האלמנה
במוקד ספר זה ניצבת דמותה רבת־הפנים של דבורה רוֹם, המנהלת של ’בית הדפוס האלמנה והאחים ראָם’ בווילנה. הספר חושף את סיפור חייה שראשיתו בעיירה קטנה וסופו באימפריה כלכלית שנבנתה במהלך ארבעה עשורים, רצופים במאבקים משפחתיים, בהתמודדויות עסקיות ובהצלחות מרשימות. באמצעות כישרון עסקי, ניהול קפדני ושיטות פרסום ושיווק מגוונות, בית דפוס זה, הגדול מסוגו בעולם היהודי, היה ל’בית היוצר לנשמת האומה’. אלפי הכותרים שהוציאה לאור, ובעיקר ’ש”ס ווילנא’ הידוע ופרויקט ’הכינוס’ של הספרות הקנונית היהודית לדורותיה היו לנכסי צאן ברזל של התרבות היהודית ועיצבו את עולמם התרבותי של יהודים בכל רחבי תבל.
שם: האלמנה
מחבר/ת: מרדכי זלקין
שפה: עברית
תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
תת תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
מק״ט: 012250655
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 118.00
				
			<h2 id="_idParaDest-3" class="chaptersplit"><span class="bold">מבוא</span></h2>
			<p class="Drop">בקיץ של שנת 1887 הקדיש הסופר והמשורר יהודה ליב גורדון (יל"ג), עורך העיתון 'המליץ', את אחד ממאמרי המערכת ל'בית הדפוס של האלמנה והאחים ראָם' לקראת מלאת מאה שנים להווסדו: מבוא</p>
			<p class="letterinspace">בית נכון ונשא כזה הוא לכבוד ולתפארת לכל בית ישראל. ובהגיעו לשיבה טובה כזאת עלינו לקיים בו מצוות "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" ולשוש אתו משוש ביום מלאת לו חג יובל. ואם ראינו להזכיר כל זאת שנתיים לפני זמנו, חפצנו להעיר את אזן בעלי בית הדפוס ההוא כי מן הראוי להם להכין ולהוציא ספר תולדות בית דפוסם, אשר בו יספרו לדור את כל המוצאות אותו מיום הווסדו, את שמות הספרים ומספרם אשר נדפסו אצלם, את שמות החכמים והסופרים אשר היה להם עמם משא ומתן מקרוב ומרחוק, כמה משפחות נתפרנסו על ידם בכל ימי עמוד בית הדפוס, כמה הכניס וכמה הוציא, וכיוצא מן הדברים והידיעות והמספרים שאינם יראים מפני היזק ראיה ושמיעה ואינם צריכים להיות סמויים מן העין כדי שתהא הברכה מצויה בהם. לפי שמאת השנה הזאת אשר עברה על בית דפוסו של ראָם בווילנא הוא פרק גדול בקורות בני עמנו בארץ מושבותינו ובקורות ספרותנו, ואם יסדרו את הספר ההוא בטוב טעם ודעת, מלבד אשר על זה יראה פעלם אלינו והדרם על בני דורם, עוד ימצא בו חוקר דברי ימות עולם לעתיד לבוא גם חומר הרבה לקורות בני עמנו וספרותו ולהתפתחות ההשכלה בתוכו בכל משך הימים הרבים ההם.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>1</span></span></p>
			<p class="fspace">לא ברור אם בשעת כתיבת דברים אלה יל"ג לא הכיר את הטקסט 'אחרית דבר', פרי עטו של שמואל שרגא פייגנזון (שפ"ן הסופר) שצורף לכרך האחרון של 'ש"ס ווילנא' עם הופעתו בשנת 1886, ובו תוארו היבטים שונים של פעילות בית הדפוס וההוצאה לאור של משפחת רום,<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>2</span></span> או שהוא לא ראה בטקסט זה ביטוי ראוי של 'ספר תולדות בית הדפוס'. בין כך ובין כך, מבחינתו היה אירוע זה בבחינת ציון דרך בהיסטוריה התרבותית של העם היהודי. ויל"ג לא היה היחיד שחש כי בית הדפוס וההוצאה לאור שפעל בעיר וילנה רשם "פרק גדול בתולדות עמנו". במאמר שפרסם שמואל יעקב יצקן בשנת 1896 ובו תיאור נרחב של הקהילה היהודית בווילנה, הוא מציין בגאווה רבה כי "בין בתי הדפוס העברים עומד במעלה ראשונה בית הדפוס של האלמנה והאחים ראָם, הוא בית הדפוס היותר גדול ונכבד מכל בתי דפוס העברים הנמצאים בכל אפסי תבל".<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>3</span></span> תחושה דומה רווחה גם בקרב מבקרים שהזדמנו לעיר זו, וכך קיבלו בית הדפוס, ו"האלמנה הכּבוּדה... מעין בת אלמות", מקום של כבוד במסתו המפורסמת זלמן שניאור, 'וילנה'.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>4</span></span> וכפי שבית הדפוס נתפס כמוסד מרכזי ורב ערך, כך גם מי שעמדה בראשו וניהלה אותו ביד רמה במשך כארבעה עשורים, הלא היא דבורה רוֹם, שהייתה מוכרת בעולם היהודי בשם התואר 'האלמנה'. למרבה הצער, ולמרות חושיה העסקיים המחודדים, לא ניחנה דבורה רוֹם בתודעה היסטורית ולא נענתה לאתגר שהציב בפניה יל"ג. וכך, כפי שאמרה לעיתונאי בן־ציון כץ, "על תולדות הדפוס יכול לספר המגיה שמואל פייגנזון".<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>5</span></span> </p>
			<p class="text">כשנתיים לאחר שקריאתו של יהודה ליב גורדון לדבורה רוֹם ולשותפיה לספר את סיפורו של בית הדפוס לא נענתה, התפרסמה בעיתון 'ווסחוד' שיצא לאור בסט. פטרבורג קריאה דומה:</p>
			<p class="letterinspace">בשנה הנוכחית תמלאנה מאה שנה מעת שנוסד בית הדפוס אשר להאחים והאלמנה ראָם בווילנא. חגיגת יובל כזה, יובל מאה שנה, להתיסדות בית מסחר (פירמא) הוא דבר יקר המציאות גם בין הנוצרים, אשר הארץ נתנה לפניהם ואופני חייהם שונים הם בתכלית השנוי מחיי היהודים, כי גם אצל הנוצרים רק אחד מאלף יניח את עסקיו אחריו עד מאה שנה ליוצאי חלציו. ואנחנו היהודים אשר רגלינו כמו לנחושתים הוגשו בכל מקצועות הפרנסה ובכל פנות הכלכלה שאנו פונים ידינו אסורות המה, על אחת כמה וכמה עלינו להוקיר חג יובל כזה! מדפיסי ווילנא, משפחת ראָם, מעת הוסד בית הדפוס אשר להם עד עתה, לא שמו את לבם אך לבצוע בצע ולאסוף כסף ממסחרם כיתר המדפיסים, כי אם גם השתדלו להרבות ספרי השכלה בישראל. בשנות הארבעים והחמשים, כאשר התעוררו אחינו מתרדמתם העזה ושמים חדשים נראו על אופק הספרות העברית, בעת ההיא לא הלכו מדפיסי ווילנא בדרך מדפיסי ערים אחרות, אשר חשבו כמעט לעון לטמא את מכונות הדפוס בהדפסת ספרי ההשכלה, חכמה ומדע — בעת ההיא דלתי בית הדפוס אשר להאלמנה והאחים ראָם בווילנא היו פתוחות לסופרי ישראל. מאה שנה, שנות קיום בית הדפוס, תהיינה לפרק נכבד בתולדות השכלת אחינו ברוסיא... מן הראוי כי יכתב בספר לזכרון תולדות בית הדפוס הנ"ל ורשימת הספרים (קאטאלאָג) אשר ראו אור שם מעת היותו ועד עתה, למען ידעו, אלה החפצים לדעת, תולדות והשתלשלות השכלת אחינו ברוסיא והתפתחותה.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>6</span></span> </p>
			<p class="fspace">אלא שגורלה של קריאה זו היה כגורל קודמתה, והיא לא זכתה למענה ראוי. וכך, בשונה מאישים ומוסדות אחרים שחיו ופעלו בווילנה, דוגמת הגר"א, בית הכנסת הגדול וספריית שטראשון, ושזכו למקום של כבוד במחקר ובארון הספרים היהודי, דווקא המוסד שבמידה רבה עיצב את דמותו של ארון זה בעת החדשה לא זכה עד עתה למחקר מקיף וממצה. והדבר מתמיה שבעתיים, שכן אין כמעט חיבור שעוסק בהיסטוריה של וילנה ויהודיה שלא מזכיר את חשיבותו של בית הדפוס של משפחת רוֹם ואת היותו אחד מסמליה של 'ירושלים דליטא'. </p>
			<p class="text">ראש וראשון למי שקיבעו את מקומו של מוסד זה בהיסטוריוגרפיה של יהדות וילנה היה שמואל יוסף פין (1890-1818), מאושיות הקהילה היהודית בווילנה במחצית השניה של המאה התשע־עשרה, והראשון מבין כותבי קורותיה. וכך, בספרו 'קריה נאמנה', הזכיר פין את "הרבני הראש ר' ברוך במהור"ר יוסף מק"ק הוראדנא אשר הוריש את דפוסו לבניו אחריו והוא ראש למשפחת המדפיסים הגדולים אשר בקהלתנו".<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>7</span></span> והנה, דווקא בשנים שיבואו, שהיו שנות פריחתו של בית הדפוס ושבהן הפיק את פרויקט הדגל שלו, הלא הוא פרויקט ה'כינוס', לא מצאו כותבי קורות העתים מקום להתייחס למוסד זה. דוגמה לכך הוא הכלכלן הרוסי אנדריי פבלוביץ' סוּבּוֹטין (1906-1852), שבמסגרת מסע מחקרי מקיף שערך ב'תחום–המושב' בשלהי שנות השמונים של המאה התשע־עשרה ביקר גם בווילנה. בספרו, שבו תיאר בפירוט את ממצאיו ורשמיו ממסע זה, הקדיש סוּבּוֹטין לא פחות מארבעים וחמישה עמודים לתיאור מפורט של המצב הדמוגרפי, הכלכלי והחברתי של יהודי וילנה.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>8</span></span> מקריאת תיאוריו של סוּבּוֹטין עולה שהיה לו עניין מיוחד במצבן של השכבות החלשות בחברה היהודית. ועם זאת, קשה להניח שבשיטוטיו בעיר ובשיחותיו עם גורמים מקומיים לא התוודע לקיומו ולהיקף פעילותו של מוסד זה. ואולם, דפוס רוֹם, שהיה אחד הפרויקטים הכלכליים הגדולים והחשובים בעיר בשנים אלה, ושהעסיק מספר רב של עובדים, לא נזכר כלל בספרו. לא זו בלבד, אלא שגם מהטבלה שצירף לספרו, ושמתארת את ענפי התעסוקה בקרב יהודי המקום, נפקד מקומם של העוסקים במלאכת הדפוס. החריג היחיד ב'שתיקה ההיסטוריוגרפית' בתקופה זו הוא הטקסט 'אחרית דבר' שנדפס בסוף הכרך האחרון של 'ש"ס ווילנא' שראה אור בשנת 1886. אלא שטקסט זה מתמקד בפירוט ובאריכות בתהליך העריכה וההוצאה לאור של מהדורה זו של התלמוד הבבלי, והאינפורמציה הנוספת ששולבה בו על תולדות בית הדפוס חלקית ומועטה ביותר. על רקע זה, מקורו של מרבית המידע שהתפרסם אודות דפוס רוֹם בארבעת העשורים האחרונים של המאה התשע־עשרה הוא העיתונות היהודית. </p>
			<p class="text">רק בשלהי המאה התשע־עשרה שב לעסוק בנושא זה בן אחר של 'ירושלים דליטא', הלא הוא הלל נח מגיד שטיינשניידר (1903-1829), עוזרו של שמואל יוסף פין וההיסטוריוגרף החשוב ביותר של קהילת וילנה. בחלק הראשון של ספרו 'עיר ווילנא' שראה אור בשנת 1900 הוא הקדיש מקום נכבד למשפחת רוֹם ולבית הדפוס שלה, ובמיוחד לעימות הגדול עם משפחת שפירא, בעלי בית הדפוס בסלאוויטה.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>9</span></span> מיד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה התעורר מחדש, וביתר שאת, העניין בתולדות בית הדפוס, וזאת כחלק מדיון היסטוריוגרפי נרחב בתולדות הדפוס בפולין, בהיסטוריה של החברה היהודית באימפריה הרוסית, וכן בעיר וילנה ובקהילה היהודית שבה.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>10</span></span> ראויים לציון בהקשר זה ספרו המפורט של לודביק אברמוביץ' על בתי הדפוס בווילנה, וכן סדרת מאמריו של פנחס קאָן.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>11</span></span> המשך לכך היה בשיח ובכתיבה אודות דפוס רוֹם שהתפתח במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>12</span></span> עם זאת, חיבורים אלה עסקו בהיבטים חלקיים ביותר של בית הדפוס ופעילותו, או שתיארוהו בקווים כלליים. כך למשל, בקובץ 'ווילנע', שראה אור בשנת 1935 ושהכיל 1012 עמודים, הוקדש לבית הדפוס של משפחת רום עמוד אחד בלבד!<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>13</span></span> החיבור היחיד שהיה רחב יריעה, ושעליו התבססו כל מי שעסקו בתולדות דפוס רוֹם, הוא מאמרו הגדול של שמואל שרגא פייגנזון [שפ"ן הסופר] 'לתולדות דפוס ראָם' שהתפרסם בשנת 1960.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>14</span></span> אכן, מאמר זה תרם רבות להכרת בית הדפוס ופעילותו, אלא שכפי שניתן לראות בנספח המוקדש לפייגנזון בסוף ספר זה, לא רק שמאמר זה בעייתי ביותר מבחינת נאמנותו למציאות ההיסטורית, אלא שהיבטים רבים וחשובים מתולדות בית הדפוס, ובעיקר כאלה שעניינם מקומה ופעילותה של דבורה רוֹם, נעדרים ממנו. לאחר קריסת ברית המועצות בראשית שנות התשעים של המאה העשרים, ופתיחת הארכיונים לפני החוקרים, נפתח גם פרק חדש במחקר ובכתיבה על דפוס רוֹם. אחד החוקרים הראשונים שנתן דעתו לנושא זה היה גיינריך אגרנובסקי, שפרסם בשנים 1994-1993 מחקר מקיף על ההיסטוריה של בתי הדפוס היהודיים במרחב התרבות היהודית־ליטאית, ודפוס רוֹם בתוכם.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>15</span></span> אלא שמחקרו של אגרנובסקי עסק רק בפרק הראשון בתולדות בית הדפוס, מייסודו בשלהי המאה השמונה־עשרה ועד שנת 1860. בפרק הבא בתולדות בית הדפוס, השנים 1903-1860 שבהן ניהלה דבורה רוֹם את המקום ביד רמה ושעליהן היתה תפארתו, לא גילה המחקר ההיסטורי ענין, והוא נותר חבוי בנבכי הארכיונים. </p>
			<p class="text">בשונה מהמחקר ההיסטורי, ככל שמדובר בזיכרון העממי התמונה שונה לחלוטין. כמעט בכל מסה או יצירה ספרותית שנכתבה על 'וילנה היהודית',<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>16</span></span> בוודאי על ידי בני ובנות העיר, נזכר 'בית הדפוס של האלמנה והאחים ראָם', אם כאחד ממאפייניה הבולטים של 'העיר היהודית' ואם כציון דרך למהלך בסמטאותיה, הריאליות, המיתיות, או ההיסטוריות. כפי שציין שמואל ניגער את שלושת 'סימני הדרך' בווילנה היהודית — קלויז הגאון, ספריית שטראשון ודפוס ראָם.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>17</span></span> כיוצא בזה, במדריך לתייר היהודי בווילנה שפרסם זלמן שיק בשנת 1939, הוא הציע למבקר בבית העלמין 'זארעטשע' לפקוד את קברה של "דבורה ראָם, גרינדערין פון דער בארימטער דרוקעריי" (המייסדת של בית הדפוס המפורסם).<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>18</span></span> </p>
			<p class="text">'ירושלים דליטא' אכן נתפסה בעיני רבים בראש ובראשונה כ'עיר של תורה וחכמה'. ואולם ידה של וילנה רבה לה על קהילות יהודיות אחרות לא בריבוי ישיבותיה אלא בהיותה 'בית היוצר לחכמת האומה', כפי שתיאר זאת אברהם גוטלובר: "עוד עומדות היו רגליהם בשערי ציון המצוינים בהלכה, רגל אחת בתוך ים התלמוד ורגל אחת על הר ההשכלה".<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>19</span></span> דימוי דומה עולה מהאופן שבו תוארה קהילה זו על ידי בן–ציון דינור:</p>
			<p class="letterinspace">וילנה היא מרכז לתורה ולחכמה. ראשית כל — הספרים באים משם: הסידור הנאה, המכורך יפה, עם אותיותיו הנחמדות, וגם החומש הגדול עם פירוש רש"י, וגם הגמרא הגדולה, עם הנייר המשובח, עם האותיות מאירות העיניים, עם המון הפירושים וההגהות, וגם המדרשים של שלמה בובר — הכל בא משם, מבית 'האלמנה והאחים ראָם'. וגם ספרי השכלה: כל ספרי שולמן הנחמדים והמאלפים, ספורי מאפו, שירי אד"ם ומיכ"ל, משלי יל"ג, ספוריו ההסטוריים של פין, 'אוצר החכמה והמדע' של צבי רבינוביץ' ו'משפט האורים' של שטיינברג, וגם הספורים העממיים באידיש של אייזיק מאיר דיק ושל יהושע מז"ח.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>20</span></span></p>
			<p class="fspace">החרו החזיקו אחריו ישראל קלויזנר, בן וילנה, שתיאר כיצד "בתי הדפוס בעיר, עם בית הדפוס של 'האלמנה והאחים ראָם' בראשם, משכו אליהם סופרים ומחברים מערים ומעיירות ישראל. וילנה הפכה למרכז הספר היהודי, הן של ספרי ההלכה והן של ספרי השכלה וספרות מודרנית בעברית וביידיש",<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>21</span></span> וחוקר הספר העברי אברהם מאיר הברמן שציין כי "החל במאה התשע־עשרה נטלה ווילנא מקום בראש בתי הדפוס העברים בעולם, וספרי 'האלמנה והאחים ראָם' זכו לפרסום רב".<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>22</span></span> </p>
			<p class="text">למעט ציונים ואיזכורים אלה, עד עצם היום הזה לא זכו פעילותם של בית הדפוס וההוצאה לאור של משפחת רוֹם במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה, כמו גם דמותה של דבורה רוֹם, למחקר מקיף ומפורט. על רקע זה, מטרתו של המחקר שקדם לכתיבת ספר זה היתה להיענות לאתגר שהציב י"ל גורדון לחוקרי תולדות יהדות ליטא ותולדות הדפוס וההוצאה לאור בעולם היהודי. אלא, שכדרכו של מחקר, עד מהרה התברר שמה שנדמה היה בראשיתו כעיסוק בבית דפוס גדול וחשוב, שגולת הכותרת של פעילותו היתה ההוצאה לאור של מהדורת התלמוד הבבלי המוכרת כ'ש"ס ווילנא', התגלה כדיון רחב יריעה בפירמה תעשייתית ועסקית ששלחה את ידה לא רק בדפוס, אלא גם בהוצאה לאור, בשיווק, בפרסום, בפעילות פיננסית עניפה, ועוד ועוד. </p>
			<p class="text">המקור העיקרי שעליו מבוסס הדיון בספר זה הם מאות המסמכים שעוסקים בבית הדפוס של משפחת רוֹם ושנשמרו בארכיונים שונים, ובהם הארכיון ההיסטורי הלאומי בווילנה [<span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">LVIA</span>], המחלקה לכתבי־יד וארכיונים שבספריה הלאומית בירושלים, ארכיון ייוו"אָ בניו־יורק, ועוד. מסמכים אלה, שרובם נחשפו לראשונה במהלך המחקר, איפשרו לשרטט תמונה רחבה ומפורטת של פעילות בית הדפוס, כזו שלא היתה מוכרת וידועה עד כה.שימוש נרחב נעשה במחקר זה גם בעיתונות העברית, בעיקר זו שראתה אור בתחומי האימפריה הרוסית במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. השילוב של השימוש במקורות הנ"ל ובמחקרים המועטים שעסקו בנושא, איפשר את עיצוב התמונה המפורטת המוצגת בספר זה. </p>
			<p class="centerspace"><span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">*</span></p>
			<p class="fspace">את ההיסטוריה של המפעל המשפחתי של משפחת רוֹם ניתן לחלק לשלוש תקופות. הראשונה, מייסודו בשנת 1789 ועד שנת 1860, שאותה ניתן לראות כשלב הבניה והביסוס. כאמור, תולדות בית הדפוס בתקופה זו כבר תוארו בהרחבה על ידי גיינריך אגרנובסקי, שבמחקרו התבסס על מגוון רחב של תיעוד ראשוני. לאור זאת, לא מצאתי לנכון לשוב ולדון בכך בפירוט. התקופה השלישית בתולדות בית הדפוס [1941-1903] החלה עם מותה של דבורה רוֹם, והסתיימה עם פרוץ מלחמת העולם השניה. מכיוון שבמרביתה של תקופה זו בית הדפוס לא היה בבעלותה של משפחת רוֹם, ואף איבד בהדרגה את ייחודיותו, מקומו, ומעמדו בעולם הדפוס היהודי, הותרתי את הדיון בה לחוקרות ולחוקרים שימצאו בכך ענין. אשר על כן, ספר זה עוסק בתקופה השניה של פעילות בית הדפוס של משפחת רוֹם, שנמשכה מראשית שנות השישים של המאה התשע־עשרה ועד ראשית המאה העשרים [1903-1860], והיתה תקופת השגשוג והפריחה של בית הדפוס. בשנים אלה נוהל בית הדפוס על ידי ה'אלמנה', דבורה רוֹם, שדמותה, שנתקבעה בזיכרון הקולקטיבי הווילנאי כ"גרינדערין פון דער בּארימטער דרוקעריי",<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>23</span></span> והאופן שבו ניהלה את האימפריה העסקית והכלכלית המשפחתית, עומדות במוקד הספר שלפנינו. </p>
			<p class="text">הדיון בספר זה הוא כרונולוגי. החלק הראשון מוקדש לשנות השישים של המאה התשע־עשרה ומתמקד בתהליך העברת הניהול של בית הדפוס מדוד רוֹם לאשתו דבורה. החלק השני עוסק בשנות השבעים של המאה, השנים שבהן עיצבה דבורה רוֹם את בית הדפוס בצלמה ובדמותה — הקימה צוות ניהול מקצועי, רכשה ציוד דפוס מתקדם, גיבשה תכנית עבודה, נהלי שיווק ופרסום, ועוד ועוד. החלק השלישי מתמקד בשנות השמונים ובפרויקט שהיווה את גולת הכותרת הן של בית הדפוס והן של הקריירה של דבורה רוֹם — כינוס הספרות התורנית והפרשנית של העולם היהודי. החלק הרביעי והאחרון מתאר את תהליך הירידה של בית הדפוס, הקשיים שאליהם נקלע, וכן את ניסיונות השיקום של דבורה רוֹם שלא צלחו. פרק זה מסתיים במותה בשנת 1903.</p>
			<p class="centerspace"><span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">*</span></p>
			<p class="fspace">למרות שבית הדפוס של משפחת רוֹם חדל להתקיים לפני כמאה שנים, פרי עמלם של דבורה רוֹם, של צוותה, ושל עובדי בית הדפוס, לא ירד לטמיון. הספרים שיצאו ממכבשי בית הדפוס שלהם נפוצו בכל רחבי תבל, וממשיכים להזין את עולמם התרבותי והרוחני של יהודים בכל אתר ואתר. ספר זה, שמתחקה אחר עולמם ודרכי עבודתם, לא רק מממש את משאלתו של יל"ג אלא גם מציב יד וזכר לאחת הנשים המרשימות שקמו לה לחברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע־עשרה וששימשה כסוכנת תרבות שהשפעתה ניכרה עוד שנים הרבה לאחר מותה. </p>
			<h2 class="sub"><span class="bold">לשאלת</span><span class="bold"> </span><span class="bold">מקור</span><span class="bold"> </span><span class="bold">שם</span><span class="bold"> </span><span class="bold">המשפחה</span><span class="bold"> </span><span class="bold">רו</span><span class="bold">ֹ</span><span class="bold">ם</span><span class="bold"> [</span><span class="bold">רא</span><span class="bold">ָ</span><span class="bold">ם</span><span class="bold">]</span></h2>
			<p class="fspace">עד לראשית המאה התשע־עשרה לא חלה באימפריה הרוסית החובה לצרף 'שם משפחה' לשמו הפרטי של אדם. עם זאת, במקרים רבים יהודים צירפו לשמם כינויים שנלקחו משמות הוריהם, מתחום עיסוקם, מעיר הולדתם, ועוד.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>24</span></span> וכך למשל, ברוך בן יוסף, אבי משפחת רוֹם, כונה 'ברוך מ"ס', על שם עיסוקו כ<span class="bold">מ</span>וכר <span class="bold">ס</span>פרים. זמן קצר לאחר מותו פורסמה 'תקנת 1804' שנועדה להסדיר את מעמדם של יהודי האימפריה.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>25</span></span> בסעיף 32 בתקנה זו נכתב: "חייב כל יהודי שיהא לו או שיקבל שם משפחה מורשתי [שעובר מאב לבנו] או כינוי כלשהו". זו הסיבה שלשמו של מנחם מן, בנו של ברוך, נוסף הכינוי 'רם' [<span class="bold">ר</span>' <span class="bold">מ</span>אנע]. שם משפחה זה עבר שינוי קל בדור שלאחריו, כאשר שם המשפחה של בנו של מנחם מן רם, יוסף ראובן, שונה ל־'רא"ם' [<span class="bold">רא</span>ובן <span class="bold">מ</span>אנשעס].<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>26</span></span> מכאן ואילך, בכל המקורות מופיע שם בית הדפוס בצורת ההגייה ביידיש — ראָם. מכיוןן שספר זה נכתב בעברית, השתמשתי בצורה — רוֹם.</p>
			<p class="centerspace"><span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">*</span></p>
			<p class="fspace">כפי שצוין לעיל, במחקר זה נעשה שימוש רב בתיעוד ראשוני, ובהקשר זה בולט מקומה של ההתכתבות העניפה שבין הנהלת בית הדפוס לבין שלמה בובר. כדי להקל על הקורא, לא ציינתי בכל הפנייה להתכתבויות אלה את הסימון הארכיוני של אוסף בובר שבספריה הלאומית בירושלים שבו מצויים מכתבים אלה, אלא רק את שמות הכותבים והמכותבים.</p>
			<div class="_idFootnotes">
				
					<p class="footnote" dir="rtl">1	'עניני דיומא', המליץ, 10/8/1887 [כ אב תרמ"ז]. </p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">2	פייגנזון, אחרית דבר.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">3	יצקן, מכתבים. וראו גם רייזן, וילנה, עמ' 767; ניגער, וילנה, עמ' 770. </p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">4	שניאור, וילנה.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">5	כץ, זכרונות, עמ' 43.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">6	הראה, 'רוסלאנד', המגיד, 15/8/1889 [י"ח אב תרמ"ט].</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">7	פין, קריה נאמנה, עמ' 203.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">8	סובוטין, תחום המושב, עמ' 125-75.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">9	שטיינשניידר, עיר ווילנא, א, עמ' 27-21, 206-200.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">10	אייזנמן, דפוס בגרודנה, עמ' 11-8; בנדטקי, הדפוס בפולין ובליטא, עמ' 319; גולדשמידט, די אנטשטיונג; גינזבורג, דפוס; הרכבי, פרקים מחיי, עמ' 33-20; כץ, פירמה יהודית; לוז'ינסקי, בתי ספר; מייזל, דפוס; מערין, דפוס ראם; פרידקין, געשיכטע; ציטרון, געשיכטע, עמ' 39; קאהן, סדר זקן; קוסטוף, זכרונות; רוליקובסקי, בתי דפוס בפולין, עמ' 42; ריבקינד, הדפוס העברי בפולין, עמ' 100-95; '140 שנה לדפוס 'האלמנה והאחים ראם'', דואר היום, 25/11/1929.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">11	אברמוביץ', דפוס בווילנה, עמ' 108-106, 117-115; קאן, על דבר בית הדפוס; קאן, לקורות בית הדפוס; קאן, די התחלה.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">12	אלפס, זכרונות, עמ' כח, לא; בר־דיין, מבוא; בר־דיין, הארות; דינור, ירושלים דליטא; השל, ירושלים דליטא; הרכבי, לחקר משפחות; וייס, תיקונים; כהן, וילנה, עמ' 330-328; כץ, שביתה; ליברמן, על דפוס; מונדשיין, כתבי יד; פרידברג, תולדות הדפוס, עמ' 130-125; קאהן, העקוב למישור; קאהן, קונטרס; קלויזנר, ירושלים דליטא, עמ' 384-382; קלויזנר, מצבת זכרון; ראן, ירושלים דליטא, עמ' 341; שושקס, דפוס ראָם; סלוצקי, רום.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">13	ישורין, ווילנע, עמ' 834.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">14	פייגנזון, לתולדות דפוס ראָם.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">15	אגרנובסקי, בתי דפוס יהודיים בליטא.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">16	לסקירה רחבה של ספרות זו ראו שיק, וילנה, עמ' 481-476.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">17	ניגער, וילנה, עמ' 770.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">18	שיק, וילנה, עמ' 434.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">19	גוטלובר, זכרונות, ב, עמ' 118.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">20	דינור, ירושלים דליטא. וראו גם השל, ירושלים דליטא.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">21	קלויזנר, מצבת זיכרון.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">22	הברמן, הספר העברי, עמ' 168. וראו גם <span class="eng" lang="en-US" xml:lang="en-US">Die Deborah, </span>17/5/1894.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">23	שיק, וילנה, עמ' 434.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">24	פאול ובריסקמן, שמות משפחה.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">25	אטינגר, תקנת 1804.</p>
				
					<p class="footnote" dir="rtl">26	שטיינשניידר, עיר ווילנא, א, עמ' 200.</p>
				
			</div>
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 54.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
הנמכרים ביותר

ימינה
שמאלה