חנוך הרופא מכורזים

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

חנוך הרופא מכורזים

ישי שריד

”לאדם חולה גם כמה ימים נוספים של חיים זה הרבה מאוד. פתאום כל מראה וכל צליל יקרים יותר מכל הזהב בעולם”.
חנוך, רופא מכפר כורזים, יוצא יום ולילה לטפל בתושבי הכפרים שליד הכינרת ומנסה להציל אותם ממחלות, מסבל וממוות. עליו להיאבק לא רק בגזרותיו של הטבע אלא גם בהתנכלויותיו הזדוניות של רבי מאיר, אב בית הדין הקנאי של הכפר.
יום אחד מופיע בכפר עושה ניסים, ישוע מנצרת שמו. בינו ובין חנוך נרקמת מערכת יחסים של קִרבה, לצד חשדנות ותחרות. האחד גיבור אנושי מאוד, שמודע היטב למגבלותיו, והאחר מתיימר להיות מושיע כול יכול.
זהו גם סיפורו של הדור הבא במשפחה, ילדיו של חנוך, אשר יוצאים למסעות מרתקים של התבגרות ובחירה בחופש, נגד כל הסיכויים.
ישי שריד מגולל סיפור מרתק על אודות תקווה וייאוש, משפחה ואבהות ועל התעקשותו של אדם טוב לרפא ולהציל בזמנים קשים. העלילה מתרחשת לפני אלפיים שנה, אך קרובה מאוד לימינו אלה.
שם: חנוך הרופא מכורזים
מחבר/ת: ישי שריד
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 011563543

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<p class="firstsplit"><span class="bold CharOverride-8">הקדמה קטנה</span></p>
			<p class="first">מעשה זה התרחש לפני כאלפיים שנה, בזמן שהקיסרות הרומית שלטה בארץ ישראל. רוב תושבי הארץ היו יהודים אך חיו בה גם עמים נוספים. ארמית, עברית ויוונית היו שפות הדיבור הנפוצות. בית המקדש בירושלים עמד על תילו, ויהודים עלו אליו לרגל. ישוע מנצרת סבב בגליל ובכפרים שליד הכינרת.</p>
			<h3 class="above">חנוך ופועל בית הבד שנתקף מרה שחורה</h3>
			<p class="first">קירות הבתים בכפר כורזים שחורים. פעם, לפני דורות רבים, נפער לוע הר געש, ולשונות אש לוהטות זרמו הרחק במורדותיו. כך התגבשה אבן הבזלת הכהה שממנה נבנו בתי הכפר. בתים שחורים מולידים נשמות אפלות, אמר לעצמו חנוך בן נוריאל הרופא, כאשר בא לטפל בפועל בית הבד בביתו הקטן. כבר כמה ימים לא הסכים לקום ממשכבו, ואשתו המודאגת וההרה פסעה לביתו של חנוך לקרוא לו לעזרה. הימים היו ימי מסיק הזיתים, וכשהגיעה האישה מסק חנוך במרץ את פירותיו של עץ זקן שענפיו מפותלים. הוא שמע אותה קוראת לו, הניח את שק הזיתים על הארץ וניגש אליה לקצה הכרם. אחרי ששמע את תלונתה הבטיח שיבוא אליהם במהרה. הוא הכיר את האישה הזו מינקותה, כמו את כל תושבי הכפר. כבר מלאו לו יותר מארבעים שנה, וכמעט נחשב אחד הזקנים. </p>
			<p class="text">כשהגיע לביתם בצהריים קפחה שמש לוהטת מן השמיים, אך בתוך הבית שררו אפלה וריח מחנק. חנוך הורה לאשת החולה לפתוח את כל הדלתות כדי שייכנסו אור ואוויר ולהרתיח סיר מים. הגבר הגדול שכב פרקדן על יריעת בד בחדר הדל שבו גרו כל בני המשפחה, ההורים ושלושת ילדיהם. חנוך עזר לחולה להזדקף מעט ולהישען על הקיר. מבעד לדלת הפתוחה ראה את האישה מבעירה אש בכיריים שבחוץ ומניחה עליהן סיר מפוחם. חנוך נטל את ידו של האיש ומישש אותה. הדופק השתולל בעורקיו במהירות, כמו איילות שנמלטות מפני טורף. </p>
			<p class="text">״מה יש לך?״ שאל בשקט את החולה, שזקנו היה שחור ופרוע. ״ממה נבהלת?״ </p>
			<p class="text">הגבר לא הזדרז לענות ושתק. חנוך חיפש את עיניו ומצא בהן צער. ״משהו כואב לך?״ שאל חנוך, והגבר אמר בכבדות, כמו מתוך תהום: ״כבד לי. סלעים רובצים על הנשמה.״ מילותיו נשמעו בקושי. </p>
			<p class="text">האישה עמדה בפינת החדר ופכרה ידיה בדאגה. ״אולי הקזת דם תעזור,״ הציעה. חנוך הרופא פטר אותה: ״זה לא יועיל.״ בחוץ נשמעו קולות של ילדיהם משחקים. חנוך שאל אותו לשמותיהם והחולה השיב. הוא ביקש מהחולה שיעמוד על רגליו ותמך בו. ריח גופו היה חמוץ. ״בוא נצא החוצה,״ אמר חנוך לגבר ואחז בידו. ליד הבית עמד חרוב, והם ישבו על הארץ בצילו. חנוך שלף מתרמילו צרור קטן, הוציא מתוכו חופן עשבים יבשים והשרה אותו במים החמים שהביאה האישה. </p>
			<p class="text">״המסיק טוב השנה,״ אמר חנוך לחולה, ״בכרם שלנו מילאנו חמישה שקים גדולים ועוד היד נטויה. אנחנו צריכים שתהיה בריא כדי לסחוט לנו את השמן מהם.״ החולה חייך קלושות ונשא את פניו אל השמיים התכולים שנגלו מעבר לענפי העץ. הילדים התאספו סביבם, והרופא שאל אותם לגילם ומי מהם כבר יודע לקרוא בתורה. הם נכנסו זה לדברי זה והשיבו לו בעליצות. בגדיהם היו בלויים ומוטלאים ופניהם מלוכלכות. חנוך נזכר בלילה שבו נקרא לטפל בתינוק אחר שנולד בבית הזה, אבל היה חלש ולא שרד אפילו שמונה ימים עד למילה. </p>
			<p class="text">״תביאי לו משהו לאכול,״ לחש לאישה, והיא מיהרה אל הבית והניחה בפניהם לחם יבש וצלוחית שמן ואשכול ענבים בשלים מדי ורכים וכמה חרובים מהעץ. ״זה מה שיש לנו,״ אמרה האישה בהתרסה, ״בעל בית הבד הפסיק לשלם לו שכר מאז שהוא שוכב פה כמו פגר. אמר שאם לא יבריא ממש בקרוב, יביא מישהו אחר במקומו. ואז כולנו נגווע ברעב.״ </p>
			<p class="text">חנוך בצע בידיו את הלחם הקשה, טבל אותו בשמן וקירב אותו אל פיו של החולה, כמו אל תינוק. פיסת הלחם נבלעה בתוך סבך זקנו והוא לעס. אגם הכינרת היה פרוש למטה כמו גיגית רחבה בין ההרים. הילדים חזרו למשחקם. חנוך מזג את המשקה החם לכוס חרס והושיט אותה לחולה. ״תשתה, זה טוב בשבילך,״ אמר לו. </p>
			<p class="text">״אולי יש לך קמע בשבילנו?״ ביקשה האישה, וחנוך ענה בשקט: ״אין בזה צורך.״ הוא ראה את פיה מתעקם בטרוניה, כבר היה רגיל לזה, ידע מה היא חושבת: איזה מין רופא אתה שלא מוכר קמעות. </p>
			<p class="text">ראשו של האיש צנח שוב על חזהו ועיניו נעצמו, בקושי החזיק את עצמו יושב. חנוך הניח יד על מצחו, אבל הוא לא קדח ולא נראו בו סימני מחלה מלבד התשישות הגדולה. </p>
			<p class="text">בשביל שליד הבית עבר עכשיו סוחר הדגים, נושא על חמורו שק מלא שלל טרי אשר צדו דייגים למטה בכינרת. סנפירים עוד פרפרו בתוכו במאמץ נואש לחיות. אילו היה להם כסף, הייתי ממליץ לאישה לצלות לבעלה דג לארוחת הערב, זה ייתן לו כוח, חשב חנוך, ואז קם מישיבתו תחת העץ וקרא אל הסוחר שעצר על השביל. הוא נזכר שלפני כמה חודשים טיפל באחד מילדיו של הסוחר שנעקץ מדבורה והתנפח כמו נאד מים, ולא גבה ממנו תשלום. החולה ואשתו ראו מרחוק את הסוחר מוציא מהסל דג בשרני ונוצץ, עוטף אותו בעלים ומושיט אותו לרופא, וזה הרכין ראשו בתודה. ״הנה,״ אמר חנוך לאישה, ״צלי את זה לבעלך, זה ייתן לו כוח,״ והושיט לה את הדג שקיבל. אחר כך חזר לשבת ליד האיש שהביט אל מרחבי הים וההרים בעיניים ריקות. </p>
			<p class="text">״מה יש לך?״ שאל אותו הרופא. </p>
			<p class="text">״נגמר לי הכוח לחיות,״ פלט החולה מתוך שפתיים כבדות. </p>
			<p class="text">חנוך הבין. פעמים רבות ראה כיצד הוא שופך את שקי הזיתים הכבדים אל בין אבני הריחיים, מוליך את השור הרתום אל הבד במעגלים וחוזר חלילה, ובסוף שופך את הזיתים המרוסקים אל בין קורות עץ כבדות כדי לסחוט מהם את השמן. באותה שעה ישב בעל בית הבד מאחורי שולחן על שרפרף מרחק פסיעות אחדות ממנו וגבה מלקוחות תשלום עבור עמלם של השור והפועל. חנוך הביט בגופו הגדול של האיש ובראשו הכבד והבין את ייאושו. מילות עידוד התגלגלו במחשבתו על יגיעתו המבורכת שמעניקה לתושבי הכפר שמן טוב למאכל ולמאור, וגם משפטי תוכחה על אחריותו לפרנס את אשתו וילדיו. זה לא יעזור לו, אמר לעצמו חנוך. גם לא הבטחות על תענוגות שמזומנים לו בעולם הבא. אני רופא, לא רוכל של אשליות. הוא ראה את אשתו ההרה של הפועל, שפניה כמושות, ואת ילדיו לבושי הבלויים, ושפתיו מלמלו מעצמן את הפסוקים שידע על פה, שהיו מוצלחים יותר משהיה בכוחו להמציא: ״פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי; צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי; ראֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטְּאותַי.״</p>
			<p class="text">״אמן,״ אמר הפועל החולה במפתיע ופקח את עיניו. תהילים תמיד מרפאים את הנפש, חשב חנוך בליבו וחייך לעצמו להרף עין, כאילו בקעו ישר מליבי. </p>
			<p class="text">״שמע,״ פנה אל החולה והתבייש ששמו נשכח ממנו, ״השקים בכרם שלי מלאים. סוף־סוף יש לנו השנה מסיק טוב. אנחנו צריכים אותך. תתעודד. שמח באשתך ובילדיך. יש לנו מלאכה לעשות בעולם הזה.״ ולעצמו חשב: הנה בכל זאת אתה מטיף. הוא התאמץ להיזכר בשמו של החולה וגלגל במחשבתו את כל הפעמים שפגש בו, מאז שהיה ילד ואחר כך כשראה אותו עמל בפרך בבית הבד ובלילה שבו ניסה לשווא להציל את היילוד הקטן. בינתיים התקרבה אליהם אשתו, והוא נתן לה צרור של עשבי מרפא כדי שתכין ממנו משקה לבעלה בכל בוקר לפני צאתו לעבודה.</p>
			<p class="text">״אתה מבטיח להתאושש ולא לשכב שם לבד באפלה?״ וחנוך טפח לו על שכמו. </p>
			<p class="text">״תגיד כן, שמשון,״ אמרה האישה לבעלה וחנוך חייך לעצמו, כמובן, איך יכולתי לשכוח.</p>
			<p class="text">״כן,״ המהם החולה כמו מבטן האדמה. </p>
			<p class="text">״אני מקווה לראות אותך בקרוב בבית הבד,״ אמר לו חנוך הרופא וקם על רגליו. </p>
			<p class="text">״זה הכול?״ שאלה האישה בשקט. ״לא כדאי בכל זאת להקיז קצת דם, להוציא את המרה השחורה, לגרש את השד הרע שנכנס לתוכו?״ </p>
			<p class="text">חנוך הבטיח לה שאם תצלה עבורו את הדג ותשקה אותו בעשבי המרפא, יחזור בעלה לאיתנו. היא לא הודתה לו, והוא חש חמיצות של כעס עולה בחזהו. למה נחוצה לך התודה שלה? שאל את עצמו. הרי יכולת להקיז מדמו ולמלמל לחשים ולהדליק קטורת ואז הייתה אסירת תודה ומביטה בך בהתפעלות. אבל אתה אינך מסוגל להוליך שולל, מגרעת גדולה לרופא. זו אשמתך, לא אשמתה. האישה נכנסה לבית, והוא חשב שתביא משם מעט מטבעות כדי לשלם לו. הבעל המשיך לשבת תחת החרוב והושיט אל פיו לאט ענבים ונראה מעט יותר חיוני. חנוך חיכה ליד פתח הבית והביט בשמש שנטתה מערבה. רגעים ארוכים חלפו. ״סליחה,״ קרא חנוך לבסוף בקול, ״אני מחכה.״ ראשה של האישה בצבץ מהפתח, והיא הביטה בו בעין לא טובה. אילו ביקשה ממנו יפה, אולי היה דוחה את התשלום, אבל מבטה הכעיס אותו והקשיח את ליבו. הוא ידע שאנשים מזלזלים במי שמרפא אותם בחינם, והיה צריך לשמור על שמו הטוב וגם ללמד אותה דרך ארץ. והרי גם השיג להם דג יפה בחינם. האישה יצאה והניחה בידו כמה מטבעות קטנים שאפילו שני בצלים אי אפשר לקנות בהם. חנוך איחל רפואה שלמה ופנה לדרכו. </p>
		</div>
	

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה

נצפו לאחרונה

התעניינת גם ב...

ימינה

שמאלה