ימיה האחרונים של לילה גודלאק

קיילי סקוט

בתמורה להצלת חייה של מכשפה טובה (או כך היא טוענת) לילה מקבלת חמש נבואות, שעוסקות במערכת היחסים שלה, בקריירה שלה, במספרי הלוטו ו… במוות שלה. שלושת הנבואות הראשונות מתגשמות תוך עשרים וארבע שעות ושולחות את לילה לסחרור של פאניקה, מרדנות כנגד הגורל ורצון למצות את העולם עד תום לפני שיהיה מאוחר מדי. אבל המזל שלה לא לגמרי רע! לילה פוגשת עד מהרה את נסיך החלומות, לא רק שלה - של כל אחת שעוקבת אחרי משפחת המלוכה מאנגליה...

”ימיה האחרונים של לילה גודלאק” הוא קומדיה רומנטית יחידה במינה שתכשף אותך אל בין דפיה, תגרום לך לצחוק, ואז לחשוב ותשאיר אותך עם קרייבינג לעוד ספר בדיוק כזה!

תגיות: אצולה,הומור,קומדיה רומנטית,רומנטיקה מרגשת,רומנטיקה עכשווית,רומנטיקה שנונה
שם: ימיה האחרונים של לילה גודלאק
מחבר/ת: קיילי סקוט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012020104

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 92.00

קרא פרק ראשון

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_chapter-no">1</p>
<p class="עימוד_headNEW">יום שישי</p>
<p class="עימוד_indented-txt">אני מאלצת את המכשפה הטובה וילו להמתין, וברור לי שהיא לא מרוצה. עיניה יורות לעברי מבט זועם מבעד למשקפי המתכת, עודה משחקת באחד מתליוני הבדולח שעל צווארה, כאילו היא זקוקה לעזרה שמימית שתמנע ממנה להכות אותי או משהו. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"לילה," אומרת חברתי הטובה ביותר בסבלנות אין קץ, "מה קורה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא יודעת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"פשוט תשאלי אותה כבר משהו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">רֵבֶּקה – לא בֶּקָה או בֶּקי – צודקת. הרי כבר לפני שבועות ידעתי שהרגע הזה יגיע. היא רצתה לעשות משהו כיפי ליום ההולדת שלה, וכל פעילויות הבידור האחרות היו תפוסות. יש המון מסיבות יום הולדת בחודש מרץ, מתברר. כולם מזדיינים בקיץ, כנראה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">החדר הפרטי בירכתיו של בר קוקטיילים בשדרות סנטה מוניקה מלא עד אפס מקום כמעט, וברמקולים מתנגן שיר של הוזִיֶיר. אנחנו עומדות ליד שולחן עגול וגבוה שעליו שאריות של פלטת נקניקים ונר מהבהב בתוך צנצנת עתיקה. הקירות צבועים בטורקיז עז, אבל האווירה רגועה. הלילה אמור להיות נפלא. אני רוצה שיהיה כך למען החברה שלי, אבל אני מתוחה ולא ממוקדת, וממש אין לי מצב רוח לזה, לעזאזל. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"באמת, אין לי שום שאלה," אני אומרת. "מצטערת. אמרתי לך שאני לא בקטע."</p>
<p class="עימוד_running-txt">רבקה נאנחת ולוגמת בנדיבות מהוויסקי סאוור שלה. זו החגיגה שלה, והיא יכולה לשתות את עצמה לדעת, אם זה מה שהיא רוצה – ומתברר שהיא רוצה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה אנשים שואלים בדרך כלל?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">המכשפה הטובה וילו היא אישה מבוגרת עם עור לבן ושיער אפור ארוך, קלוע בצמה. היא לבושה בדיוק כפי שדמיינתי בילדותי את מראה המכשפה, בשמלת תחרה דרמטית וארוכה והרבה תכשיטים גסים. במקום לענות לי, היא מביטה בשעון שלה ומודיעה, "השעתיים שלך נגמרו. אני עפה מכאן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">רבקה מביטה בי. </p>
<p class="עימוד_running-txt">המכשפה הטובה וילו לא מבזבזת זמן ומתחילה לארוז את קלפי הטארוט, את כדור הבדולח ואת אוסף הקריסטלים הצבעוניים שלה לתוך תיק קטיפה גדול. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני מצטערת," אני אומרת לרבקה בפעם השנייה. "אבל החברה הכי טובה שלך מהעבודה העסיקה אותה במשך ארבעים דקות בגלל קבוצת הפוטבול ההיא. וגם השכנה שלך, שהייתה צריכה שיקוי אהבה בדחיפות. אני תוהה אם היא באמת תצליח למצוא את קיאנו ריבס ולשכנע אותו לשתות את זה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">רבקה זוקרת את הגבות.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"את חייבת להודות שזה חלום יפה," אני אומרת. "אבל מה שאני מנסה להגיד הוא שאת, חברה יקרה, ממש פופולרית. יש כאן המון אנשים, והסיכוי שהמכשפה הטובה וילו תגיע לכולם היה נמוך בכל מקרה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"פשוט תודי שאת לחוצה שוב בגלל החבר שלך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני באמת מודאגת בגלל ג'וש," אני לוגמת מהכוסית שלי. "הוא אמר שכאב הראש שלו ממש חמור, ושהוא פוגע לו בראייה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה באמת לא נשמע טוב," היא מסכימה באי־רצון.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן. אני חושבת שהוא צריך ללכת לרופא, אבל את מכירה גברים."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני לא יודעת אם הבחנת בכך, אבל די שמתי לי למטרה שלא להכיר גברים." היא לוגמת שוב מהמשקה שלה. "את מתכוונת למהר הביתה ולשחק אותה אחות רחמנייה במקום לרקוד איתי, נכון?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"רבקה, את יכולה לחזות את העתיד?" אני פוערת את פי בהשתאות, "ואף פעם לא אמרת לי... זה ממש כואב. רגע, ידעת שזה יכאב?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא מחייכת אליי ומרימה את שארית המשקה שלה לעברי. אנחנו החברות הטובות ביותר מאז חלקנו חדר במעונות בקולג', לפני יותר מעשור. היא קטנטונת בעלת שיער כהה ועור שחום. אני, לעומת זאת, בלונדינית מוצקה. לא חסכו בציצי ובתחת כשעשו אותי.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"קדימה, תינטשי אותי," היא אומרת. "אבל את חייבת לי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה דעתך שאזמין אותך לארוחת ערב בשבוע הבא, למסעדה היפנית ההיא שאת אוהבת?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"רק אל תתלונני כשאוכל את כל הסשימי סלמון."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"סגור. כמעט יומולדת שמח. אדבר איתך מחר." אני מניחה את הכוסית הכמעט ריקה שלי על הבר ומחבקת אותה. "אל תלכי הביתה עם פְּרִיָה. את יודעת שתתחרטי על זה. שוב."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל היא מבריקה ויפהפייה ולא פנויה רגשית. היא בדיוק הטיפוס שלי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אלוהים. הוכחת בדיוק את הנקודה שלי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"עופי מכאן, לוזרית."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מדביקה לה נשיקה על הלחי. "אני אוהבת אותך, רבקה. תבחרי נכון."</p>
<p class="עימוד_running-txt">למרות השעה המאוחרת, עדיין יש אנשים רבים מסביב. הכביש שחור ומבריק אחרי הסערה האחרונה, ובשלוליות שעל המדרכה משתקפים האורות מהברים ומהמסעדות. אני מצטנפת בסוודר שלי מפני אוויר הלילה הקר. מעברו השני של הרחוב יש חנות נוחות קטנה, והיא פתוחה. מקום מושלם לקנות בו משכך כאבים, כי אין לי מושג כמה נותרו בבית, ואולי ג'וש יזדקק לעוד. עדיף שלא יחסר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מצטרפת לאדם היחיד שמחכה בפינת הרחוב כדי לחצות אותו, ובמקרה, זו אינה אחרת מהמכשפה הטובה וילו. המגף הסטריאוטיפי המחודד שלה מתופף בחוסר סבלנות, והיא מחטטת בתיק הקטיפה הצבעוני ומחפשת בו משהו. בטח מעניין מאוד להיות מכשפה. אני כמובן לא מאמינה בכל זה. חיזוי עתידות, רוחות וכל הדברים האלה אף פעם לא נראו לי אמיתיים. אבא שלי אתאיסט, והוא לימד אותנו לפקפק בכל דבר, ותמיד לדרוש הוכחות. חוץ מזה, אני גם ספרנית, וספרניות אוהבות עובדות. אמיתות מוכחות הן דבר נפלא – הן תומכות בקהילה ודואגות שיהיה לנו חם בלילה. לפחות כך היה בעבר.</p>
<p class="עימוד_running-txt">האור הירוק ברמזור של הולכי הרגל מהבהב, והצמה האפורה של וילו מתנודדת כשהיא יורדת מהמדרכה. אני הולכת אחריה. המחשבות שלי נודדות אל ג'וש ואל מה שהוא עשוי להזדקק לו, ואני תוהה אם לקנות לו גם פחית משקה. אבל בזווית עיני אני רואה את זה – רכב מהיר שלא עוצר כמו האחרים. הוא אפילו אינו מאט. למעשה, הוא טס היישר לעברנו באור חזק ומסנוור.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אין זמן לחשוב. אני תופסת מאחור את האישה המבוגרת, מסובבת את שתינו בחזרה לכיוון המדרכה ומועדת. אילו היא הייתה אישה גדולה יותר, ייתכן שזה לא היה עובד. אבל ביקוריי הנדירים במועדון הכושר בשנים האחרונות סוף־סוף מוכיחים את עצמם. גלגלים חורקים וצפירה קורעת את האוויר כשמכונית הספורט חולפת על פנינו. היא חולפת קרוב כל־כך, ואני יכולה לחוש במשב האוויר שהיא מייצרת. </p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל היא לא פוגעת בנו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">שיט. הלב שלי הולם בפראות. המרפק של וילו חופר בבטני כשהיא מתגלגלת ממני אל המדרכה. אבל זה לא מפריע לי. אני פשוט המומה שאני עדיין בחיים. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אידיוט!" המכשפה הטובה וילו צורחת על האורות המתרחקים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הכביש הקריר והלח קשה מתחת לגופי, אבל מעליי כוכב מנצנץ בחריץ שמיים בין העננים. גופי כואב. ראשי מדמם ושרוט, והמותן חבול. החלק התחתון של שמלת המיני התכולה החדשה שלי קרוע, נוסף על כמה כתמים כתוצאה ממפגש עם המדרכה הרטובה והמלוכלכת. יש גם סיכוי די טוב שחשפתי עכשיו את התחתונים שלי מול כל הרחוב. </p>
<p class="עימוד_running-txt">וילו מרימה גבה לעברי. "אה, זאת את."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אין בעד מה," אני עונה ביובש. </p>
<p class="עימוד_running-txt">גבר צעיר שעומד לידנו תיעד את האירוע בטלפון שלו, והוא עדיין מצלם. גבר באמצע אימון ריצה עוצר ומציע את ידו לווילו. הוא מרים אותה על רגליה בעדינות ועוזר גם לי. נחמד מצידו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">וילו מנקה את עצמה ואוספת את כל החפצים שנפלו לה מהתיק – סוכריות מנטה, מחטא ידיים וכאלה. "בכלל לא ראיתי את המכונית הזאת מתקרבת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מנסה להסדיר את הנשימה, אחרת ודאי הייתי משמיעה הערה מתחכמת כלשהי על כישורי חיזוי העתיד שלה, או לפחות מטילה בהם ספק. אבל המותן שלי צורב והיד שורפת. אני מתפתלת מכאב ושולפת אבן קטנה מתוך אחת השריטות העמוקות שלי. איזה בלגן.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אַת זאת שרצתה לדעת מה אנשים שואלים אותי, נכון?" היא מסיטה את הצמה אל מעבר לכתפה וממקדת בי את מבטה, כאילו מנסה להביט אל תוך נשמתי או משהו כזה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"אל תדאגי בקשר לזה," אני אומרת. "את בסדר?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">היא מהנהנת. "בזכות הנפילה עלייך הייתה לי נחיתה רכה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"נהדר."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"יש המון דברים שאנשים רוצים לדעת," היא ממשיכה. "אבל השאלות הכי פופולריות עוסקות באהבה. הוא בוגד בי? הוא יחזור אליי? מי הנפש התאומה שלי? דברים כאלה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה הגיוני, אני מניחה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אחר כך הם בדרך כלל עוברים לנושאים יום־יומיים יותר. אקבל קידום בעבודה? אני במסלול נכון של קריירה? יש גם את אלה שחושבים שהם מצחיקים. הם אוהבים לשאול אותי אילו מספרים יזכו בלוטו באותו השבוע."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני משמיעה נחרה. "זה באמת די מצחיק."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא כשאת שומעת את זה בפעם המאה. ויש גם את אלה שרוצים לדעת מתי הם ימותו." היא מטה את ראשה ונאנחת. "המכונית הזאת הייתה פוגעת בי אם לא היית שם. בהתחשב במהירות שלה, ספק אם היה לזה סוף טוב בשבילי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני לא יודעת איך להגיב, ולכן ממשיכה לשתוק. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"נראה לי שאני חייבת לך משהו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"לא, אין בזה שום צורך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תהיי בשקט ותקשיבי." וילו מזדקפת ומבטה מתערפל, והיא כמו מתמקדת בנקודה כלשהי במרחק. פתאום היא מכריזה בקול עמוק, "הוא בוגד בך, אבל אני חושבת שעמוק בתוכך את כבר יודעת את זה. השם של הנפש התאומה שלך הוא אליסטר ג'ורג' ארתור לינוקס. איזה שם מסורבל."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מחייכת במבוכה. "חכי רגע. את לא מתכוונת–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"ידלגו עלייך בקידום. הם לא ממש מעריכים אותך. אין לי שום מושג למה את נשארת שם תקופה ארוכה כל־כך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה מורכב. את ממש חוזָה את כל זה, מה?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"חמש, שמונה, שתים־עשרה, עשרים וארבע, שלושים ותשע וארבעים ושלוש. ואני ממש מצטערת לומר לך את זה, אבל את תמותי ביום ראשון הבא."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה?" אני מטלטלת את ראשי. לא ייתכן שהיא אומרת את מה שאני חושבת שהיא אומרת. אין שום סיכוי בעולם שזה אמיתי. "לא. זה בלתי אפשרי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אולי כדאי שתיפרדי מכל אהובייך ותארגני את העניינים שלך."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הצחוק שלי שברירי ולא מאמין. "את רצינית? כלומר, את מתבדחת, נכון?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">וילו ממצמצת מספר פעמים ונושפת ארוכות, כאילו חוזרת לעצמה אחרי שהייתה שרויה בתוך חיזיון או משהו בסגנון. אולי ראשה נחבט במדרכה. זאת האפשרות ההגיונית היחידה. אם כי היא מאמינה בכל הדברים העל־טבעיים האלה מלכתחילה, וזה מאשש את האמונה שלי שאנשים הם פסיכים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אוקיי," היא אומרת. "לילה טוב."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"רגע, את אמרת 'אוקיי' במשמעות של 'כן, התבדחתי'?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">ללא מילה נוספת, היא מתרחקת אל תוך הלילה ומשאירה אותי עומדת שם המומה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">באופן כללי אני פונה אל הלילה, ובקול לא שקט כל־כך אומרת, "מה, לעזאזל?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל איש לא עונה. אפילו הבחור עם הטלפון ביד נעלם. למרות כל הדרמה והמוזרות, אף אחד לא שולח מבט לעברי. העולם ממשיך להסתובב והחיים נמשכים. לכאן צריכה להיכנס אנחה גדולה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מה שאני צריכה לעשות הוא לקנות משככי כאבים, ללכת הביתה, לבדוק מה שלום ג'וש, לבלוע כמה ממשככי הכאבים שנזכרו לעיל, כי המותן והיד שלי כואבים, לעשות מקלחת ארוכה וללכת למיטה.</p>
<p class="עימוד_stars">* * *</p>
<p class="עימוד_indented-txt">כשאני יורדת מהאובֶּר ליד הבית, כרטיס הלוטו להגרלה הגדולה של שבת בלילה חבוי בתחתית התיק שלי. אני חושבת שזכרתי את רוב המספרים. תמיד הייתי בן אדם של מילים יותר ממספרים, אבל זה לא משנה באמת. אף אחד לא צריך לדעת אפילו שקניתי כרטיס, כי זה מטופש. אין שום סיכוי שלווילו יש באמת כוחות על־טבעיים. ג'וש ואני במערכת יחסים יציבה וטובה. אין בכלל משרות שמתפנות בעבודה. ואני לא אמות בעוד תשעה ימים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אבל ההוכחה החותכת לזה היא השם שהיא נתנה לי בתור הנפש התאומה שלי, כביכול – אליסטר ג'ורג' ארתור לינוקס. אני לא צריכה לברר מי זה, משום שאני כבר יודעת. ספק אם יש מישהו על פני כדור הארץ שלא שמע עליו, כי הפפרצי אוהבים אותו בדיוק כפי שהוא מתעב אותם.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני גוררת את עצמי במעלה המדרגות לדירה שלנו בקומה השנייה. כל הגניחות והאנחות שלי מהדהדות בחדר המדרגות ונפלטות אל הלילה האדיש. הקולות אינם משדרים שום אומץ, ואין בהם שום דבר מושך, אבל לא אכפת לי. אם ככה מרגישים כשכמעט נדרסים, זה מבאס ממש.</p>
<p class="עימוד_running-txt">הדירה שלי נמצאת בבניין שנבנה בשנות החמישים. שתי שורות של דירות רבועות פונות אל רצועת גינה שנמצאת במרכז. הסגנון הזה טיפוסי ללוס אנג׳לס ולתקופה. אני צועדת כשהמפתח בולט מבין אצבעותיי, בדיוק כפי שלימדה אותי אימי, על כל צרה שלא תבוא.</p>
<p class="עימוד_running-txt">מוזיקה בוקעת מהדירה, משהו של ה־Arctic Monkeys. ג'וש כנראה מרגיש טוב יותר. כשעזבתי אותו, הוא שכב בחושך עם מטלית לחה על עיניו ודיבר בלחש. בדרך כלל הוא לא סובל מכאבי ראש או מיגרנות. סיבה נוספת לדאגה. אבל הוא התעקש שאלך למסיבה של חברתי הטובה ביותר בלעדיו, ואני רציתי להיות שם בשביל רבקה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני פותחת את הדלת הנעולה ושומטת את התיק ואת קופסת התרופות על השיש במטבח. מעולם לא היה לי נעים יותר לחלוץ את מגפיי האהובים. גם הם, לצערי, ניזוקו מהדרמה של הערב. אני מקווה שזה בר תיקון. המראה העתיקה שתלויה על הקיר מאשרת שהשיער הבלונדיני הארוך שלי נראה זוועה. אין זכר לגלים של תחילת הערב.</p>
<p class="עימוד_running-txt">אין שום תגובה לקריאה שלי, "בייב?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">לדירה יש מבנה פשוט מאוד. אזור מרכזי פתוח ומשותף למטבח, לפינת האוכל ולסלון, ואזור נפרד בצד למקלחת ולחדר שינה. המקום לא גדול, אבל הוא בתקציב שלי וקרוב לעבודה. הזמנתי את ג'וש לעבור לגור איתי ביום האהבה. היינו יחד חצי שנה כמעט, והרגשתי שהעיתוי נכון. אני עדיין מתרגשת לקרוא לה הדירה ׳שלנו׳. אף פעם לא גרתי עם מישהו שאיתו הייתה לי מערכת יחסים מחייבת. זה שלב חדש בחיי הבוגרים.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"חזרת מוקדם," הוא יוצא מחדר השינה כשלגופו רק תחתוני בוקסר. שערו הבלונדיני הקצר פרוע, והחיוך שלו מתאמץ, כאילו הוא לא ממש נדבק לשפתיו. "חשבתי שתלכי לרקוד אחרי שתשתו בבר.״</p>
<p class="עימוד_running-txt">"דאגתי לך. איך אתה מרגיש?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"כן. אוקיי."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתה נראה טוב יותר. הצבע חזר לך ללחיים." אני מסתובבת כדי להראות לו את הקרע בשמלה שלי ואת הפצע ביד. "אתה לא תאמין מה קרה לי הערב. תן לי רגע להביא את ערכת העזרה הראשונה, ואספר לך הכול."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אני אביא אותה. חכי כאן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">אני מתעלמת ממנו ונכנסת אחריו לחדר השינה. המצעים סתורים. ממש סתורים. הכריות על הרצפה, והשמיכה שלנו זרוקה בקצה המזרן. רק הסדין הלבן נותר במקומו, אבל הוא מקומט כל־כך, עד שנראה כאילו מישהו קפץ על המיטה או משהו כזה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אמרתי שאני אביא את זה," הוא מקמט את מצחו. ידו מונחת על ידית דלת חדר האמבטיה, אבל היא לא מסתובבת ופותחת את הדלת כפי שהטבע התכוון. לא. היא פשוט נחה שם ומחכה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"מה קורה, ג'וש?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">המצח שלו מתקמט עוד יותר, ועיניו מדלגות על פני החדר. הוא מתחמק מליצור קשר עין איתי. "שום דבר. אני פשוט..."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"פשוט מה? למה אתה מוזר כל־כך?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">ואז אני שומעת את זה... מעין קול צעדים שקט שמגיע מתוך חדר האמבטיה. לרגע אני חושבת שאולי דמיינתי, כאילו המוח שלי מהתל בי. זה מין לילה כזה. אבל התגובה של החבר שלי לא משאירה מקום לספק. עיניו נפערות, ופיו עושה את אותו הדבר בדיוק, אם כי שום מילה עדיין לא נאמרת. אני מניחה שהוא לא יודע מה לומר, וזאת בהחלט פעם ראשונה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"יש מישהו בחדר האמבטיה?" אני די גאה בקולי. הוא חלש מעט, אבל יציב. "ג'וש?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">אימה מופיעה בעיניו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לא. לא יכול להיות שזה קורה. אבל האופן שבו ליבי צונח לרצפה מוכיח אחרת. החבר שלי אכן בוגד בי. הוא אפילו לא סיים לפרוק את החפצים שלו כאן, וכבר בחר לפזול הצידה. שיט, המכשפה צדקה. </p>
<p class="עימוד_running-txt">סוף־סוף הוא מתעשת מספיק כדי לומר, "בייב, אני יכול להסביר. זה לא מה שאת חושבת."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זאת הבחורה החדשה מהעבודה, נכון? זאת שאמרת לי שביקשת ממנה להפסיק לשלוח לך הודעות כי זה לא מתאים. אבל ברור שזה היה שקר, כי זייפת מיגרנה והזמנת אותה לבית שלי כדי שתוכל לזיין אותה במיטה שלי." ידיי מתחילות לרעוד, ולכן אני מאגרפת אותן. אני לא מתכוונת להכות אותו. אומנם מגיע לו, אבל אטפל בזה כמו אישה בוגרת. כזאת שלא רוצה שיאשימו אותה בתקיפה.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זאת הייתה טעות," הוא אומר ומייד ממשיך, "זאת סתם אי־הבנה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">חבטה נשמעת מתוך חדר האמבטיה. האורחת שלו לענייני סקס כנראה חולקת על דבריו.</p>
<p class="עימוד_running-txt">"בייב, אני נשבע לך. תני לי להסביר. לא היה לי מושג שהיא תגיע. אני אפילו לא יודע איך היא ידעה את הכתובת." ידית הדלת מתאמצת להסתובב מתחת לידו. "תישארי שם. תני לנו דקה, בבקשה."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הפעם נשמעת חבטה עצבנית על הדלת. צודקת. </p>
<p class="עימוד_running-txt">"כל הדבר הזה הוא טעות איומה," ג'וש אומר. "כלומר, את עובדת שעות רבות כל־כך בזמן האחרון ו–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אתה מנסה להגיד לי שזאת אשמתי?" אני שואלת ולא מאמינה. "ברצינות?"</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא מושך בשערו הקצר בתסכול. "לא. כן. כלומר... את עסוקה כל־כך כל–"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"תפסיק." אני נושמת עמוק, נשימה מטהרת ומעצימה, ונושפת לאט. "אני לא רוצה לשמוע את זה. פשוט תאסוף את כל החרא שלך ותעוף מכאן."</p>
<p class="עימוד_running-txt">"אבל זה לא מה שאת חושבת!"</p>
<p class="עימוד_running-txt">"זה בדיוק מה שאני חושבת, ושנינו יודעים את זה," אני נוהמת. "אני רוצה שתצא מייד מהבית שלי ומהחיים שלי. בזה הרגע, ג'וש. אתה ואני סיימנו."</p>
<p class="עימוד_running-txt">הוא בוהה בי בעיניים פעורות ונדהמות, וכתפיו צונחות סוף־סוף בתבוסה. ג'וש תמיד היה מין נער זהב. הילד המועדף וכל זה. אני לא חושבת שהוא אי פעם הפנים את הרעיון שיכולות להיות השלכות מעשיות להתנהגות שלו. לפעמים החיים מתנגשים בך פתאום.</p>
<p class="עימוד_running-txt">לבסוף, קול של אישה קורא מעברה השני של דלת האמבטיה, "אני יכולה לצאת עכשיו?"</p>

</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 82.80 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אצולה הומור קומדיה רומנטית רומנטיקה מרגשת רומנטיקה עכשווית רומנטיקה שנונה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!