אבא בא

”אמא, אני בסדר. אני בחמ”ל. אל תדאגי. אין לי קליטה ❤️❤️❤️❤️”
ההודעה מרוני שקפצה ב־09:27 בבוקר השבעה באוקטובר הרגיעה להרף עין את דפיקות הלב הפרועות של איל אשל. הוא כבר שקל לקחת רכב ולדהור דרומה, אליה, לנחל עוז. ”תירגע”, הוא אמר לעצמו. ”הכל בשליטה. היא נמצאת בחמ”ל, ויש לנו צבא ששומר עליה”.
יממה לאחר מכן הוא פתח לרוני תיק נעדרת.
ב־34 הימים הבאים, שבסופם נולד איל מחדש כאב שכול, הוא גילה כמה מעט ידע על השירות הצבאי של בתו, על מערכות המדינה שעליהן סמך בעיניים עצומות, ועל הסולידריות הישראלית.

אבא בא הוא סיפור על הורות, תקווה, אובדן אמון, על רעוּת חיילוׄת, ועל הניסיון הנואש, ההרואי, להשיב את מה שכבר לא ניתן להשיב.
שם: אבא בא
מחבר/ת: איל אשל
שפה: עברית
תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
תת תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
מק״ט: 013730217

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 104.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<p id="_idParaDest-1" class="kot-yom">יום 1</p>
			<p class="kot-taarich">שבת, שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023</p>
			<p class="kot-shaa">שש וחצי בבוקר</p>
			<p class="kav-perek"></p>
			<p class="text-no-hazacha">השקט הזה בחוץ. </p>
			<p class="text">מה היה בו שהחריד אותי כל כך?</p>
			<p class="text">שש וחצי בבוקר, ואני מתעורר בבהלה. צלצול הטלפון מתמזג עם צפצופי התרעות. אני לא קם מהמיטה — אני מזנק. תחושה שמשהו חריג קורה מציפה אותי. מוזר שהטלפון פעיל כל כך בשעה מוקדמת של יום חג. עוד לפני שאני מעיר את שרון אני ניגש אל החלון, פותח אותו ומטה אוזן. אני מנחש שמדובר באיזשהו אירוע. הרי בתוך עמי אני יושב, ואני מורגל באירועים. אני מנחש שמדובר בעוד סבב טילים. </p>
			<p class="text">היישוב שלנו, צור יצחק, נמצא קרוב לטולכרם וקרוב לקלקיליה, ולעיתים מתרחשים בסביבה אירועים ביטחוניים. אני מעורב בביטחון היישוב, ולכן מורגל להבין מהר שמשהו לא כשורה. ההודעות על הקפצה כללית המגיעות מקבוצת המשטרה שאני חבר בה מאשרות את זה, אבל בחוץ נמשכת הדממה. </p>
			<p class="text">מה אני מפספס?</p>
			<p class="text">ואז אני מבין.</p>
			<p class="text">"רוני!" אני צועק, ומיד רץ אל הטלפון הנייד שלי.</p>
			<p class="text">בבת אחת נהיה השקט מאיים הרבה יותר מכל האזעקות ששמעתי בחיי. זה שקט צועק ומטלטל, והלב שלי פועם כל כך מהר עד שיש לי מין הרגשה שהוא עומד לקרוע מעלי את עורי. </p>
			<p class="text">"קומי! קומי!" אני אומר לשרון, ולא ממתין ליד המיטה עד שהיא קמה. אני רץ אל הסלון. היד שלי רועדת כשאני ממהר להפעיל את הטלוויזיה. הלוואי שאתבדה. הלוואי שכלום לא קרה. סתם חרדת אב לבתו. הלוואי שלוח השידורים שנקבע מראש יתגלה לעיני מיד ויוכיח לי שהכל כרגיל.</p>
			<p class="text">אך על מרקע הטלוויזיה מופיעות המילים "שידור מיוחד". אני מעלה את שמה של רוני על צג הטלפון ומתקשר אליה. </p>
			<p class="text">צליל החיוג מתמשך ואני לא זוכה לתשובה.</p>
			<p class="text">שרון מצטרפת אלי לסלון, עדיין מנומנמת.</p>
			<p class="text">"כנראה קרה משהו", אני אומר לה. </p>
			<p class="text">"איפה?" קולה צרוד.</p>
			<p class="text">"אין לי מושג", אני אומר.</p>
			<p class="text">"בוא נתקשר לרוני", היא לוקחת את הטלפון שלה.</p>
			<p class="text">"אני מנסה", אני עונה. "אין תשובה".</p>
			<p class="text-no-hazacha">אמש הכל היה כרגיל. אמנם הצטערנו שרוני נמצאת בבסיס, אבל התייחסנו לזה — כמו שהיא לימדה אותנו — "בקליק". ככה היא נוהגת לומר. "בקטנה".</p>
			<p class="text">המילה הזו אהובה עליה ומאפיינת אותה כל כך. ובאמת, לא עשינו מזה עניין. כל חייל וחיילת שהתגייסו לשירות משמעותי במקום רגיש כל כך, יודעים שישנם חגים שבהם לא יוצאים הביתה. נשארים בבסיס ופוקחים עין ושמחים שהאזרחים יכולים לחגוג בשקט. לא נורא.</p>
			<p class="text">אכלנו ארוחת ערב והרגשנו באוויר את ריחות הסתיו הקרב ובא.</p>
			<p class="_--"></p>
			<p class="text-no-hazacha">ככל שעוברות הדקות המצב מתחיל להתבהר מעט. עדיין אין לי שמץ של מושג מהו בדיוק האירוע ובאיזה סדר גודל מדובר, אבל המיקום כבר ידוע. לא טולכרם ולא קלקיליה; עזה. ועזה פירושה רוני, בתי הבכורה. חרדת האב שלי מתגלה כמדויקת. הרי רוני משרתת כתצפיתנית בבסיס נחל עוז שבעוטף עזה. </p>
			<p class="text">כמו במכת ברק חוזרות אלי השיחות איתה. אני זוכר היטב שאמרתי לעצמי: טוב מאוד שמכינים אותם. טוב מאוד שהצבא שלנו נמצא עם אצבע על הדופק ויודע להקדים רפואה למכה ולהיות בכוננות. ואמרתי לשרון: "הם בטח מתכוונים לעוד סבב של רקטות", ולא דאגתי. כמו כל אזרחי מדינת ישראל האמנתי ליודעי הדבר בצבא ובממשלה, שסיפרו לנו בביטחון וללא כל ספק שחמאס מורתע. חמאס מורתע.</p>
			<p class="text">ורוני אמרה במפורש שמכינים אותם. אני מכיר את הצבא, הם כנראה מביאים בחשבון גם את האפשרות שחמאס פחות מורתע ממה שסבור הדרג המדיני. הבנתי שאם חיל הגנת הגבולות, שבו משרתת הבת שלי, מתארגן לקראת רגע כזה — סימן שכל התרחישים נמצאים תחת פיקוח, ואפשר לסמוך על הצבא, כי יש לנו הצבא הכי טוב בעולם.</p>
			<p class="text">הייתי חייל קרבי, ביליתי את רוב השירות שלי בלבנון. אני מכיר את החומר וסומך עליו.</p>
			<p class="text">עכשיו, תוך שניות אני מתפצל. חלק אחד ממני הוא חבר קהילת היישוב צור יצחק, חבר קבוצת המשטרה וקבוצת ההודעות הביטחוניות. אבל לפני שאני איל של הקהילה, אני קודם כל אבא של רוני. ואבא של רוני יודע בוודאות שבתו עלתה למשמרת בשעה ארבע לפנות בוקר. שרון ואני מכירים היטב את סדר היום שלה, הקשר שלנו איתה רצוף ויומיומי. בכל הזדמנות אנחנו מתכתבים ומשוחחים. בשעות הבוקר המוקדמות התצפיתניות הוותיקות הן אלה שעולות למשמרת. והיא ותיקה. היא עצמה סיפרה לנו שהוותיקות מקבלות את משמרות הבוקר, המשמרות העמוסות ביותר. כל האירועים מתרחשים במהלך משמרות הבוקר, כפי שרוני סיפרה לי עשרות פעמים.</p>
			<p class="text">רוני שלי ותיקה.</p>
			<p class="text">כמה מוזר.</p>
			<p class="text">כל כך מהר עובר הזמן. נדמה לי שרק אתמול ליווינו אותה לבקו"ם, וכבר היא ותיקה ובעוד כמה חודשים תשתחרר. </p>
			<p class="text">"טוב", שרון אומרת, "מה שזה לא יהיה, לפחות אנחנו יודעים שרוני בחמ"ל בנחל עוז ושהיא מוגנת". אצבעותיה מקישות על צג הטלפון. "ליתר ביטחון אני ממשיכה לנסות להתקשר אליה", היא מדווחת לי.</p>
			<p class="text">"גם אני ממשיך לנסות, אבל אין תשובה", אני אומר.</p>
			<p class="text">"אולי ננסה להתקשר אל אחת החברות שלה?" שרון מציעה.</p>
			<p class="text">"יש לך מספר של מישהי מהן?" </p>
			<p class="text">היא מנידה בראשה. אין לנו אף מספר טלפון של אף חברה שמשרתת יחד עם רוני. פתאום זה נראה כל כך מוזר. מה אנחנו יודעים עליהן? כלום. </p>
			<p class="text">אנחנו יודעים שהן נהדרות. אנחנו יודעים שרוני אוהבת אותן מאוד מאוד. אנחנו יודעים שכיף לה להיות אחת מהן, ושאלמלא הן ייתכן שהיא היתה נשברת, כי מערכת היחסים עם הממונים עליהן אינה תקינה, וזה רק בלשון המעטה. </p>
			<p class="text">ואנחנו יודעים שגם כאשר הן יוצאות הביתה, הן חוזרות ונפגשות בערבים, סועדות יחד במסעדות, מבלות יחד בברים ורוקדות. </p>
			<p class="text">אני נושם עמוק. </p>
			<p class="text">היעדר האפשרות להתקשר לאחת החברות, או למפקד או מפקדת כלשהם, מביא אותי לכעוס על עצמי. יותר מפעם אחת עלה בדעתי לגנוב את הטלפון של רוני ולהעתיק ממנו את המספרים של חברותיה ומפקדיה. למה לא עשיתי את זה? כמה חבל שהמצפון שלי עצר בעדי. לו היה לי עכשיו מספר טלפון של חברה שסיימה משמרת בחמ"ל, או שעדיין לא התחילה אותה, הייתי יכול להירגע. אבל לא היה לי אפילו המספר של החמ"ל עצמו...</p>
			<p class="text">"זה אבא של רוני אשל", הייתי אומר לחברה, "בבקשה רק תאמרי לי שהיא בסדר ושאתן מוגנות".</p>
			<p class="text">אני יוצא החוצה לנשום, מנסה לחשוב בהיגיון מה עלי לעשות. אי־שקט משתלט על גופי, וקודם כל אני חייב לפוגג אותו. כל עוד הוא שולט בי, אני לא מסוגל להתמקד. חשוב לי להיות בשליטה. אני אדם שיודע ומסוגל לקחת את עצמו בידיים. אני מסוגל לשמור על קור רוח. אני שייך לדור לבנון של חיילי צה"ל, לימדו אותי להיות ממוקד וחדור מטרה.</p>
			<p class="text">תירגע, איל, אני אומר לעצמי, אתה חייב להירגע. הרי אתה מכיר את הצבא ויודע איך מתנהלות המשמרות האלה. שכחת מה זה צה"ל? הצבא של "תדע כל אם עבריה"? לרוני יש מפקדים, הם דואגים לה, היא בראש מעייניהם.</p>
			<p class="text">תתרכז! התצפיתניות העולות למשמרת נדרשות להשאיר את הטלפונים שלהן מחוץ לחמ"ל. זה אמצעי שנועד לשמור על ביטחונן. זו הסיבה לכך שרוני לא עונה לך ולשרון. אין סיבה אחרת. לא יכולה להיות סיבה אחרת. היא שם, בחמ"ל, ממלאת את תפקידה, וכמו ששרון אמרה, היא מוגנת. </p>
			<p class="text">והטלפון אינו איתה. </p>
			<p class="text">ברור שהוא אינו איתה. תמיד כשהיא במשמרת הוא אינו איתה. </p>
			<p class="text">תירגע, איל, אל תאכיל את עצמך סרטים. מה קרה לך?</p>
			<p class="text">"אני בטוח שברגע שהיא תסיים את המשמרת היא תתקשר ותספר לנו מה שלומה ומה קורה", אני אומר לשרון, נחוש להניח מעט לחלק בי שהוא אבא של רוני, ולעבור אל החלק האחר, שהוא חבר בקבוצת הביטחון היישובית ומתנדב במשטרה.</p>
			<p class="text">"אילו רק יכולנו להתקשר למישהי..." שרון ממלמלת, "למה היא התעקשה כל כך שלא לתת לנו את המספרים של החברות שלה?"</p>
			<p class="text">"את שואלת אותי?" אני מחייך חיוך שמתכוון להיות מרגיע, "את לא מכירה את רוני?"</p>
			<p class="text">"אתה חושב שהיא באמת מאמינה שנעשה לה בושות?"</p>
			<p class="text">"כנראה".</p>
			<p class="text">"מילא היא", שרון קמה וניגשת לחלון, "אבל מה עם הצבא? איפה האחריות שלהם? לא יכלו לצייד אותנו במספר של איזו מפקדת שלה? הצבא לא היה יכול לארגן לנו איזה דף קשר לשעת הצורך?"</p>
			<p class="text">אני שותק. אין לי תשובה. אני נזכר שמעולם לא ערכו לנו ערב הורים. מעולם לא הפיקו עבורנו דף קשר. זו לא הפעם הראשונה שהנושא עולה. אין־ספור פעמים הצקנו לרוני בשאלות האלה, והיא הדפה אותנו ולא נכנעה. בכל מה שנוגע לצבא, לרוני לא היו תשובות. לא תשובות לגבי היחס אליהן, ולא תשובות לגבי הקשר איתנו ההורים. אבל תמיד היא התחננה: "אבא, אל תעשה לי פדיחות". אם בדרגים הגבוהים החליטו לא לתת לנו רשימת שמות ומספרי טלפון, כנראה יש לכך סיבה. ובכל מה שנוגע לה עצמה — היא חזרה ואמרה שהשירות שלה הוא מחוץ לתחום שלנו. </p>
			<p class="text">"אף אחת מהחברות שלי לא נותנת להורים שלה שמות וכתובות", היא אמרה.</p>
			<p class="text">"אני מצטער, אבל אני צריך לצאת", אני פונה אל שרון, עוזב את הסלון, נכנס אל חדר השינה, לובש מדים ומתארגן לצאת אל תחנת המשטרה. </p>
			<p class="text">"זה בסדר", שרון אומרת, "היא בטח תכף תתקשר".</p>
		</div>
	


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 83.20 ₪ מחיר רגיל 93.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 77.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה

נצפו לאחרונה

התעניינת גם ב...

ימינה

שמאלה