טיילור 1 בית הספר למכשפות מרושעות

רוב הילדים בעלי כוחות הקסם בעוץ נשלחים מהצפון, מהדרום, מהמזרח ומהמערב לאקדמיות יוקרתיות לכישוף, שם מלמדים אותם כיצד להשתמש בקסמים שלהם למטרות טובות.
אבל מה אם הם לא מתנהגים כמו שצריך? או שהקסם שלהם משתבש בצורה איומה?
הם נשלחים לבית הספר למכשפות ולמכשפים מרושעים.
כשאווה הארְטסטרוֹ עוזבת את הבית שלה, היא חושבת שהיא בדרך להיות מכשפה טובה. אבל אז הקסם שלה גורם לכמה דברים הרסניים מאוד, ועד מהרה היא מגורשת אל בית הספר למכשפות ולמכשפים מרושעים.
היא בהחלט לא מרגישה שם בבית... אבל האם ייתכן שבית הספר, שהתפרסם ברִשעות שלו, הוא לא בדיוק כפי שהוא נראֶה?
האם אוה תצליח שם?
שם: טיילור 1 בית הספר למכשפות מרושעות
מחבר/ת: ויל טיילור
שפה: עברית
תחום: נוער צעיר
תת תחום: נוער צעיר
מק״ט: 013621642

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 79.00

						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-4" class="ChapterSplit">1</h2>
			<h3 class="part">היום הראשון</h3>
			<p class="firstspace">אווה הארְטסְטרוֹ התבוננה סביבה באולם הגדול והנוצץ של אקדמיית המכשפות והמכשפים של מערַב עוץ, והיתה מאוד, מאוד מתוחה. התחושה הזו ליוותה אותה עוד לפני עלות השחר, כשעזבה את חוות טחב הלבֵנים בקצה המדבר הבלתי עביר ויצאה בעגלה של שכן לכיוון מאזְלווֹמפּ, העיירה הקרובה ביותר. מאזלוומפ נחשבה קטנה בעינֵי רוב האנשים, אבל לאווה היא נראתה ענקית – היא מעולם לא התרחקה כל כך מהבית בכל אחת־עשרה ורבע שנותיה.</p>
			<p class="text">השכן הוריד את אווה בתחנת הרכבת, והיא נאלצה למצוא לבדה מושב ברכבת המהירה. היא נשכה את השפתיים והביטה מבעד לחלון בזמן שהמכונה האדירה התעוררה לחיים ולקחה אותה הרחק הרחק מהבית, מההורים, מאחד־עשר האחים והאחיות הגדולים ממנה, ומצָב המחמד הקטן שלה, פּיצֶ'ז.</p>
			<p class="text">אווה שנאה לבכות – זה תמיד גרם לאף שלה לטפטף – ולכן ניסתה להתעודד כשהזכירה לעצמה את ההתרגשות שפשטה בבית כשהגיע השליח הרשמי בדמות תוכי, שלושה ימים קודם לכן. התוכי הודיע שמועצת הכישוף של עוץ זיהתה כישורי קסם אצל אווה ודרשה את נוכחותה באקדמיית המכשפות והמכשפים של מערב עוץ לצורך הכשרה – כבוד עצום. התוכי גם דרש כוס תה תותים קר כקרח, אך מאחר שלמשפחה לא היו תותים, או קרח, או תה – הוא עזב מאוכזב. אבל כל זה עשוי להשתנות אחרי שאווה תסיים את לימודיה. היא תהפוך להיות חשובה ובעלת השפעה, ותוכל לעזור למשפחה שלה.</p>
			<p class="text">המשפחה של אווה תמיד היתה ענייה, אבל כך זה היה אצל מי שעבדו בחקלאות בחוות טחב ולבנים בקצה המדבר הבלתי עביר. זו היתה עבודה קשה, גם כשידיים רבות התגייסו לעזרה, ואף על פי שההורים שלה ניסו לשמור על חזות אופטימית, אווה שמעה אותם מתלחשים בלילות ומשתפים זה את זה בדאגות שלהם בנוגע לעתיד. ומה שגרוע מכול: היא היתה עדיין צעירה מכדי לעזור בעבודות הקשות באמת. לפעמים, כשהיתה עצובה במיוחד, תהתה אם היא לא סתם מפריעה להם.</p>
			<p class="text">המטרה המובהקת של אווה, זו שבזכותה הצליחה לעצור את הדמעות לכל אורך הנסיעה הבודדה ברכבת, היתה תמונת הניצחון שלה כשתחזור הביתה. היא דמיינה את כל הדרכים הנפלאות שבהן תוכל להקל את חיי המשפחה ברגע שתהפוך למכשפה, החל מריפוי גב דואב, דרך שמירה על באר מלאה במים ועד להוספת חדרים לבית כדי שהיא ואחד־עשר האחיות והאחים שלה לא יצטרכו לישון צמודים זה לזה, כמו לטאות חול, על רצפת המטבח הגסה והמגרדת.</p>
			<p class="text">לבסוף, הרכבת המהירה האֵטה עד לעצירה, ואווה מצאה את עצמה על הרציף לצד אישה גבוהה ומרשימה בגלימה כסופה, יחד עם חצי תריסר ילדים נוספים מהרכבת.</p>
			<p class="text">אמנם אווה התרשמה ממאזלוומפ, אבל נותרה ממש חסרת מילים כשקבוצת הילדים הקטנה צעדה ונכנסה בשערים הגבוהים של אקדמיית המכשפות/ים של מערב עוץ. בית הספר היה בצורת כיפה כסופה ובוהקת עם שְׂבָכת תחרה נוצצת העשויה מחלונות, מרפסות ועיטורי בדולח. אפילו בדמיונות שלה, אווה מעולם לא ראתה מבנה יפה כל כך. אם זה מה שקסם יכול לחולל, מעניין איך נראית עוץ כולה!</p>
			<p class="text">האישה המרשימה הציגה את עצמה כמאדאם לילך והובילה אותם אל אולם גדול בלב בית הספר. היו שם עמודי בדולח שקופים, שורות של ספסלי שַׁיִש משני צידי החדר, במה עם שני כיסאות מלכותיים מלפנים, ותקרה עם מנורות בצורת כוכבים. ומה שהרשים את אווה יותר מכול, היו הצמחים הפורחים מכל עבר. גפנים משורגות טיפסו על הקירות כשעליהן פרחים בצורת פעמונים בגוֹני ורוד, סגול, כחול ושמנת. הבמה עם כיסאות המלכות היתה מרוצפת באזוב ופרחים. ומהחלונות הגבוהים והעדינים למראֶה בקיר המרוחק יותר ניבטו הגנים של בית הספר, מתפקעים ובוהקים מרוב צמחים נוספים שאווה ראתה כמותם רק בחלומות.</p>
			<p class="text">התלמידים החדשים התבקשו להמתין, ואז הושארו לבדם. אווה הטתה את הראש לאחור ובהתה.</p>
			<p class="text">"פססט," נשמעה לחישה של ילדה. אווה הסתובבה.</p>
			<p class="text">הילדה שקראה לה היתה מעט גבוהה ממנה, עם עור בהיר, תלתלים בלונדיניים, ושרשרת זהב עבה. סביבה עמדו בנות נוספות, כולן לבושות סרבלים צהובים תואמים.</p>
			<p class="text">אווה חייכה, מרגישה סוג של התרגשות נעימה. האם היא עומדת להכיר את החברות הראשונות שלה בבית הספר?</p>
			<p class="text">"הֵיי," אמרה הילדה הבלונדינית כשאווה התקרבה. "אז... אנחנו פשוט שאלנו את עצמנו, אממ... מה בדיוק את לובשת?"</p>
			<p class="text">כל הקבוצה ניסתה להחניק גיחוכים ואווה הרגישה כיצד השמחה שלה מתפוגגת. היא הביטה למטה על הבגדים שלה.</p>
			<p class="text">באותו בוקר, היא לבשה את השמלה הכי יפה שלה: שמלה מבד יוּטָה, רקומה בדוגמת קקטוסים ירוקים. זו היתה מתנה מיוחדת ליום ההולדת האחד־עשר שלה – הבגד היחיד שלא הועבר אליה מאחֶיהָ ואחיותיה. אבא שלה תפר ורקם אותה בחשאי במשך חודשים. היא אהבה את האופן שבו השמלה הבליטה את העור הבהיר שלה ואת השיער החום הגלי.</p>
			<p class="text">"אני לובשת את זה," אמרה אווה, ואחזה באריג בחוזקה. "זו השמלה האהובה עלַי."</p>
			<p class="text">"אם את אומרת." הבלונדינית חייכה חיוך עקום. "אבל מה הקטע עם הקקטוסים? המשפחה שלך מגדלת חול או משהו?"</p>
			<p class="text">אווה היתה נבוכה ומבולבלת. למה הילדה הזאת שואלת את כל השאלות האלו? ולמה כל האחרות לא מפסיקות לצחוק?</p>
			<p class="text">"המשפחה שלי מגדלת טחב לבנים," ענתה. "במדבר. זו עבודה מאוד חשובה. טחב לבנים הוא החומר שעושים ממנו את הלבנים הכי חזקות בעולם."</p>
			<p class="text">"הו, וואו, לבנים! זה ממש, אבל <span class="bold">ממש</span>... מרגש!" הילדה גיחכה. "ברצינות, מי בכלל רוצה לגור במדבר? נראה לי שכל האנשים הנורמליים גרים בערים."</p>
			<p class="text">אווה חשבה על המדבר – השקיעות הצבעוניות, הצבים הקטנטנים הידידותיים, הכוכבים הזוהרים בלילה. אמנם הימים היו לוהטים והלילות קפואים, ורוב הצמחים היו קוצניים – אבל גם במקומות אחרים ודאי יש קשיים. זה היה הבית שלה. והמשפחה שלה חיה שם. זה הספיק כדי שתאהב את המקום.</p>
			<p class="text">"אני הייתי רוצה לגור שם," אמרה אווה, וניסתה להישמע בטוחה בעצמה. זה לא היה קל כשכולן הביטו בה. "זה מקום יפה."</p>
			<p class="text">"אם את אומרת." הבלונדינית הִטתה את הראש. "אז מה לדעתך יהיה הקסם שלך? <span class="bold">הגנה מקרני השמש</span>?"</p>
			<p class="text">כולן פרצו בצחוק, ואווה הרגישה את הפנים שלה מתלהטות. היא ממש לא אהבה את הילדה הזו.</p>
			<p class="text">מה גם, שהיא כבר ידעה מה הקסם שלה. לפחות ההתחלה שלו. היא גילתה אותו לגמרי במקרה שם, במדבר. אבל היא ממש לא התכוונה לספר עליו לילדה <span class="bold">הזאת</span>.</p>
			<p class="text">"הקסם שלי הוא עניין שלי," אמרה בקצרה. "ומה עם שלך?"</p>
			<p class="text">הילדה חייכה חיוך רחב. "אל תדאגי, העלמה קקטוס. את עוד תגלי."</p>
			<p class="text">פתאום נשמע "בום" עמום, ואווה והבנות נסוגו לאחור כשדלת נפתחה בפינה הרחוקה של האולם. זרם של תלמידים ותיקים נכנס פנימה. כולם היו לבושים בתלבושת אחידה כסופה, מחויטת להפליא. הם לא התייחסו אל החדשים, אלא צעדו בשורות מסודרות ופנו אל ספסלי השַׁיש.</p>
			<p class="text">אווה חזרה למקום, שמחה להתרחק מהילדה המעצבנת. עם זאת, היא פלטה אנחת אשמה קטנה כשהתבוננה בתלמידים הבוגרים. היא באמת אהבה את השמלה שאבא שלה תפר לה, אבל זה יהיה נפלא להיות אחת מהתלמידים האלה, הגאים בעצמם, הלבושים בתלבושות הכסופות ובעניבות. היא דמיינה את עצמה מגיעה הביתה לביקור וכל אחיה ואחיותיה מתפעלים מהבגדים המקסימים שלה, בעוד היא מספרת להם סיפורים מחייה כמכשפה בעולם הגדול.</p>
			<p class="text">לבסוף התלמידים התיישבו, ודממה של ציפייה השתררה באולם.</p>
			<p class="text">אווה בדיוק הסתכלה סביבה ותהתה מי ייכנס עכשיו, כאשר הבמה הוארה לפתע בנצנוצי קסם, ריח תפוזים התפשט בחדר, ושני אנשים הופיעו משום מקום על כיסאות הכבוד.</p>
			<p class="text">האיש משמאל היה זקן כהה עור, ללא שיער בכלל. הפנים שלו היו מלאות קמטים, ואווה חשבה שהוא נראה טוב לב. הוא לבש חליפה כסופה – דומה לזו של התלמידים רק מהודרת יותר – עם גדילים, עיטורים וכפתורי בדולח בוהקים.</p>
			<p class="text">האישה שישבה מימין – אווה לא הצליחה לקבוע אם היא צעירה או מבוגרת – היתה בעלת עור ורדרד־זהוב וענן של שיער שחור מקורזל. היא נעלה מגפיים גבוהים בצבע תכלת ולבשה גלימות ארוכות כסופות שנראו כמעט כמו נוזל. היא הקרינה עוצמה, סמכותיות ושיפוטיות. אווה העריצה אותה בִּן רגע.</p>
			<p class="text">הזקן קם ממקומו.</p>
			<p class="text">"שלום לכולכם," אמר בקול רועד, כמו אוויר מעל חול לוהט. "שמי פרופסור פְּלוּש, מנהל התלמידים באקדמיית המכשפות/ים של מערב עוץ, וזוהי" – הוא קד בפני האישה שלצידו – "הדֵקָנית ווֹטֵרוואש, מנהלת בית הספר שלנו. לתלמידינו החדשים: ברוכים הבאים. המבחן שיקבע אם אתם ראויים להצטרף לאקדמיה יתחיל מיד. לאחר שתעברו את המבחן, תתקבלו בברכה. אם תיכשלו" – הפנים הקמוטות והמחייכות שלו נהיו רציניות – "תסולקו מכאן בתוך שעה וכף רגלכם לעולם לא תדרוך שוב בהיכלות המקודשים הללו!"</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 40.00 ₪ מחיר רגיל 71.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר רגיל 39.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה

נצפו לאחרונה

התעניינת גם ב...

ימינה

שמאלה