ברית הוורדים 2 מלכת הקוצים

סשה פייטון סמית

אייבי נישאה לּבְרָאם, והפכה למלכתו. אבל מלך אנגליה הוא גם מלך העולם האחר, והוא ממהר לפתוח את השער בין שני העולמות. כעת אנגליה הופכת לשדות הציד, ובני הפיות יוצאים לתּור בה אחרי כלי המשחק האהובים עליהם – בני האדם. המלכה הטרייה מעמידה פני רעיה מתוקה ומסורה, ובסתר זוממת לגרש את בעלה, להציל את אחותה לידיה ולשוב ולהתאחד עם אהבת חייה, אמט. אבל אמט ולידיה לכודים בעולם האחר, שבו משחקי הפיות קטלניים מתמיד, ואייבי יודעת שכמלכתם, יהיה עליה להיות מרושעת במיוחד. וָ לא – תאבד הכול. סשה פייטון סמית היא סופרת נוער אמריקנית. צמד ספרי ברית הוורדים שכתבה זכה להצלחה עצומה. הם תורגמו ליותר מתריסר שפות ונכנסו מייד לרשימות רבי־המכר. מלכת הקוצים הוא הספר השני בסדרה.
שם: ברית הוורדים 2 מלכת הקוצים
מחבר/ת: סשה פייטון סמית
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/פנטזיה
מק״ט: 011415813

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 99.00

קרא פרק ראשון

				<div id="_idContainer004" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">

<p class="עימוד_מספר-פרק ParaOverride-4">פרק ראשון</p>
<p class="עימוד_שם-פרק ParaOverride-5">אנגליה, אוקטובר 1848</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">"ספרי לי שוב את הסיפור על מלך בנ<span class="widow">י הפיות."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">הערב אפור־פניני, קר כל כך עד שאפילו חום האש העזה לא מצליח להגיע למיטה. זרזיפי גשם ממהרים לרדת על חלונות הזכוכית הגליים, מצטברים לכדי אובך המרחף באדוות לאורך אבני הריצוף של הרחו<span class="widow">בות מתחת.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">בראם מרים מבט מחיקי, עיניו בצבע אפור זהה לזה של השמיים, נוצצות באור הקלוש. ראשו מעורסל על ערמת שמיכות מרופדות המונחות על רגליי. "ספרי לי<span class="widow">, אייבי."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מעבירה את אצבעותיי בעדינות בשערו ונאנחת. "אתה צר<span class="widow">יך לנוח."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">עיניו נעצמות ברפרוף והוא נד בראשו. "תרדימי אותי." הוא מכניס את רגליו בתנופה מתחת לשמיכה העבה שלי, ואני יודעת שלא אוכל כבר להוציא אות<span class="widow">ו ממיטתי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"הָיֹה הָיָה מלך של בני הפיות, שהיה אהוב על בני עמו," א<span class="widow">ני פותחת.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">בראם מהמהם בעומק הגרון, מרוצה. אני עוברת בקלילות על קצה אוזנו המחודד והוא מתכרבל יותר, כמו חתול בנקודה של<span class="widow"> אור שמש.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא היה יפה ונדיב ונוכחותו כישפה את כל מי שנקר<span class="widow">ה בדרכו."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"הוא גם היה משעשע," מתקן אותי בראם, כשעיניו עדיי<span class="widow">ן עצומות.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני פולה חתיכת נייר צבעוני שנתקעה בין קווצות שערו הגלי הרך. "הכי משעשע מבין כ<span class="widow">ולם ממש."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">זאת הפעם הראשונה שראיתי אותו זה ימים. הוא לא היה כאן, הוא חגג עם אנשי חצר המלוכה שלו ו<span class="widow">צעצועיהם.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"ונאה," מו<span class="widow">סיף בראם.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"נאה במידה שעוצרת את הלב." אני משקרת לו כל הזמן, אבל הקביעה המסוימת הזאת <span class="widow">היא האמת.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מביטה מטה אל פניו – כלי הדם הכחלחלים העדינים של עפעפיו, קו הלסת החד, השפתיים הוורודות המלאות, הגבות העבות, כהות בגוון אחד יותר משערו החום־זהוב שהתבהר בשמש, האף המושלם. אני מעבירה זרת על גשר<span class="widow"> האף הזה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אצבעותיי מעקצצות בכמיהה להתאגרף ולרסק אותו. אני מדמיינת איך דם יטפטף לשקע שמעל שפתו, יזלוג על סנטרו ומטה לצווארון מקטורנו הירוק הקצר וההדוק. אבל הזמן לכך לא הגיע<span class="widow"> – עדיין.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">עברו כמעט ארבעה חודשים מאז חתונתי הרת הגורל, זאת שהסתיימה בכך שאמט ולִידיָה נעדרים ואימא שלו כבולה בשלשלאות. הארץ חרבה אחרי שכל העסקא<span class="widow">ות בוטלו.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">בחודשים הראשונים של חיי נישואינו בראם התעלם ממני כמעט לחלוטין. הייתי לבדי, כלואה בארמון קֶנזינגטון, ורק גבירות השָׁרֵת שלי וחזרזיר, כלבו הזקן של אֶמֶט, ארחו לי לחברה. הייתי תוהה אם בראם זוכר בכלל שאני קיימת, אילולא הפעמים שבהן התעוררתי כשהוא ישן במיטתי. בהתחלה אלה היו אירועים נדירים, נדירים כל כך עד שחשבתי שאולי תעה בדרך בשכרות אחרי הילולה, וחשב בטעות שמיטתי היא מיטתו. אבל אז הדבר התחיל להתרחש בשכיחות רבה יותר, וכך גם האופן שבו לחש את שמי מתוך שנתו. התעוררתי עם שחר ברוב הימים למשמע פזמון חוזר שבור: <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">אייבי, אייב</span><span class="widow"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">י, אייבי.</span></span></p>
<p class="עימוד_running-txt">פרט לכך, הוא לא הכיר כל<span class="widow">ל בקיומי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל לפני כמה שבועות, בסוף ספטמבר, הוא הכריז שאנחנו עוברים לבָּאת' למשך הסתיו וציווה על המשרתות שלי לארוז את חפציי. כמה ימים אחר כך, הכרכרה שלנו עצרה ליד מעוננו החדש, ומרכבה נוספת אחריה ובה שפע התיבות שלי (כולן בצבע תכלת, עם הטבעה בזהב של החותָם המלכותי החדש שלי<span class="widow">, כמובן).</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">הסהר המלכותי הוא גולת הכותרת של מבני העיר באת'. חצי גורן של שלושים בתי מידות מאבן מקומית בצבע חול, המתהדרים בעמודים מפוארים ובחזיתות מגולפות למשעי, ומשקיפים על כר דשא ירוק רחב ידיים. עברנו לבית מספר אחת, בצד שהנוף בו הטוב ביותר, וחברי חצר המלוכה של בני הפיות שהביא איתו בראם השתכנו בעשרים ותשעה האחרים. פעולתם הראשונה הייתה פרויקט שיפוץ קסום שהסיר קירות והוסיף מעברים סודיים ולא־כל־כך סודיים בין המבנים, כך שהסהר הפך למעשה לארמון החורף של בראם. מעין קן שוקק מחילות של מעברים סודיים, אולמות נשפים וחדרי הסבה מפוארים שבהם רובצי<span class="widow">ם </span><span class="widow"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">האחרים</span></span><span class="widow">.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">התמקמנו בראשית הסהר המלכותי, הכתובת האופנתית ביותר בעיר. אולי שטחי המגורים הקטנים יותר ואולי שאננותו הגדלה של בראם גורמים לכך, אבל הביקורים שלו שכיחים יותר. הוא בא אליי בעיניים מזוגגות עם שחר, או באמצע אחר הצהריים, או בערב כשהשמש שוקעת – בעצם, בכל עת שההילולות שלו מסתיימות – ומניח את ראשו בחיקי כדי למצוא<span class="widow"> שם נחמה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">נשימותיו כבר האטו, ואני יודעת שהוא כמעט ישן. ברגעים הללו הוא עומד פחות מכול על המשמר. "מה שלומם?" אני שואלת אותו בלחישה חרישית. גבותיו מתעוותות לארשת של מורת רוח, ואני חוששת<span class="widow"> שהגזמתי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל אז פניו מתרגעים והוא נאנח. "אני לא יודע על מי א<span class="widow">ת שואלת."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני בטוחה שאמט ולידיה בעולם האחר; אחרת, איפה הם? לא היה כל סימן להם באנגליה, למרות כל מאמ<span class="widow">ציי לחפש.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל בראם מסרב להכיר כל<span class="widow">ל בקיומם.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא ציווה לסלק את הדיוקנאות של אמט מארמון קנזינגטון זמן קצר אחרי חתונתנו, ואסור לי להזכיר אפילו <span class="widow">את לידיה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">כאילו הבחור שאהבתי ואחותי לא היו קיימ<span class="widow">ים מעולם.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">בתוך הראש אני צורחת, אבל אני ממשיכה להעביר את ידיי ברוך בשערו של בראם עד שנשימתו מתקבעת במקצב רדוד ואני יודעת <span class="widow">שהוא ישן.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני קמה מהמיטה כשהוא מאבד כליל את ההכרה ומתפללת שיישן לאורך כל ההילולה של ה<span class="widow">לילה הזה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">מחוץ לחדר השינה שלי הבית שוקק פעילות. משרתות מלבות את האח בכל חדר, מתַחזקות אש חיה שתיאבק בקור של אוקטובר. משרתים מתרוצצים במסדרונות מחדר לחדר, מוודאים שהכול מושלם לקראת הערב. טעם מר של פחד משתהה באוויר. אני משתדלת כמיטב יכולתי לגונן על עובדינו מפני חמת זעמו, אבל אף אחד לא רוצה להרגיז את ה<span class="widow">מלך בראם.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני חוצה את הקומה השלישית לצד האחר של חדריי הפרטיים, ומורה למשרתות שלי להלביש אותי בשמלת הערב שלי. פניה של לוֹטִי ביניהן מנחמים אותי תמיד. היא חברתו משכבר הימים של אמט, בין היחידים שאיתם אני יכולה לדבר גלויות. היא מחכה לי עם מלקחי סלסול חמים.<span class="widow"> "איחרת."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני המלכה; כל האחרים הקדימו, לא?" הבדיחה לא מצליחה כל כך, אבל לוטי בכל זאת פולטת צ<span class="widow">חוק חלול.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה שלום המלך?" היא שואלת כשהיא מעצבת<span class="widow"> את שערי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"ישן," אני עונה ביובש. היא מכירה אותי טוב מספיק כדי לא לח<span class="widow">קור הלאה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">היא רוכסת אותי בתוך שמלת משי בוהקת בצבע ירוק סלרי, ומניחה על ראשי כתר דק. תלבושתי אלגנטית יותר מכפי שהייתה אי־פעם כשעוד גרתי בכיכר בֶּלְגְרֵייב, אבל בעל כורחי אני מרגישה שאני לובשת תחפושת. אני מביטה בעצמי במראה בקדרות ונוש<span class="widow">פת קצרות.</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס ParaOverride-1">*</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">המנהרה המובילה להילולה מעוטרת המוני סרטים בכל צבעי הקשת, והם נתפסים שוב ושוב <span class="widow">בכתר שלי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אֶֶמִי מושיטה יד מאחוריי ותולשת עוד סרט מראשי. "את תֵּיראי כמו נברשת כשתג<span class="widow">יעי לשם."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"הם לא ישימו לב. הם כנראה יחשבו שזאת אופנה של בני האנוש, ובהילולה של השבוע הבא כולם יבואו בכובעים מנ<span class="widow">ייר קרפ."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">ארבע גבירות השרת שלי – מַריוֹן ת'וֹרְן, פֶיית' פֶיירְצַ'יילד, אוֹלִיב לִיסוֹנְבִּי ואֶמִי אִיטוֹ – היו בעבר היריבות שלי בתחרות על ידו של בראם בברית הנישואים, אבל עכשיו הן נשות סודי הקרוב<span class="widow">ות ביותר.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אנחנו נכנסות להילולה השוקקת ביחד. אולם הנשפים שייך לרִיוֹן, חברו ויועצו הקרוב ביותר של בראם. הוא קיבל במתנה את הבית הצמוד לבית שלנו: הולם, בהתחשב בתפקידו בחצ<span class="widow">ר המלוכה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני תמיד מתוחה בהילולות חצר המלוכה, אבל הערב עצביי דרוכים עד להתפקע. אוֹרֶלִיה וָאלֶן תהיה נוכחת, ויש תוכנית שע<span class="widow">ליי לבצע.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני משלבת את כפות ידיי מאחורי הגב כדי שלא יראו שהן מזיעות, ומביטה בחרדה לע<span class="widow">בר פיית'.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"תנשמי," ה<span class="widow">יא לוחשת.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">משהו רטוב מחלחל לנעל המשי שלי ואני מביטה מטה, מתפללת שזה פונץ', אך מגלה שהרצפה כבר מגואלת בדם. עדיין מוקדם מדי לזה, אבל אני מעיפה מבט למרכז החדר ורואה חבורת בני אנוש מזוגגי עיניים מסתחררים אנה ואנה, כפות רגליהם פצועות מריקודים. אני שונאת להרגיש איך אוליב מתאבנת לצידי ולופתת את ידי כדי לחפש נחמה. היא מפחדת וזה באשמתי, בגלל כל הטעויות שלי, שאפשרו לבראם לתפוס כך א<span class="widow">ת השלטון.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">יש מרפסת פנימית מוצלת, מעוטרת ענפי דובדבן שאיבדו את חיותם ונרות שעווה. תזמורת במרפסת הזאת מנגנת רִיל בתערובת כלי נגינה של בני אנוש ובני פיות. הלמות של תוף באס עמוק חודרת ללשד<span class="widow"> עצמותיי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אין מעטה של נימוסים והליכות בהילולות האלה. אין פנקסי ריקודים, אין מלוות לשמירה על הצניעות, אין אימהות המנסות לפעול בשוק הנישואים. אין צורך להתגנב לפינות החשוכות ביותר בגנים כדי להתנשק, כי מקובל לחלוטין להידחק אל הקיר ל<span class="widow">עיני כול.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"אל תשתו שום דבר," אני מזהירה את הבנו<span class="widow">ת האחרות.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"אל תדאגי לנו." פיית' מגלגלת עיניים. "אנחנו כבר <span class="widow">יודעות." </span></p>
<p class="עימוד_running-txt">האחרים אוהבים מסיבות נושא, והנושא הלילה הוא סיפור הצ<span class="widow">יד הפראי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">האורחים לבושים בתערובת של בגדי ציד אנגליים קלאסיים, מעילים אדומים וטוויד, ובגדים שכנראה לקוחים מהמסורת שלהם בעולם האחר, שריון זהב מחושל בפאר וטוניקות בצבע ירוק עשיר. חלקם מחופשים לבעלי־החיים עצמם, מערך גרוטסקי של מסכות שועלים, חטים של חזירי בר וכ<span class="widow">לבי שא</span><span class="widow">וֹ</span><span class="widow">ל.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני נושאת על גבי אשפת חיצים, קשורה מעבר לקדמת השמלה שלי ברצועת אזמרגדים על שרשרת<span class="widow"> זהב עבה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">מריון תוקעת מרפק בצלעותיי. "<span class="widow">הנה היא."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">מעבר לתוהו ובוהו באולם הנשפים עומדת אורליה ואלן סמוכה לקיר, ולופתת אל חזהּ גביע זהוב. היא משפילה מבט לרצפה, אבל אף אחד, פרט לחמישתנו, לא מקדיש לה כל <span class="widow">תשומת לב.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"כדאי שנלך עכשיו, לפני שבראם יתעורר," א<span class="widow">ני אומרת.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אוליב עדיין מחווירה כשהיא חושבת על ריגול, אבל אני עוטה על פניי אר<span class="widow">שת אמיצה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אורליה ואלן היא קטנטונת, נמוכה באופן חריג אצל בת פיות, ויש לה שיער זהוב המגיע עד מותניה ועיניים גדולות מדי, בצבע ירוק כטחב ים. היא לבושה באופנת חצר המלוכה של בראם, עם שרוולי פעמון המגיעים עד לקרקע ותערובת משונה של אופנה אנושית: קרינולינה חשופה חלקית, נעלי בד לא תואמות, מקטורן ציד אדום קשור למותניה. בהתאם לנושא ההילולה של הלילה, היא חובשת לראשה זוג ק<span class="widow">רני אייל.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"נפלא <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">כל כך</span> לראות אותך, אורליה," אני מקדמת את פניה בחיוך. זאת לא המסיבה שלי, אבל כמלכה תמיד מצפים ממני להיות מע<span class="widow">ין מארחת.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"לכבוד הוא לי לקבל את ההזמנה של ריון, הוד מלכותך." היא מרכינה את ראשה, אבל<span class="widow"> קולה דק.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני לוקחת את הגביע הריק מידה ומעבירה אותו למריון, שמחליפה אותו ב<span class="widow">גביע מלא.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה שלום בעלך, הוא חש בטוב?" אני שואלת. פָּאקְס הוא אחד מהיועצים שעליהם סומך בראם יותר מכול. שערו בלונדיני, ארשת פניו לגלגנית, והוא אחד מהשנואים על<span class="widow">יי ביותר.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"שלומו טוב, הוד מלכותך," היא עונה, וממשיכה להב<span class="widow">יט ברצפה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מחייכת אליה בחמימות. "בבקשה, אין צורך ברשמיות כזאת. אני מקווה שתוכלי לחשוב עלינו" – אני שותקת לרגע ומחווה על הבנות האחרות – "על כולנו,<span class="widow"> כחברות."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מצליחה להפיק ממנה חיוך קטן. "תודה, הוד<span class="widow"> מלכותך."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">מריון נעמדת לצידי ומעבירה במיומנות את השיחה לביקור שערכנו לא מזמן אצל התופרת. הבנות האחרות מצטרפות בפטפוטים קלילים על השלמת מלתחת החורף שלהן לקראת החודשים הקרים יותר הצפויים לנו. רחוק כל כך מערבה מלונדון הבקרים כבר קפואים, והרוחות מצליפות מהים הסמוך, למרות שיהיה קור עז באמת רק בעוד חודש או<span class="widow"> חודשיים.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אורליה כנראה נרגעת כשהבנות מדברות על כפפות חדשות וגלימות מרופדות פרווה, ואני שמחה על כך. הכול חלק מהתוכנית. ההילולה הלילה היא רק השלב העדכני ביותר במזימה שאנחנו מגוללות כב<span class="widow">ר חודשים.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">לא היה קל למצוא את החוליה החלשה ביותר בחצר המלוכה של בראם. יועציו נאמנים לו לחלוטין, ורעיותיהם נראות נאמנות באותה המידה לבעליהן. לא הייתי בטוחה שאוכל לומר משהו מבלי להסתכן שהדברים יגי<span class="widow">עו לבראם.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל אורליה שונה. בהילולה הראשונה שבה השתתפתי ראיתי את הרעיות האחרות מלגלגות עליה מאחורי מניפות מעוטרות כנפי חרקים. ואז אחת מהן כשלה בכוונה תחילה על קצה נעלה המחודדת ומרחה עוגה על שמלתה של אורליה. לכאורה זאת הייתה תאונה, אבל ראיתי של<span class="widow">א כך היה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">מאז התחלנו לזמום. ראשית, פיית' ומריון ביקרו אצלה, הציעו עצות לניקוי קרם חמאה מבד משי. אמי לקחה אותה לרכיבה. אני שלחתי רדיד חדש, בטענה שאינו תואם לאף פריט במ<span class="widow">לתחה שלי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">הלילה הוא פסגת מאמצינו לשכנע את אורליה החששנית להוריד את המגננות בחברתנו. אנחנו מקיפות אותה עכשיו. מוכנות למכ<span class="widow">ת המוות. </span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני רוכנת לעברה ומיישרת כלאחר יד את שרשרת היהלומים של אורליה, שנטתה מעט הצידה. "התכוונתי לשאול, איך הייתה דר<span class="widow">כך לכאן?"</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"נעימה מאוד, הוד מלכותך." היא לוגמת מהגביע שלה. "חיברו בדרך קסם את הבתים לאורך הסהר המלכותי, כך שלא הייתי צריכה אפילו לצא<span class="widow">ת החוצה."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא התכוונתי לדרך להילולה, יקירתי," אני מתקנת את אורליה. "התכוונתי למסע מהעולם האחר <span class="widow">לאנגליה."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">היא מתאבנת, כארנבת שנתפסה במלכודת, ואני חוששת מאוד שדחקתי בה יותר מדי, מוקדם מדי, אבל אז היא שותה לגימה גדולה ומתמלאת קלילות. "המסע לאנגליה היה מקסים! המ<span class="widow">לך בראם–"</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">לפתע פתאום מופיעים שניים ממשרתיו של בראם, מושכים את אורליה מעל הרצפה כשכל אחד מהם אוחז באחת מ<span class="widow">זרועותיה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">היא צורחת באימה מוחלטת ובועטת בנעליה הל<span class="widow">א־תואמות.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"הורידו אותה מייד!" אני מצווה. "זאת פקודה של<span class="widow"> מלכתכם."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל השומרים אפילו לא מ<span class="widow">ביטים בי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אורליה מתייפחת כשהם גוררים אותה מאולם הנשפים. "אל תספרו למלך, בבקשה. אני לא רוצה שהוא יכעס עליי. אני אהיה טובה. אני אהיה טובה. אני אה<span class="widow">יה טובה."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">"הניחו לה," אני מתעקשת, אבל המשרתים כאילו לא רו<span class="widow">אים אותי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">צרחותיה של אורליה מאבדות בהירות, היא כבר לא מתחננת אלא נכנעת לבע<span class="widow">תה גמורה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">השומרים לא מתייחסים אליה. הם מושכים אותה משם עד שידה נשמטת מידי והדלת לבית או למעבר אחר כלשהו נטרקת. אני מטלטלת את הידית, אבל ה<span class="widow">יא נעולה.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מושכת שוב ושוב עד שעיניי מתמלאות דמעות תסכול. אמי מניחה יד על כתפי. "אייבי, די. את עוש<span class="widow">ה מהומה."</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מתרחקת ומוחה <span class="widow">את עיניי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">עכשיו אני יודעת שני דברים. אחד: נכשלתי בתוכנית האמיתית היחידה שהייתה לי לגלות פרטים על העולם האחר, השלב הראשון בהחזרת אמט ולידיה. שניים: בראם והשומרים שלו משגיחים עליי באופן מדוקדק הרבה יותר מכפי שיכולתי לת<span class="widow">אר לעצמי.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">ברגע זה המוזיקה נפסקת. המסיב<span class="widow">ה דוממת. </span></p>
<p class="עימוד_running-txt _idGenParaOverride-1">ובר<span class="widow">אם נכנס. </span></p>

</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 89.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות