מר גרסיה 3 אדונים ועולמות 3

ט.ל. סוואן
ספר שלישי ואחרון בסדרת ”אדונים ועלמות”.

נפגשנו בבית הקפה שבו עבדתי כבריסטה, וידעתי שאני בצרות. הוא חייך ואני נמסתי. הוא טעם מהקפה שלי, זרק אותו לפח ובכל זאת המשיך להגיע. הוא קרא לקפה שלי ’מוות בכּוֹס’. כשנתקלנו זה בזו מחוץ לבית הקפה, גיליתי שמעבר לנימוסים המושלמים למר גרסיה יש צד אפל יותר. לרגע היינו על גג העולם, אבל השדים שלו אפלים, וגם שלי.

אני לא יודעת אם נחזיק מעמד. האם לעזוב או להילחם בשדים ולתת לאהבה לנצח?
שם: מר גרסיה 3 אדונים ועולמות 3
מחבר/ת: ט.ל. סוואן
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012020101
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_chapter-no">1</p>
<p class="עימוד_big-chapter">אפריל</p>
<p class="עימוד_indented-txt">כלי רכב חולפים על פניי ברעש מחריש אוזניים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנשים, כמו שיירת נמלים, הולכים בזריזות לאורך המדרכה הצפופה והדחוסה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">שעות הבוקר בלונדון תמיד עמוסות ותזזיתיות. הזמן הקדוש לאנשים העסוקים ביותר, במסגרתו הכול מתנהל בקצב מהיר. בדיוק כמו כולם, גם אני ממהרת אל מקום העבודה שלי, בבית הקפה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני באמת חייבת להצטיין במבחן היום אחר הצהריים. לקבל מלגה מלאה לתואר במשפטים היה דבר מדהים, אבל לגור בצד השני של העולם, הרחק מהמשפחה והחברים? ממש לא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אם אקבל ציונים מספיק גבוהים, אני מקווה שאוכל לחזור לארצות הברית כדי לסיים את הלימודים. שם תהיה לי תמיכה מהמשפחה, ואומנם עדיין אהיה סטודנטית מרוששת, אבל לפחות לא אהיה פאקינג בודדה כל־כך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">רגליי נעצרות לפני צומת הומה אדם. הוא צפוף, והרבה אנשים מחכים לרמזור שיתחלף כדי שיוכלו לחצות את הכביש. אני עומדת בגבי לשורת החנויות ומחכה. בזווית העין אני מבחינה בגבר שיושב על ברכיו, שערו פרוע ורגליו יחפות. הוא מושיט קדימה כוס ומבקש כסף קטן מהאנשים שסביבו. ידי ממהרת לחטט בארנק. לעזאזל, אין לי מזומן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ליבי מתכווץ בזמן שכולם מעמידים פנים שהם לא רואים אותו, כאילו הוא חסר משמעות או לא קיים – כתם על פני החברה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">איך הפכנו להיות אדישים כל־כך כלפי העניים וחסרי הבית? כולם מניחים מראש שהוא נרקומן וככה מצדיקים את ההתעלמות ממנו. הם חושבים שאם הם יגיבו או יפעלו, הם רק יתרמו להתמכרות שלו. הם חושבים שצריך להיות אכזריים כדי להיות טובים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני באמת לא מבינה את זה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני שואפת אוויר בעודי חושבת על המציאות המדכאת, זו שמלאה בשמות של מותגים וברשתות חברתיות. כל מה שהאיש המסכן הזה הוא לא חלק ממנו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לפתע, מישהו עוצר מולו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">גבר גבוה בחליפה יקרה, נראה תרבותי ועשיר, שערו שחור ופניו נאות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מביט על האיש מלמעלה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אוי לא, מה הוא עומד לעשות? להעיף אותו מהרחוב כי הוא מקבץ נדבות?</p>
<p class="עימוד_running-txt">להתקשר למשטרה? או אולי גרוע מכך...</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא כורע על ברך אחת מול האיש חסר הבית, וליבי מתכווץ.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הרמזור מתחלף, אבל אני מודאגת מדי מכדי לחצות את הכביש. אני חייבת לדעת מה הבחור הזה מתכנן. כדאי מאוד שהוא לא יכריח אותו להיעמד על הרגליים, אחרת אצא מדעתי.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">הוא לא</span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2"> מזיק. תניח לו.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מדמיינת את עצמי בועטת בגבר הנאה בביצים כדי להגן על מקבץ הנדבות.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">חתיכת חלאה עשיר וטיפש</span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">הגבר בחליפה אומר משהו, וחסר הבית מהנהן. אני צופה בזמן שהוא שולף ארנק מכיס החליפה, מוציא מתוכו שטר של חמישים פאונד ומושיט אותו לאיש.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">מה?</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">הגבר שואל משהו את מקבץ הנדבות, שמחייך אליו בתגובה כאילו אלוהים בעצמו העניק לו הרגע מתנה מקודשת. הוא מושיט יד כדי ללחוץ את ידו של הגבר הנאה, שלוחץ אותה ללא היסוס.</p>
<p class="עימוד_running-txt">האיש העשיר מהנהן באדיבות ונעמד, לא מודע לכל מי שנמצא סביבו, נפרד ממנו לשלום, מסתובב וחוצה את הכביש.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני צופה בו מתרחק ומחייכת לעצמי. האמונה שלי באנושות חזרה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">וואו, האירוע הזה היה לא צפוי. אני ממשיכה בדרכי בצעדים נמרצים. סוף־סוף, אני חוצה את הכביש ומתקדמת שני רחובות לפני שאני מבחינה שוב באיש עם החליפה לפניי. צווארי נמתח הצידה כדי לראותו. הוא מחטא את הידיים עם נוזל מבקבוקון קטן שהוא שלף מהכיס.</p>
<p class="עימוד_running-txt">ליבי עולה על גדותיו. הוא חיכה עד שהאיש חסר הבית לא יכול היה לראות אותו כדי לנקות את הידיים.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">מתברר שהוא גם מתחשב</span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">אני נעצרת וצופה בו. הוא חתיך, וככל הנראה באמצע שנות השלושים לחייו. מעניין מי זאת אשתו, כלבה בת מזל. בטח גם הילדים שלו נחמדים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא נעלם מעבר לפינה, ואני מסתובבת ופותחת את הדלת לבית הקפה שבו אני עובדת, לצליל הפעמון שמעל הדלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מוניקה מרימה את המבט מאחורי הדלפק. ״היי.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״היי.״ אני מחייכת וחולפת על פניה לעבר החלק האחורי כדי לשים את התיק בלוקר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">בית הקפה מלא, וכל המקומות תפוסים. לעזאזל, קיוויתי שיהיה לנו בוקר רגוע. אני צריכה לשמור אנרגיה בשביל המבחן מאוחר יותר היום.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״היי, בובה,״ לאנס נכנס בדלת האחורית, סוחב ארגז כוסות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״חשבתי שאתה עובד משמרת ערב,״ פניי מזדעפות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״הקפיצו אותי.״ הוא נאנח. ״אני <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">ממש</span> לא רוצה להיות במקום המחורבן הזה היום.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״ברוך הבא למועדון.״ אני קושרת למותניי את הסינר בצבעי שחור ולבן לפני שאני יוצאת אל מקומי מאחורי הקופה ומזיזה את מוניקה מהדרך בדחיפת מותן. ״אני אחליף אותך.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מעולה,״ היא מתנדנדת הצידה וממלמלת, ״אני גוססת משפעת הבורבון.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״בורבון זה רע. הדבר הזה יכול להרוג אותך,״ אני לוחשת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הלקוחה הבאה בתור מתקדמת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״שלום. איך אני יכולה לעזור?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״יש לכם חלב עיזים?״ האישה הלבושה באופן אופנתי שואלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אממ...״ אני מעיפה מבט לאחור כדי לשאול את מוניקה, אבל היא כבר נעלמה. מעולם לא שמעתי על חלב עיזים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אני רוצה לאטה כורכום חלב עיזים, תודה,״ הלקוחה אומרת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״תני לי לבדוק.״ אני ניגשת במהירות אל החלק האחורי כדי למצוא מישהו לשאול. לאנס פותח ארגזים. ״אנחנו מוכרים לאטה כורכום עם חלב עיזים?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">לאנס מעווה את פניו. ״מי לעזאזל רוצה לשתות את השיט הזה?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״איזו משוגעת בחוץ.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״לעזאזל,״ הוא ממלמל ביובש. ״אנשים מתאמצים מדי להיות אופנתיים. כורכום וחלב עיזים. נראה לי ששמעתי הכול.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אז אני מניחה שלא?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״ממש לא.״ הוא מקפל קופסת קרטון. ״האזור הזה נקי מחלב עיזים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מצחקקת. מוניקה חולפת על פנינו לכיוון הדלת האחורית המובילה אל הסמטה. ״אני הולכת לשירותים. יש לי בחילה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״את בסדר?״ אני קוראת ומתבוננת בזמן שהיא רצה אל הדלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מה יש לה?״ לאנס שואל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״הנגאובר. בורבון.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">לאנס מעווה שוב את פניו. ״זוועה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״תוכל להפעיל את מכונת הקפה במקומי, בבקשה?״ מוניקה אומרת לפני שהיא טורקת את הדלת מאחוריה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני חוזרת אל הדלפק ורואה את התור הארוך שהצטבר בינתיים. נהדר. ״מצטערת, אין לנו כורכום חלב עיזים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״למה לא?״ הלקוחה שואלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״כי אנחנו לא מחזיקים דבר כזה. מתנצלת.״ אני מזייפת חיוך. ״זה בית קפה ללא חלב עיזים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״זאת לא תשובה מספיק טובה. אני רוצה לדבר עם המנהל.״</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">אוי, לכי לעזאזל, כלבה. אין לי סבלנות בשבילך</span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2"> היום. אין כאן בכלל מנהל במשמרת.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">״עכשיו!״ היא דורשת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מזייפת חיוך נוסף. ״אלך לקרוא לו.״ אני חוזרת ללאנס. ״היא רוצה לדבר עם המנהל.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מי?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״הגברת עם העיזים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״למה?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״לא יודעת. פאקינג עיזים! צא לשם.״ אני חוזרת אל הדלפק. ״הוא כבר מגיע.״ אני מחייכת. ״את יכולה בבקשה לעמוד בצד כדי שאוכל לתת שירות ללקוח הבא?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא נועצת בי מבט נוקב ומשלבת את הזרועות על החזה, ואז זזה הצידה וממתינה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״איך אוכל לעזור?״ אני שואלת את האיש הבא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״היי.״ הוא מחייך. אלוהים... <span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">רק לא אתה</span>. ״זה אני, מייקל.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״כן.״ אני מתכווצת באי־נוחות. ״אני זוכרת. היי, מייקל. מה אני יכולה להביא לך?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״את הרגיל.״ הוא קורץ.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מקלידה את ההזמנה שלו והפעמון מצלצל מעל הדלת ומבשר לי שעוד לקוח נכנס. ״ארבעה פאונד תשעים וחמישה סנט,״ אני אומרת בקרירות, לוקחת את כרטיס האשראי של מייקל ומעבירה אותו בקופה. אי אפשר לנהל שיחת חולין פשוטה עם מייקל, כי הוא פלרטטן מדי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אני רוצה חלב עיזים,״ האישה ההיא דורשת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אוקיי, אבל אין לנו חלב עיזים,״ לאנס משיב. לפי הטון שלו ברור שגם לו אין סבלנות לשטויות האלה היום.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אני רוצה שתוסיפו את זה לתפריט מייד.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מעיפה מבט לעבר לאנס. המבט שלו רצחני, ואני נושכת את השפה התחתונה כדי להסתיר חיוך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״תראי, גברתי. אם את רוצה חלב עיזים, תצטרכי ללכת למקום אחר. אנחנו לא בעד לחלוב עיזים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אתה מעדיף לחלוב פרה?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״או להעיף אותה מבית הקפה שלי,״ לאנס ממלמל ביובש. ״אחד מהשניים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">אוי לא...</span> אני מרכינה את הראש כדי להחביא עוד חיוך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״קראת לי פרה הרגע?״ האישה משתנקת.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">שיט. תתחפפי </span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">מכאן, כלבה. מספיק עם הדרמטיות. פשוט תלכי מכאן.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">״איך אני יכולה לעזור?״ אני שואלת את הלקוח הבא ומרימה את המבט אל התור.</p>
<p class="עימוד_running-txt">עיניים חומות וגדולות מסתכלות עליי בחזרה, ואני נסוגה צעד לאחור בהפתעה.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">זה הוא.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">הגבר מהרחוב.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt"> ״היי.״ אני מחייכת בביישנות ומסיטה קווצת שיער אל מאחורי האוזן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא לבוש בחליפה כחולה כהה שהותאמה לו באופן מושלם ובחולצה מכופתרת לבנה ומגוהצת למשעי. הוא נראה אירופאי או משהו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״שלום.״ קולו עמוק ומחוספס.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לחיי מסמיקות, וחיוכי משדר מבוכה. ״היי.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנחנו בוהים זה בזה. <span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">פאק</span>. הגבר הזה פשוט יפהפה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אני אקח מקיאטו כפול, בבקשה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני נושכת את שפתיי כדי להסתיר את החיוך שלי. אפילו בחירת הקפה שלו לוהטת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״תרצה עוד משהו?״ אני שואלת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מרים גבה. ״כמו מה?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני פותחת את הפה כדי לומר משהו, אבל אף מילה לא יוצאת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מגחך, מבין שהצליח לבלבל אותי לגמרי.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">אוי, לעזאזל. תתנהגי בקור רוח, מה קורה לך?</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">״אולי מאפין?״ אני עונה. ״הם טעימים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אוקיי.״ הוא לא מסיט את המבט ממני. ״למה שלא תפתיעי אותי, אפריל?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני בוהה בו בזמן שהמוח שלי שובת. ״איך אתה יודע את השם שלי?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״הוא מופיע על הסינר שלך.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני עוצמת את עיניי בחוזקה. ״אה... נכון.״ <span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">בבקשה, אימא</span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2"> אדמה, תבלעי אותי עכשיו. יצאתי מטומטמת כל־כך.</span> ״אה, תסלח לי. אני לא מאופסת היום,״ אני מגמגמת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״את נראית מאופסת לגמרי בעיניי.״ הוא מחייך אליי חיוך אמיתי בפעם הראשונה, והחיוך כמו מגיע עד קצות בהונותיי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">באופן רשמי – <span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">מדובר </span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">בגבר מתוק.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">״ומה שמך?״ אני שואלת, מצמידה את קצה הטוש לכוס הקפה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״סבסטיאן.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מר סבסטיאן?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מר גרסיה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">סבסטיאן גרסיה. אפילו השם שלו לוהט. ״תרצה עוד קפה בשביל אשתך?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אין לי אישה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״חברה?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״גם לא חברה.״ חיוך מתפשט על פניו פעם נוספת. הוא יודע שאני מנסה לדלות מידע.</p>
<p class="עימוד_running-txt">עינינו לכודות במבט, והאוויר בינינו מלא בחשמל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הגבר בתור מאחוריו נאנח בכבדות. ״אני ממהר, אתם יודעים.״</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">אוי, לך לעזאזל. אני מנסה לפלרטט כאן.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">אידיוט.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">מר גרסיה זז הצידה, ואני מפנה את תשומת הלב אל האיש שמאחוריו. ״איך אני יכולה לעזור?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אני רוצה טוסט עם גבינה ונקניק, וכדאי לך שזה יהיה זריז,״ הוא נוהם.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״כמובן, אדוני.״ פאק, למה כל שמוק בלונדון אצלי בבית הקפה היום?</p>
<p class="עימוד_running-txt">״תסלח לי.״ קול מגיע מהצד.</p>
<p class="עימוד_running-txt">האיש ואני מרימים את המבט. מר גרסיה התקדם צעד לעברנו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מה?״ השמוק אומר בכעס.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מה אמרת הרגע?״ מר גרסיה זוקר גבה, נראה עצבני בבירור.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הגבר מתכווץ ונרתע לאחור. ״אני ממהר.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אין צורך להיות גס רוח.״ מר גרסיה מסתכל עליו במבט נוקב. ״תתנצל.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">האיש מגלגל עיניים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״עכשיו.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מתנצל,״ הוא ממלמל לעברי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מהדקת את שפתיי כדי לא לחייך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מר גרסיה חוזר למקומו ליד הקיר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הלחיים שלי מתלהטות מרוב התלהבות.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">וואו.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">״זה כבר יהיה מוכן,״ אני אומרת, והאיש מהנהן בלי לומר מילה נוספת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מעיפה מבט סביבי, תוהה מי מכין את הקפה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אוי, שיט. כנראה אני.</p>
<p class="עימוד_running-txt">רגע, איך מכינים מקיאטו כפול שוב?</p>
<p class="עימוד_running-txt">אף פעם לא עשיתי את זה לפני כן. עם זאת, צפיתי באנשים אחרים עושים את זה אולי מיליון פעם. אני מתרכזת, עושה מה שנדמה לי שהם עושים ומסתובבת בחזרה אל הלקוחות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מר גרסיה,״ אני קוראת, והוא צועד קדימה. ״בבקשה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מביט ישירות לתוך עיניי כשהוא לוקח את הקפה ממני. ״תודה.״ הוא מהנהן ומסתובב, ואני צופה בו צועד לכיוון הדלת. שיט... זהו?</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">תסתובב ותציע לי לצאת איתך, לעזאזל.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא נעצר, והלב שלי מחסיר פעימה. הוא פונה לעברי. ״נתראה מחר, אפריל.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מחייכת. ״אני מקווה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מרכין מעט את הראש, ועם חיוך עוצר נשימה נוסף, הוא מסתובב שוב ויוצא אל הרחוב. כמו ילדה קטנה, אני מרימה מטלית וממהרת אל קדמת בית הקפה כדי שאוכל לראות לאיזה כיוון הוא הולך.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מעמידה פנים שאני מנקה את אחד השולחנות כדי שאוכל לרגל אחריו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">סבסטיאן חולף על פני מספר חנויות, לוגם מהקפה ומעווה את פניו. הוא מנענע את הראש מצד לצד וזורק את הכוס לפח האשפה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מה? אחרי כל זה, הוא בכלל לא שתה אותו!</p>
<p class="עימוד_running-txt">הלסת שלי נשמטת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אני אקבל שירות כאן או מה?״ האיש גס הרוח קורא מכיוון הדלפק.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״כן. כמובן, אדוני.״ אני מזייפת חיוך נוסף וחוזרת אל מכונת הקפה.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">אתה תקבל את הקפה הכי דוחה שאי פעם הכנתי, שמוק</span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">.</span></p>
<p class="עימוד_running-txt">ואם לשפוט על פי התגובה של מר גרסיה, הוא יהיה די נורא.</p>
<p class="עימוד_stars">***</p>
<p class="עימוד_indented-txt">אני צועדת לאורך המסדרון בבית הולמס, המעונות שלי באוניברסיטה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לדעתי, פישלתי במבחן בגדול. לעזאזל.</p>
<p class="עימוד_running-txt">קולות צחוק מהדהדים במסדרון, ומוזיקת טכנו חלשה נשמעת מרחוק. לחזור למקום הזה בכל יום זה פשוט גיהינום עלי אדמות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מעולם לא שנאתי כל־כך לגור במקום כלשהו. זאת אומרת, כולם די נחמדים, אבל אני יכולה להיות סבתא שלהם. בגיל עשרים וחמש, אני נחשבת לסטודנטית בוגרת, אבל מסיבה לא ברורה, המלגה שלי סידרה לי מגורים עם סטודנטים בשנה ראשונה שכולם בני שמונה־עשרה ורק עזבו את הבית.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כולם שיכורים לגמרי או עושים סקס. לא באמת אכפת לי מה הם עושים, אבל הם חייבים לעשות כל־כך הרבה רעש תוך כדי?</p>
<p class="עימוד_running-txt">המקום הזה הוא כמו מועדון שעובד עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הם חוגגים כל הלילה, וישנים כל היום. איך הם מצליחים לעבור את המבחנים שלהם?</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני נושפת בכבדות וגוררת את עצמי במעלה המדרגות. המוזיקה מתחזקת עכשיו. כמובן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">פנלופה וויטקום – השכנה והאויבת המושבעת שלי. אנחנו חולקות קיר משותף. בצד שלי, אני מנסה ללמוד, לישון ולהיות סטודנטית טובה. בצד שלה, לעומת זאת, מתנהלת תחנת רכבת של מסיבות ואורגיות. חדר השינה שלה ידוע ברחבי הקמפוס בתור ׳המערה השחורה׳, והוא פתוח לבילויים כל לילה, כל הלילה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">יש לה אפילו כדור דיסקו בפנים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אנשים באים והולכים בכל שעה, טורקים דלתות, חוגגים וצועקים. בכנות, אני חושבת שהיא סוחרת סמים. אני די בטוחה בזה. אף אחת לא יכולה להיות פופולרית עד כדי כך ולקבל מבקרים רבים כל־כך. עוד יותר מרגיזה אותי העובדה שהיא אינטליגנטית בטירוף, ובדרכה להיות מדענית מחשבים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">וזה עוד לא החלק הכי גרוע. רחוק מזה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אף פעם לא שמעתי כל־כך הרבה צעקות באמצע סקס, בחיי!</p>
<p class="עימוד_running-txt">כבר הפסקתי לספור את כמות הגברים שהיא הייתה איתם. זאת אומרת, אני שמחה בשבילה – לפחות אחת מאיתנו נהנית – אבל היא באמת חייבת ליילל בכל פעם שהיא גומרת?</p>
<p class="עימוד_running-txt">כבר התלוננתי. ביקשתי לעבור למבנה אחר. עשיתי כל מה שאפשר, אבל די קשה לגרום למישהו להקשיב לך כשפנלופה שוכבת עם מנהל הקומה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">חוץ מזה, אני על מלגה ולא משלמת כדי לגור כאן, אז אני פשוט צריכה לסבול את זה, לשרוד את שארית השנה הזו ולקוות שהציונים שלי יהיו טובים מספיק כדי שאוכל לקבל מלגה שתחזיר אותי לארצות הברית.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כשעזבתי את רוי, בעלי לשעבר האידיוט והבוגדני, נשארתי חסרת כול. כל סנט שהרווחתי הושקע בבית שהוא עדיין גר בו, ועד שהוא יסכים למכור אותו, אצטרך לחיות עם ההשלכות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני גאה להיות בשנה השנייה ללימודי משפטים, אבל צריכה גם להתקיים בזמן הלימודים. הגשתי מועמדות לכל משרה אפשרית, אבל שעות הלימודים קשוחות, ושום עבודה לא מתאימה ללוח הזמנים שלי. אני אסירת תודה על העבודה בבית הקפה, אבל עם שלוש משמרות בשבוע, אני לא מרוויחה מספיק כדי שאוכל לגור בדירה משלי, אז אלה החיים שלי בינתיים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">המוזיקה רועשת בטירוף כשאני עוברת ליד הדלת של פנלופה. היא פתוחה לרווחה. ארבעה או חמישה בחורים יושבים על הרצפה, וריח חזק של סיגריות פולש אל המסדרון.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני חולפת על פניהם בלי לחייך, וסוגרת את הדלת של החדר שלי מאחוריי. המוזיקה החזקה נחלשת רק מעט, אז אני מרכיבה את האוזניות. מי ידע שאזדקק לאוזניות חוסמות רעש רק כדי לשרוד את היום?</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מפעילה את הטלוויזיה, שמחוברת אל האוזניות על ידי בלוטות׳, מוציאה בקבוק מים מהמקרר, צונחת על הספה ומתחילה לגלול בטלפון. אימייל חדש נכנס לתיבה שלי.</p>
<p></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">נושא: הגשת מועמדות</span></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">מאת</span><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">: מועדון ׳אקזוטיק׳ </span></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">אל: אפריל בנט</span></p>
<p></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">ברכות, אפריל.</span></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">את מוזמנת לריאיון</span><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1"> במועדון ׳אקזוטיק׳.</span></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">נשמח לראותך ברחוב היי סטריט 290, מזרח לונדון</span><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">, בשעה 11:00 בבוקר ב־22 לחודש הבא.</span></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">אנחנו משלמים מעל</span><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1"> שכר מינימום, יש לנו מסלולי פיתוח קריירה מעולים ואנחנו מעוניינים</span><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1"> לגייס עשרה אנשים חדשים כדי שיצטרפו אל הצוות הנהדר שלנו</span><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">.</span></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">אנא אשרי הגעתך במהלך שבעת הימים שלאחר קבלת הזמנה זו</span><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">.</span></p>
<p class="עימוד_letter-indented"><span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">מועדון ׳אקזוטיק׳.</span></p>
<p></p>
<p class="עימוד_indented-txt">אני מתיישבת במהירות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הגשתי מועמדות למשרה הזאת לפני <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">חודשים</span>. מישהי שעבדה בבית הקפה עברה לעבוד בבר של מועדון ׳אקזוטיק׳ לילה בשבוע, וזה כיסה את דמי השכירות שלה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני קופצת מהספה בהתלהבות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">זאת אומרת, זה לא אידיאלי. מדובר במועדון לגברים, אבל אעבוד רק מאחורי הבר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">כמה כבר קשה למזוג משקאות?</p>
<p class="עימוד_running-txt">חוץ מזה, ממילא שמעתי את פנלופה עושה סקס כל לילה בחינם. די בטוח שהעיניים והאוזניים התמימות שלי יכולות להתמודד עם הכול בשלב זה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אם לא אמצא משהו אחר לפני כן, זה יכול לעבוד. אני קוראת שוב את האימייל במהירות. אלוהים, הריאיון בעוד חמישה שבועות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לעזאזל, חמישה שבועות זה הרבה זמן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הטלפון שלי רוטט.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״שלום.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״שלום, אפריל?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״כן.״ אני לא מזהה את הקול.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״מדברת אניקה ממועדון ׳אקזוטיק׳.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אה,״ גבותיי מתכווצות. ״בדיוק פתחתי את האימייל ששלחתם.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״כן, בגלל זה אני מתקשרת. מישהי עזבה הרגע ללא הודעה מוקדמת, ואת הראשונה ברשימת הראיונות שלנו שענתה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אוקיי...״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״את רוצה לבוא מחר לראיון? אני יודעת שזאת התראה קצרה, אבל אם לא, הריאיון שלך יתקיים כרגיל בחודש הבא.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מריצה בראש את לוח הזמנים שלי למחר. אני מניחה שאוכל לדלג על אחת ההרצאות. ״כן, בטח. זה יהיה נהדר. באיזו שעה?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״תוכלי להיות כאן באחת־עשרה?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">אסיים את המשמרת בבית הקפה רק בעשר וחצי, אבל אני יכולה להתארגן לפני המשמרת. ״אוקיי, נשמע מעולה, תודה.״ אני מחייכת בהתלהבות. ״נתראה מחר.״</p>
<p class="עימוד_stars">***</p>
<p class="עימוד_indented-txt">״איך אוכל לעזור לך, אדוני?״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״אני אקח טוסט עם גבינה בלחם שיפון ואספרסו עם חלב מוקצף, בבקשה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">״בטח.״ אני מחייכת בעודי מזינה את ההזמנה שלו בקופה. עוד יום בבית הקפה, ועוד כמה פאונדים. ״זה יוצא תשעה פאונד ותשעים וחמישה סנט, תודה.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מושיט לי את הכסף, בזמן שהפעמון מעל הדלת מצלצל כשלקוח חדש נכנס לבית הקפה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">זו המשמרת הכי ארוכה בעולם. אני לחוצה לגבי הריאיון שלי מאוחר יותר הבוקר. אחרי שחשבתי כל הלילה, החלטתי שאני ממש רוצה את המשרה הזאת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אם אעבוד שתי משמרות בשבוע, אוכל לעזוב את המגורים ולעבור לדירת סטודיו משלי.</p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">תארי לעצמך!</span></p>
<p class="עימוד_running-txt"><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">אל תתלהבי יותר מדי. עדיין לא </span><span class="סטיילים-לעברית_sms _idGenCharOverride-2">קיבלת את המשרה</span>, אני מזכירה לעצמי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״איך אוכל לעזור לך?״ אני שואלת בעודי מרימה את המבט, ומתבוננת ישירות אל תוך עיניו של מר גרסיה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא חזר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״שלום,״ הוא אומר בקולו העמוק.</p>
<p class="עימוד_running-txt">האוויר בינינו עושה את הדבר הזה שוב – פרפרים וזרמי חשמל שמתערבלים יחד.</p>
<p class="עימוד_running-txt">״חזרת כדי לקנות עוד מהקפה הנהדר שלי?״ אני מחייכת.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא שולח לעברי חיוך איטי וסקסי. ״כן.״</p>

</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 60.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 27.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
רומנטיקה עכשווית BDSM מיליונרים שוברי לבבות alphaholes אירוטיקה עכשווית הזדמנות נוספת לאהבה פער גילים רומנטיקה אפלה
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!