תואנה לחתונה 138

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

תואנה לחתונה 138

הלן ביאנצ’ין

דניאל ידעה שקלושים סיכוייה אצל רייף ולדז. היא לא חלמה שיגלה בה עניין כאישה – היא פנתה אליו אך ורק כמוצא אחרון כדי שיעזור למשפחתה. היא לא הייתה מוכנה להצעה השערורייתית שהעלה באוזניה. רייף הבטיח שיעלים את כל צרותיה של דניאל – בתנאי שתינשא לו ותעניק לו יורש. רייף נתן לדניאל עשרים וארבע שעות להחליט, ואז יצפה לתשובה.
שם: תואנה לחתונה 138
מחבר/ת: הלן ביאנצ’ין
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011632333

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

				<h2>1</h2>
<p class="noindent">מה לובשים לפגישה עם השטן?</p>
<p>דניאל העבירה עין מיומנת על הבגדים בארונה, קיבלה החלטה שקולה והחלה להתלבש בקפידה.</p>
<p>דירת הפנטהאוז שחלקה עם אימהּ בפרבר היוקרתי ברייטון במלבורן הייתה לה בית מאז זכרה את עצמה. הדירה הייתה מפוארת ומרווחת, והייתה התגלמות הייחוס העשיר.</p>
<p>אבל לא לאורך זמן. הכתובת, חשבה, הייתה על הקיר. תמונות יקרות ערך נמכרו, רהיטי יד שנייה החליפו את העתיקות. תכשיטים מושכנו ונמכרו במכירה פומבית. מכונית פשוטה החליפה את הבנטלי המסוגננת והנושים צבאו לפתחן בציפייה דרוכה ככרישים הממתינים לרגע ההכרזה על פשיטת רגל ולרגע בו יוצא הפנטהאוז למכירה פומבית.</p>
<p>אוסף כרטיסי האשראי המרשים של אימהּ הגיע זה מכבר לתקרת ההוצאות והבוטיק להלבשה תחתונה לה־פאם, בו הייתה שותפה יחד עם אריאן, התנדנד, וגם זה ביום טוב, הודתה דניאל בציניות בינה לבינה בזמן שהצמידה לאוזנה עגיל יהלום. ירושה שהשתייכה פעם לסבתה מצד אימהּ, התכשיט היחיד שהיה ברשותה של דניאל עתה.</p>
<p>תוך פחות משבוע יצטרכו לעזוב את הפנטהאוז, לקחת את החפצים האישיים שבית המשפט לפשיטות רגל ירשה להן לקחת, לחפש מקום מגורים בשכירות בינונית, לסגור את לה־פאם ולמצוא תעסוקה.</p>
<p>היא הייתה בת עשרים־ושבע וחסרת כול. זו לא הייתה הרגשה טובה, חשבה כאשר אחזה בתיק הערב שלה ועשתה את דרכה אל המעלית.</p>
<p>חלפה כמעט שנה מאז אירחו בבית, והאירועים החברתיים הוגבלו עתה להזמנות חסד שנשלחו על ידי כמה חברים, שנותרו נאמנים לאלמנתו של גבר שהיה נצר לשושלת ספרדית מיוחסת.</p>
<p>הפגישה של הערב הייתה מאמץ אחרון לבקש סוג של ארכה מהגבר שהיה הבעלים של בניין הדירות שלהן ושל מרכז הקניות בו עמד הבוטיק שלהן. העובדה שהיה הבעלים של נתחים נכבדים של נדל״ן בתחומי העיר ובאזורים תעשייתיים הייתה נטולת חשיבות ברגע זה.</p>
<p>בסולם החברתי של העיר, רייף ולדז היה עשיר חדש, חשבה דניאל בזמן שהגיעה אל חניון המכוניות התת קרקעי.</p>
<p>הון עתק שנצבר, כך אמרו השמועות, באמצעים שלא יעמדו בבחינה מדוקדקת מדי.</p>
<p>הוא היה בשנות השלושים המאוחרות שלו ונודע כנדבן רחב לב כאשר מדובר במטרות צדקה ראויות לשמן, וכפי שאמרו הולכי הרכיל בעיר, הוא ניצל את הנדבנות שלו ככרטיס כניסה לחוגי החברה הגבוהה של העיר.</p>
<p>החברה הגבוהה אליה דניאל ואריאן לא השתייכו עוד.</p>
<p>עם זאת, היא לא יכלה שלא להיות מודעת לקיומו. הצילום שלו הופיע במדור העסקי של העיתונים מפעם לפעם וחזר והופיע אף במדורי החברה, בעקבות אירועים אלה ואחרים... תמיד מלווה ביצור צעיר ויפהפה, שהיה תלוי על זרועו, או באשת חברה ידועה, להוטה להשיג כיסוי תקשורתי, או באחת מכמה נשים צעירות ומצודדות, שנלחמו על תשומת ליבו.</p>
<p>דניאל פגשה בו פעם אחת, לפני שנה כמעט, בארוחת ערב שנערכה על ידי חברה לכאורה, אשר ברגע שמצבה הכלכלי של אריאן נודע ברבים, מיהרה לסובב להן את הגב ולא שלחה עוד הזמנות למסיבות שערכה.</p>
<p>ואז היא שלחה לעברו מבט אחד ונסוגה אל מאחורי חיוך קל ושיחה מנומסת אך מרוחקת חברתית. הישרדות, אמרה לעצמה באותו זמן, שכן כל קשר לגבר מסוגו של רייף ולדז דוגמתו כריקוד עם השטן.</p>
<p>עתה לא הייתה לה ברירה. לקח לה שבועות להסדיר את המפגש איתו, ועתה הוא זה שהתעקש שייפגשו לארוחת ערב.</p>
<p>המסעדה שהזכיר עמדה במרכז העיר, לאורך שדרה צרה וחד סטרית שהיו בה לא פחות מאשר חמישה בתי אוכל יוקרתיים. שלטי אין חניה הוצבו משני עברי השדרה, והיא הקיפה את האזור מתוך תקווה קלושה למצוא מקום חניה פנוי.</p>
<p>עקב כך, היא איחרה בעשר דקות... איחור נסלח, אבל רייף ולדז לא יראה זאת בעין יפה.</p>
<p>היא ראתה אותו מיד, נשען על הבר הקטן שצורתו חצי סהר, ועודה מוסרת את שמה למלצר הראשי, הוא כבר הזדקף ועשה את דרכו לעברה.</p>
<p>גבוה, כהה ומסוכן, הוא ניחן במבנה העצמות המסותת של אבותיו האנדלוסיים. עיניים שחורות כחטא התלכדו עם עיניה... מחשמלות, מהפנטות.</p>
<p>רטט בלתי נשלט חלף ביצורי גווה וליבה האיץ מהלכו לשנייה.</p>
<p>היה בו משהו שהעלה את רף ההגנות שלה. איכות פנימית שהייתה מעבר להשפעה הגופנית של הגבר הזה.</p>
<p>"אני מקווה שלא גרמתי לך לחכות לי זמן רב."</p>
<p>גבה כהה אחת התרוממה קלות. "האם זו התנצלות?"</p>
<p>קולו היה לאט עמוק, והיה בו שמץ של ניגון בעל מבטא אמריקני.</p>
<p>מתחת למעטה המתוחכם היה רמז לפראות מרוסנת, אכזריות היולית שהעניקה ממשות לשמועות אודות ילדות שבילה ברחובות האחוריים של שיקגו, שם רק החזקים שורדים.</p>
<p>"כן." היא פגשה את מבטו בלי למצמץ. "אם אתה מבקש הסבר... החניה הייתה קשה."</p>
<p>"יכולת להגיע במונית."</p>
<p>"לא," אמרה בקול שקול. "לא יכולתי." התקציב שלה לא נמתח כדי לקיחת מוניות ואישה לבדה אינה נוסעת בתחבורה הציבורית בשעות הערב.</p>
<p>הוא הרים את ידו וסימן למלצר הראשי, שתשומת ליבו המיידית גבלה כמעט בהתרפסות כאשר הוביל אותם אל שולחנם ואותת למלצר היינות לגשת אליהם בהקשת אצבעות מלכותית.</p>
<p>דניאל דחתה את ההצעה ליין, הזמינה מנה ראשונה קלה, מנה עיקרית והחליטה שלא תזמין קינוח.</p>
<p>"אני מניחה שאתה מבין מדוע יזמתי את הפגישה הזו."</p>
<p>הוא בחן אותה בעיון, ראה את הגאווה, את האומץ... כמו גם את מידת הייאוש. "למה שלא תירגעי קצת, תיהני מהאוכל והשיחה לפני שנפנה לדון בעסקים?״</p>
<p>היא החזיקה את מבטו. "הסיבה היחידה שלי לשיחה איתך היא עסקים."</p>
<p>חיוכו הקלוש היה נטול הומור. "מזל שאני לא סובל מאגו פגיע."</p>
<p>"אני בספק אם יש בך משהו פגיע." הוא היה עשוי צוּר עם לב של אבן. איזה סיכוי יש לה, לשכנע אותו לא לדרוש מהן את כספו? עם זאת, עליה לנסות.</p>
<p>"כנות," אמר רייף, "היא תכונה נערצת."</p>
<p>המלצר הגיש את המנות הראשונות שלהם והיא הכניסה לפיה כמה פירורים בלי תיאבון, נזהרת שלא להרוס את יצירתו של השף.</p>
<p>כל מה שעליה לעשות הוא לעבור את השעה... או השעתיים הבאות בשלום. הוא יצטרך לתת לה תשובה לפני צאתה מכאן, וגורלה של אימהּ וגורלה שלה יהיו חתומים.</p>
<p>היא הייתה בטוחה שהאוכל טעים להפליא, אבל בלוטות הטעם שלה כמו פצחו בשביתה והיא שיחקה במנה העיקרית שהוגשה אל השולחן ולגמה מהמים המינרליים המפזזים שלה.</p>
<p>הוא אכל בהנאה מורגשת, ידו נעה בתנועות חסכוניות בזמן שהשתמש בסכו״ם שלו. הוא נראה בדיוק האיש שהינו, חשבה דניאל... גבר בין גברים, לבוש בבגדים ללא רבב, החליפה שלו עשויה ביד חייט אומן. ארמאני? חולצתו הכחולה הייתה תפורה מכותנה משובחת, ועניבתו הייתה עשויה משי טהור. השעון שעל פרק ידו היה יקר.</p>
<p>אבל מיהו האיש מתחת לבגדים היקרים? שמו יצא כאדם חסר רחמים בזירה העסקית, אדם שפועל לפעמים באכזריות מוחלטת.</p>
<p>האם יהיה חסר פשרות באותה מידה, אחרי שהיא תשמיע את בקשתה?</p>
<p>דניאל השתלטה על מערכת העצבים שלה וחיכתה עד אחרי שהמלצר פינה את צלחותיהם בטרם פתחה במילים ששיננה זמן רב.</p>
<p>״האם תסכים להעניק לנו ארכה?״</p>
<p>"לאיזו מטרה?"</p>
<p>הוא עומד לסרב. בטנה התהפכה בכאב ממשי. "אריאן תוכל לנהל את הבוטיק בכוחות עצמה," אמרה. "ובזמן הזה, אני אמצא עבודה אצל מישהו אחר."</p>
<p>"תמורת שכר שבקושי יכסה את הוצאות המחיה השבועיות שלכן?" הוא התרווח בכיסאו ואותת למלצר המשקאות למלא מחדש את כוס היין שלו. "זו לא הצעה ממשית."</p>
<p>החוב שלהן הגיע לסכום עתק, סכום שלא יכלה אפילו לקוות לאסוף. היא פגשה את מבטו. "האם אתה שואב סיפוק מהעובדה שאני צריכה להתחנן?"</p>
<p>גבה אחת התרוממה. ״האם זה מה שאת עושה?״</p>
<p>דניאל קמה על רגליה ואחזה בארנק הערב שלה. "זו הייתה טעות." היא הסתובבה, אלא שפרק ידה נתפס באחיזת ברזל.</p>
<p>"שבי."</p>
<p>"למה? כדי שתוכל להסתכל כיצד אני מתפתלת?" ורוד צבע את לחייה ועיניה החומות נצצו בכעס. "תודה, אבל לא, תודה."</p>
<p>הוא הפעיל לחץ וראה את עיניה מתרחבות בכאב. "שבי," חזר ואמר ברכות קטלנית. "עוד לא גמרנו כאן."</p>
<p>היא הסתכלה בכוס המים שלה, ולרגע פראי אחד שקלה להטיח בפניו את תכולתה.</p>
<p>"אל תעשי את זה." אזהרה רכה שהיה בה איום עז.</p>
<p>"עזוב את פרק היד שלי."</p>
<p>"אחרי שתחזרי למושבך."</p>
<p>זו הייתה מלחמת רצונות, שלו—שלה, מלחמה בה לא רצתה להפסיד. אלא שהיה משהו מנצח במבט האפל שהזהיר אותה שלעולם לא תצליח</p>
<p>לנצח אותו, ולאחר כמה שניות מתוחות היא קרסה על מושבה ושפשפה את פרק ידה באופן לא מודע.</p>
<p>רטט קל חלף על פני עורה נוכח הידיעה שהוא יכול בקלות לפצפץ את עצמותיה העדינות.</p>
<p>"מה אתה רוצה?" המילים פרצו מפיה, לפני שהצליחה להשתיקן.</p>
<p>רייף הרים את הכוס שלו ולגם מהיין, ואז השיבהּ אל השולחן ובחן אותה. "בואי נדון קודם במה שאת רוצה."</p>
<p>חשש התפתל בתוך בטנה והתאחד עם הבהלה.</p>
<p>"רשימת משאלות שיהיו בה דירה חופשית מכל חוב, עם הריהוט העתיק, יצירות האומנות, התכשיטים, תשלום כל החובות." הוא המתין שנייה. "העברת הבוטיק של אריאן לרחוב טוראק עם חוזה עדיף."</p>
<p>אי אפשר היה לנחש את המניע שלו, והיא לא ניסתה אפילו. "מדובר בסכום לא קטן."</p>
<p>"מיליון וחצי דולרים פחות או יותר."</p>
<p>"מה עשית?" זעמה רחש מתחת לפני השטח והיא השתלטה עליו במאמץ ניכר. "ערכת ספירת מלאי?"</p>
<p>"כן."</p>
<p>אצבעותיה נקפצו עד שפרקי אצבעותיה הלבינו. "למה?"</p>
<p>״את רוצה שאאיית לך את זה?״</p>
<p>הוא ישב בשולי חייה וראה כיצד חפציה היקרים של אריאן נמכרים בזה אחר זה. לשם מה?</p>
<p>"הוריתי לסוכן לרכוש כל פריט שאת ואימך נאלצתן למכור."</p>
<p>איזה מין אדם הוא?</p>
<p>אדם שמוכן לעשות הכול כדי להשיג את מטרתו.</p>
<p>דבר שצינן אותה עד לשד עצמותיה.</p>
<p>דניאל בחנה את התווים המסותתים של פניו והרגישה כיצד עצביה נמתחים עד נקודת השבירה. "למה?"</p>
<p>מבטו לא זע ושפתיו התעקלו בחיוך קל שנעדר הומור. "גחמה, אולי?" גבר מסוגו של רייף ולדז אינו בונה את חייו כשהוא עבד לגחמותיו. עיניה הבזיקו בזעם שלא הצליחה להסתיר. "אנא, אל תעשה ממני צחוק."</p>
<p>הוא הרים את כוס היין ולגם ממנו, ואז החזיק את הכוס בידו וטלטל באיטיות את הנוזל שבתוכה, בוחן את המרקם והצבע במשך כמה שניות ארוכות, לפני שהעביר את עיניו אל עיניה של דניאל. "את מסקרנת אותי."</p>
<p>דבר מה התעורר עמוק בפנים ודהר דרך מערכת העצבים שלה במהירות מבהילה. רק כסילה נאיבית הייתה טועה בהבנת הדברים. והיא לא הייתה לא זה ולא זה.</p>
<p>גאווה, ואולי אומץ צרוף, אפשרו לה לשאול בשלווה קפואה, "נוכח אוכלוסיית הנשים בעיר, הפנויות והאחרות״ — היא נעצרה במכוון ואז הוסיפה בסרקזם מנומס — "אני לא רואה איפה העניין."</p>
<p>המלצר הגיש קפה, חיוכו תפור על פניו בזמן שחש במתח העז סביב השולחן, ואז נסוג במהירות מנומסת.</p>
<p>דניאל כבשה את הרצון לעשות כמוהו.</p>
<p>רק הביטחון שרייף ולדז יתעלם מכל אות לבהלה גרם לה להישאר במקומה.</p>
<p>"אבי ואביו לפניו עבדו בכרמים של משפחת ד׳אלבואה וחשבו שזהו כבוד גדול, לשרת בעל קרקעות עשיר כל כך." מבטו לא מש מעיניה. "אירוני, אינך מסכימה, שביכולתו של בנו של מהגר עני להציל את נכדתו של חואקין ד׳אלבואה המיוחס."</p>
<p>אגרוף קר נסגר סביב ליבה. ״אז מדובר בנקמה?״</p>
<p>הוא חייך, אבל לא היה בחיוכו חום. "בסך הכול, הסברתי את ההקשר." דניאל ראתה כיצד הוסיף סוכר לקפה השחור שלו ואז הרים את הכוס אל פיו כדי ללגום ממנה.</p>
<p>מבטו פילח את מבטה והבעתו לא הסגירה דבר. "לכל דבר יש מחיר, נכון?"</p>
<p>למה יש לה תחושה שזוהי מניפולציה, ועוד מהגרועות ביותר? עם זאת, לא הייתה לה ברירה, אלא לשאול, "מה אתה רוצה?"</p>
<p>"ילד משלי, שלו אוכל להוריש את כל הוני. ילד שייוולד במסגרת הנישואים. מי עדיפה לשם כך, מבת למשפחת האצולה ד׳אלבואה?״ הוא התבונן בתווי פניה, ראה את ההבנה, את הספק ואז את הכעס.</p>
<p>"אתה מטורף?" דרשה בקול שלא זיהתה כקולה שלה. "יש המון ילדים נזקקים בעולם. אמץ לך ילד אחד."</p>
<p>"לא."</p>
<p>היא שלחה לעברו מבט של תמיהה מוחלטת.</p>
<p>"זו שאלה של צרכים," אמר רייף בשלווה ארורה. "שלך ושלי." ״לעזאזל עם הצרכים!"</p>
<p>מבטו הצטמצם ופניו לבשו מסיכה מפחידה. "זו העסקה. תעשי בה מה שאת רוצה."</p>
<p>אלוהים אדירים. זה היה בלתי נתפס. נכון?</p>
<p>"עזור לי להבין," אמרה בקול מהודק. "אתה רוצה שאתחתן איתך, שאשמש אם לילד שלך... ואז אלך לדרכי?"</p>
<p>הוא לא העמיד פנים שלא הבין אותה. "לא לפני שהילד ייכנס למערכת החינוך."</p>
<p>היא רצתה להכות אותו, וכמעט עשתה כן. "אנחנו מדברים על פעוטון, על גן חובה או על בית ספר יסודי?"</p>
<p>עיניו הצטמצמו מעט. "בית ספר יסודי."</p>
<p>"כמעט שבע שנים, בתנאי שמזלי ישחק לי ואני אהדה מיד."</p>
<p>"כן."</p>
<p>"שנים שתמורתן אקבל כמאתיים אלף דולרים לשנה?" היא עצרה לרגע כדי לכבוש את זעמה ולנשום מחדש. "שישולמו לי מראש בצורת תשלום כל החובות, השבת כל אוצרותיה של אריאן והעברת הבוטיק למעון חדש?"</p>
<p>"כן."</p>
<p>"ומה עם השנים בהן אהיה אשתך?"</p>
<p>"את תוכלי ליהנות מכל היתרונות שינבעו מחייך בביתי, מהיותך המארחת החברתית שלי, ותקבלי קצבה נדיבה." הוא חיכה שנייה. "ומהעובדה שתישני במיטתי."</p>
<p>היא אילצה את עצמה לבחון את פניו בצורה בוטה. "סלח לי, אבל אני לא רואה במין איתך יתרון כלשהו."</p>
<p>הבעתו לא השתנתה. "זו הכרזה מטופשת," לאט רייף ברמז להומור, "מצד מישהי שמעולם לא חוותה מין איתי."</p>
<p>היא כבשה את התמונות שצצו במוחה, של הגוף החזק הזה ברגעים של אינטימיות והחזיקה את מבטו. "באמת? האם זה ידע שנובע ממשחק נשי מעולה ואינספור אמירות כגון ׳היית נפלא, יקירי׳?"</p>
<p>"את מבקשת המלצות באשר ליכולות המיניות שלי?"</p>
<p>למה הייתה לה תחושה שהיא נכנסת למים עמוקים מדי? "ואחרי שאמלא את חלקי בעסקה השטנית הזו שגיבשת... מה יקרה אז?"</p>
<p>"תרחיבי."</p>
<p>"אחרי הגירושים," אמרה קצרות.</p>
<p>"זה משהו שנתון למשא ומתן."</p>
<p>"אני רוצה לדעת עכשיו את כל העובדות. האם אקבל זכויות ביקור אצל הילד שלי? או שאיזרק הצידה עם פקיעת יום התפוגה שלי?"</p>
<p>"ייעשה הסדר הולם."</p>
<p>״עד כמה הולם?״</p>
<p>"אין לי שום כוונה לגרש אותך מחיי הילד."</p>
<p>"אבל אתה תגביל חוקית את הזמן שאוכל לבלות איתו, לחגים ולסופי- שבוע מעטים." הוא יעסיק את טובי המוחות המשפטיים בעיר כדי להבטיח שהשפעתו על הילד תהיה מוחלטת.</p>
<p>"ומובן שחוזה נישואים יבטיח שאעזוב אותך בלי כלום."</p>
<p>"את תקבלי מעון נאות ותקבלי קצבה נדיבה, עד שהילד יגיע לגיל עשרים־ואחת."</p>
<p>"אני מניחה שאתה מוכן להניח הכול על נייר."</p>
<p>"כבר עשיתי את זה." הוא הכניס את ידו לתוך כיס מקטורנו והוציא מסמך משפטי מקופל. "הוא חתום ומאושר על ידי נוטריון." הוא הניח את המסמך על השולחן לפניה. "קחי אותו איתך, קראי בו בעיון ותני לי את התשובה שלך בתוך עשרים־וארבע שעות."</p>
<p>זה היה לא ייאמן, שעדיין ישבה שם. הגאווה גרמה לה לנסות לעזוב את השולחן פעם אחת. היא ידעה בביטחון שבפעם הבאה, הוא לא ינסה לעצור בעדה.</p>
<p>"הבקשה שלך אינה אפשרית."</p>
<p>"את לא בעמדה המאפשרת לך להתמקח איתי."</p>
<p>"האם זה איום מוסווה למשוך את ההצעה שלך?"</p>
<p>"את אמרת, לא אני." הוא בחן אותה במבט יציב. "אלה עסקים. לא יותר, לא פחות. העמדתי בפנייך את התנאים. עכשיו תורך לקבלם או לדחותם."</p>
<p>האם הוא עד כדי כך חסר לב? היא הרגישה בחילה כאשר קמה על רגליה ואספה את תיקה. אם היא תישאר בחברתו עוד מעט, היא תגיד או תעשה משהו עליו תתחרט.</p>
<p>"תודה על ארוחת הערב." מילים שנאמרו בנימוס רב אבל נעדרו כנות.</p>
<p>רייף הרים את ידו וזימן אליו את המלצר. "אני אלווה אותך למכונית." "זה לא נחוץ," ענתה בנוקשות והחלה לפלס את דרכה אל הכניסה.</p>
<p>היא נדה בראשה לעבר המלצר הראשי ויצאה אל המדרכה, ועוד בטרם עשתה מספר צעדים, היא חשה בזכר גבוה מאחוריה.</p>
<p>"כל כך ממהרת להימלט?" לאט רייף, מתבונן במשחק האור והצל של תאורת הרחוב על פניה מלאי ההבעה.</p>
<p>"צודק."</p>
<p>היא הגיעה אל הפינה, הסתובבה וצעדה במהירות למרות עקבי הסיכה שלה.</p>
<p>עוד רחוב וחצי, ואז תהיה חופשיה ממנו, והיא כמעט מנתה את השניות עד שמכוניתה הופיעה לנגד עיניה.</p>
<p>"לילה טוב."</p>
<p>הוא התעלם מדבריה וליווה אותה אל המכונית הקטנה, ואז עמד וחיכה בזמן שפתחה את הדלת והתיישבה מאחורי ההגה.</p>
<p>היא התניעה את המכונית וניסתה לסגור את הדלת, אך הוא החזיקהּ פתוחה בזמן שנרכן לעברה.</p>
<p>"עשרים־וארבע שעות, דניאל," הזכיר רייף בקול רך כמשי. "תחשבי טוב. את יכולה להרוויח הרבה ולהפסיד הכול."</p>
<p>ואז נסוג והיא הסיעה את המכונית ממקום החניה והשתלבה בתנועה הזורמת.</p>
<p>לעזאזל איתו. מי הוא חושב שהוא, למען השם?</p>
<p>אל העני על זה, אמר קול פנימי בזמן שניסתה להתרכז במציאת דרכה מתוך מרכז העיר.</p>
<p>נישואים מוסדרים שיש בחובם יתרונות לשני הצדדים המעורבים הפכו לדבר שבשגרה.</p>
<p>השאלה הייתה אם היא תוכל להיכנס להסדר עסקי מהסוג הזה, עם גבר שכלפיו גילתה תיעוב כזה.</p>
<p>ילד. שרירי בטנה התהפכו בכאב כאשר חשבה על האימהות הזמנית. רייף ולדז הבטיח לה מילולית שהיא תמשיך למלא חלק פעיל בחייו של הילד, גם אחרי הגירושים.</p>
<p>האם זהו מחיר גבוה מדי?</p>
<p>ראשית, החליטה דניאל, היא תמסור את ההסכם הכתוב של רייף לעיונו של עורך דין.</p>
<p>ורק אז, היא תחליט.</p>



			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות