משה בהיפוך אותיות

דביר צור

תקציר הספר:

משה שקורא לעצמו אפרים, חושב שהוא המשיח החדש. ברגע של אשמה, בטקס בר המצווה שלו, הוא מבין שההשגחה העליונה סימנה ועליו לצאת למסע.

בת לווייתו הקבועה היא ציפור קנרי שמדקלמת פרקי תהילים, ומשימתו היא אריגת כפורת משמותיהם של המתים. אילו רק יגמור לארוג את הכפורת יעלה בידו להביא את סוף זמן. כשהזמן יגיע לסופו יתחיל עידן חדש, עידן של תוהו ובוהו. ואחריו? מי יודע מה יקרה אחריו.

במסעו אל הסוף הוא פוגש ביהודי הנודד ובאמצעותו מתגלים לו סיפורי המשיחים לדורותיהם, וגם כמה עצות שיכולות לעזור לו. התעמקותו בתורת הנסתר ומפגשים יוצאי דופן עם דמויות היסטוריות מובילים לאשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי. אך משה לא מוותר ויחד עם היהודי הנודד והקנרי הוא משקיע את כל מרצו באריגה ומגלה שצריך יותר מכפורת כדי להביא את הזמן לסופו.

משה בהיפוך אותיות מאת דביר צור בהוצאת בבל: סדרת ה’ספרייה של בבל’ בעריכת שרון רוטברד, עריכה: אילנה ברנשטיין, עטיפה: יובל סער, על העטיפה: קמע יהודי מעמדיה, עם ראשי התיבות של הפיוט ”אנא בכוח” / יערה צור, 256 עמודים.

ביקורת העורך:

ספר קשה הוציא תחת ידיו דביר צור כמתנת ביכורים לעולם - ספר מאתגר, מייזע, מורכב מאוד, בהחלט לא מתאים לקריאת פנאי, אלא כזה שצליחתו דורשת פירוק והרכבה בלתי פוסקים אך מתגמלים.

כשם שקורה במקרים רבים, גם עלילת ”משה בהיפוך אותיות” פשוטה בבסיסה: בירושלים, השומקום שהוא כלמקום, משתגע בחור צעיר בשם משה ונכלא בבית משוגעים. הוא קורא לעצמו אפרים, מטפח ציפור קנרי שיושבת על כתפו ושרה פסוקי תהלים, מוצא לעצמו מלווה בדמות דמותו המיתית של היהודי הנודד ומשתכנע שהוא המשיח. הוא אורג שמות נפטרים לתוך כפורת ומשוכנע שכך יביא את סוף הזמן ועימו הגאולה הגדולה - או שמא את היפוכה המוחלט.

משה-אפרים, ש”בראשית ברא את עצמו מתוך הכאוס ואז נח”, יודע כי מקומו הוא העולם, ”אבל אין לי מקום בתוכו”. לאורך הספר פוגש המשיח-בעיני-עצמו את האנשים שיארוג אל הכפורת, מאזין לסיפוריהם, הולך בעקבות הוראותיהם מאדם לאדם ומנסה למצוא פשר לחייהם. מתוך החיפושים עולה סיפורו שלו, סיפור הוריו ואחיו, סיפור של חיפוש נואש אחר דרך לביטוי עצמי בעולם שתמיד רואה את משה-אפרים כמשוגע. אלא שמשה הוא ”משוגע שיודע שהוא משוגע אבל יודע גם שהצדק איתו”, ואמנם עם הזמן מתברר כי הוא מביא שינוי מסוים אל חיי הסובבים אותו. משימתו המוצהרת נדונה להתרסקות, אך צדקתו של המשוגע נגלית בין השברים.

”אין סיפור אחד, אף פעם אין סיפור אחד, רק שברי זכרונות”, מצהיר משה-אפרים, והרומן של צור צועד לאור ההצהרה הזאת ומממש אותה. הטקסט הוא נרטיב שבור, מרוסק, ספק כתבים ממרתף השיגעון ספק נבואה אומללה שאחריתה כישלון ידוע מראש. כמו תולדות העם היהודי ומשיחיו, גם קורותיו של גיבור ”משה בהיפוך אותיות” אינן ניתנות לרדוקציה. המונולוג נע קדימה עד סופו המדומיין של הזמן ואחורה עד ימי ישוע, ומעמיד כל העת בסימן שאלה את האפשרות לספר סיפור רציף ואחדותי. בראש ובראשונה, הדבר בא לידי ביטוי בשפה שנוגעת בַּפואטי, אך גם באקט הסיפור עצמו - למשל, בהחלפת המְספרים המערערת את הקורא. רגע אחד משה-אפרים מספר את סיפורו בגוף ראשון, ורגע אחר, ללא התרעה או סימן, תופס את מקומו היהודי הנודד הזקן ומתאר את עלילותיהם בגוף שלישי.

”העיקר הוא השם”, מספר משה-אפרים באורח דו-משמעי ויוצא לרדוף אחר שמות פרטיים - שהרי בשם הפרטי יכול אדם למצוא את עצמו, אך גם להסתתר. בכאוס הירושלמי, שבו הקנרי עתידה להפוך בקץ הימים לנשר, יכול משה להיות אפרים, המשיח, לחפש גאולה. הרומן של צור מבקש להתמודד עם השיגעון, עם אותו ”חלום [שהוא] אמיתי יותר מהחיים השקריים שלכם”, על ידי ערעור עצם האפשרות למציאות ברורה. כי הנרטיב ה”תקין”, הקצר והמסודר אינו יכול לספּר שיגעון (קליני, דתי או צירוף כאוטי של שניהם). השיגעון דורש נרטיב משלו כדי להתמודד עם אותה ”מראה שלא אוהבים להביט בה”.

מוכרחים לומר כי מושלם לגמרי אין. נדמה כי כמה מפתחות לרעיונות גדולים בטקסט נותרו בראשו של המחבר ולא הגיעו אל הדף המודפס. כלומר, חלק מהקושי בפיצוח הרומן נובע לא מן הקורא אלא מן המחבר, שמציע פתחים מעטים מדי להיכנס בעדם אל היצירה. ובכל זאת, אין בכך כדי להפחית מן הרושם שיוצר ספרו של צור, רומן שהוא עשיר, מסקרן מאוד, כאוטי ומטריד בהתפכחות המרוֹקנת שבסופו.
שם: משה בהיפוך אותיות
מחבר/ת: דביר צור
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 014620237