה לסלון בדיוק כשהבום החריד את הבית הקטן, מילא את הראש שלי, הדהד בין הקירות והשאיר לי צלצול באוזניים, אבל בקושי שמתי לב להד שנוצר.</p>
			<p class="text">כי לגמרי התמקדתי באבא שלי.</p>
			<p class="text">באבא המת שלי עם החור בראש, והמוח שניתז על הספה המחורבנת שלנו.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">אני לעולם לא אצליח להוריד את הכתם הזה.</span></p>
			<p class="text">חשבתי שאמרתי את זה בראש, אבל כנראה פלטתי את המילים בקול כי כל העיניים הופנו אליי.</p>
			<p class="text">טוב, כל העיניים חוץ מאלה של אבא.</p>
			<p class="text">בחילה טיפסה בגרון שלי.</p>
			<p class="text">"שיט," סינן איש עם שיער שחור.</p>
			<p class="text">האיש שלשמאלו הרים את האקדח וכיוון אותו אליי.</p>
			<p class="text">היישר.</p>
			<p class="text">אליי.</p>
			<p class="text">לא היה לי לאן לברוח. לא היה סיכוי שאצליח לעבור על פני שלושה בריונים והענק המפלצתי ההוא. הדלת הישנה מאחוריי לא נפתחה מזמן. אם הייתי טסה במורד המסדרון אולי הייתי מצליחה לנפץ את אחד החלונות התקועים מאז שנצבעו, אבל סביר יותר שהייתי חוטפת כדור בגב.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">אם אני </span><span class="natuy">עומדת למות, ריצה לא תהיה הדבר האחרון שאני עושה בחיי.</span></p>
			<p class="text">לכודה כמו עכבר חסר ישע מוקף טורפים אכזריים, נשארתי עומדת במקום. הזדקפתי והרמתי את הסנטר.</p>
			<p class="text">חיכיתי למות.</p>
			<p class="text">"רגע," אמר האיש שחור השיער ודחף את ידו של האיש השני כלפי מטה. הוא סקר אותי בעיניים כהות, העביר יד מקועקעת בשערו ואז על הזיפים בלסת שלו. כשנראה שהגיע להחלטה, הוא הנהן פעם אחת. "היא באה איתנו."</p>
			<p class="text"><span class="natuy">אוי לא.</span></p>
			<p class="text">באותו רגע, הסתובבתי והתחלתי לרוץ.</p>
			<p class="text">היו דברים גרועים ממוות.</p>
			<p class="text">ואם זה מה שהיה צפוי לי, העדפתי כדור בגב.</p>
			<p class="text">הפתעתי אותם ויצרתי קצת מרחק, אבל הרגליים הקצרות שלי לא הצליחו להתחרות ברגליים הארוכות של הבריון.</p>
			<p class="text">זרועות עבות נכרכו סביב מותניי והתחלתי להשתולל. צרחתי. נשכתי. בעטתי, חבטתי באוויר ושרטתי.</p>
			<p class="text">אני אילחם.</p>
			<p class="text">אני אמות. </p>
			<p class="text">אבל בחיים לא אלך איתם.</p>
			<p class="text">"לעזאזל," קילל הגבר ולחץ עליי כאילו הייתי הארנב שלֶנִי<span class="Footnote-reference _idGenCharOverride-3"><span id="footnote-000-backlink">2</span></span> ליטף חזק מדי.</p>
			<p class="text">הצלחתי במזל לבעוט לו בביצים. האחיזה שלו התרופפה מספיק כדי שאוכל להשתחרר מאחיזתו ולהכניס לו אגרוף בגרון.</p>
			<p class="text">הסתובבתי כדי להתמודד עם מה שהיה מאחוריי, אבל לפני שהספקתי הכול זז. העולם נטה הצידה.</p>
			<p class="text">ואז הכול החשיך.</p>
			
			<div class="_idFootnotes">
				<div id="footnote-001" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="eara">1	ספיק — כינוי גנאי גזעני למקסיקני.</p>
				</div>
				<div id="footnote-000" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="eara">2	התייחסות לספר על <span class="natuy">עכברים ואנשים</span>. לני לא היה מודע לכוחו וליטף בעלי חיים קטנים עד שמתו.</p>
				</div>
			</div>
		</div>
	

			

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה