האביר בשריון החלוד

לגלות את האני הפנימי

רבים מאיתנו, טובים, אוהבים וחכמים ככל שהננו, לכודים בתוך שריון. לבשנו אותו כדי להגן על עצמנו, אבל כך גם כלאנו והסתרנו את האני הפנימי האמיתי שלנו. במשך הזמן השריון מתחיל להעיק והופך למטרד בלתי נסבל, אבל אז כבר איננו יודעים איך להסיר אותו.

הצטרפו אל האביר למסע אל פסגת האמת, והסירו את השריון המפריד ביניכם לבין רגשותיכם.
שם: האביר בשריון החלוד
מחבר/ת: רוברט פישר
שפה: עברית
תחום: פסיכולוגיה מודעות ועזרה עצמית
תת תחום: פסיכולוגיה מודעות ועזרה עצמית
מק״ט: 015500010

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 89.00

				<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="center"></p>
<p style="page-break-before: always"/>
<p class="flr"></p>
<p class="text">היה היה, לפני עידן ועידנים, בארץ רחוקה, אביר שהאמין בכל לבו שהוא אדם טוב, נדיב ואוהב. הוא גם נהג כמנהג האבירים טובי הלב, הנדיבים והאוהבים. הוא לחם באויבים רשעים ונתעבים, הוא הרג דרקונים והציל ממצוקה עלמות חן. אף כשנקלעו עסקי האבירות למיתון הוא המשיך, באופן מרגיז למדי, להציל עלמות חן, גם כאשר לא נזקקו כלל להצלה. משום כך, אף שגבירות רבות היו אסירות תודה לאביר על עזרתו, רבות אחרות כעסו עליו מאוד. לזעמן של אלה התייחס האביר בהבנה פילוסופית ובסלחנות אדיבה. הרי אי אפשר להשביע את רצון כולם. </p>
<p class="text">האביר היה מפורסם בשריונו הנוצץ, שקרני האור השתקפו בו בהירות ומזהירות כל כך, עד שהכפריים נהגו להישבע שראו את השמש זורחת בצפון או שוקעת במזרח בכל פעם שיצא האביר לקרב. והוא יצא לקרב לעיתים תכופות ביותר. די היה בכך שמישהו הזכיר את המילים "מסע צלב", ולו כבדרך אגב, וכבר היה האביר עוטה את שריונו, מזנק ועולה על סוסו ופורץ בדהרה בכל כיוון שהוא. הוא ממש שש אלי קרב, למען האמת, ולעיתים היה פורץ בדהרה בכמה כיוונים בעת ובעונה אחת, וזה בהחלט אינו הישג של מה בכך. </p>
<p class="text">     במשך שנים רבות חתר האביר להיות האביר מספר אחת בממלכה כולה. תמיד היה עוד קרב שיש לנצח בו, דרקון שיש להרוג או עלמת חן שיש להציל. </p>
<p class="text">לאביר הייתה רעיה נאמנה מאוד וסבלנית למדי, ג'ולייט היה שמה. היא נודעה לא רק ביופייה הענוג, אלא גם בכישוריה לחבר חרוזי שירה מופלאים, בלשונה השנונה ובחיבתה היתרה, ויש אומרים היתרה מדי, ליין. היה לו גם בן צעיר וזהוב שיער, כריסטופר, שיום אחד יגדל ויהיה לאביר עז רות בזכות עצמו, כך קיווה. </p>
<p class="text">למען האמת, ג'ולייט וכריסטופר כמעט ולא זכו לראות את אבי המשפחה כפשוטו, כלומר מתחת למעטה אבירותו. כי האביר, גם כשלא יצא להביס אויבים בקרבות, לקטול דרקונים או להציל עלמות חן, אהב מאוד לעטות את שריונו ולהתפעל מזוהרו ומיופיו. ברבות הימים הוא התאהב בשריונו עד כדי כך שהחל ללבוש אותו גם לארוחת הערב ולעיתים אף כששכב לישון במיטתו, ובסופו של דבר כבר לא טרח להסיר אותו כלל. ככל שנקפו השנים, שכחו בני משפחתו כיצד נראה האביר ללא מעטה שריונו הנוצץ. </p>
<p class="text">מדי פעם בפעם היה כריסטופר הצעיר שואל את אמו כיצד באמת נראה אביו. בכל פעם ששאל, הייתה ג'ולייט מובילה את הילד אל האח המבוערת ומצביעה על ציור הדיוקן שהיה תלוי מעליה. "הנה אביך," נהגה לומר ולהיאנח עמוקות. </p>
<p class="center"></p>
<p class="text">אחר צהריים אחד, בעודו שקוע בהרהוריו מול הדיוקן, אמר כריסטופר לאמו, "הלוואי שיכולתי לראות את אבי האמיתי." </p>
<p class="text">"אי-אפשר לקבל הכול בחיים!" התפרצה ג'ולייט. זה מכבר נקעה נפשה מכך שאין לה דבר שיזכיר לה את פני בעלה פרט לתמונת דיוקן מעל האח, והיא מאסה בקרקושי השריון שהפריעו לה לישון בלילות. </p>
<p class="text">כששהה בבית ולא היה טרוד לגמרי בשריון הבוהק שלו, נהג האביר לשאת מונולוגים ארוכים על מעלליו. רק לעיתים נדירות הצליחו ג'ולייט וכריסטופר להשחיל מילה פה ושם. כשעשו כן, היה האביר מגיף את מגן הפנים שבקסדתו או שוקע לפתע בשינה, וכך אוטם את אוזניו להבליהם. </p>
<p class="text">"נראה לי שאתה אוהב את השריון יותר משאתה אוהב אותי," טענה ג'ולייט יום אחד בפני בעלה. </p>
<p class="text">"זה ממש לא נכון," השיב האביר. "האם לא בגלל אהבתי העזה הצלתי אותך מלוע הדרקון ושיכנתי אותך בטירה מפוארת עם אבנים מקיר לקיר!" </p>
<p class="text">"לא!" התריסה ג'ולייט, "אתה אהבת את הרומנטיקה שבהצלתי. </p>
<p class="text">אותי לא אהבת אז, ואינך אוהב אותי גם עכשיו." </p>
<p class="text">"אני כן אוהב אותך," התעקש האביר וחיבק אותה בגמלוניות בזרועות הברזל של שריונו הקר והנוקשה, עד שכמעט שבר את צלעותיה. </p>
<p class="text">"אם כן, הסר את השריון כדי שאוכל לראות מי אתה באמת!" תבעה ג'ולייט. </p>
<p class="text">"אני לא יכול להסיר אותו. עליי להיות מוכן לקפוץ על הסוס ולפרוץ בדהרה בכל כיוון שהוא," הסביר האביר. </p>
<p class="text">"אם אתה לא מסיר את השריון הזה תיכף ומיד, אני לוקחת את כריסטופר, עולה על הסוס שלי ופורצת בדהרה אל מחוץ לחייך." </p>
<p class="text">דבריה אלה היו מהלומה ניצחת, שפגעה באביר עד מאוד. </p>
<p class="text">הוא לא רצה שג'ולייט תעזוב אותו. הוא אהב את אשתו ואת בנו ואת הטירה המפוארת שלו, אך אהב גם את השריון שלו, שגילה לכולם מי הוא באמת אביר טוב לב, נדיב ואוהב. מדוע זה ממאנת ג'ולייט לראות בו את כל הסגולות הנעלות הללו? </p>
<p class="text">נפשו של האביר סערה. הוא התלבט והתחבט קשות, עד שלבסוף, בלב כבד, הבין שאם ימשיך לעטות את השריון, יאבד את ג'ולייט ואת כריסטופר, ובזה לא יוכל לעמוד. הוא החליט להסיר מעליו את השריון. </p>
<p class="text">באי-רצון מופגן הושיט האביר את ידו כדי להסיר את קסדתו מראשו, אך זו לא זעה ממקומה: הוא משך בחוזקה. היא נותרה על כנה. בחרדתו הרבה ניסה להרים את מגן הפנים המחורר, אך אויה! גם זה נותר קבוע במקומו. שוב ושוב ניסה להרים אותו, אך ללא הועיל. </p>
<p class="text">האביר צעד אָנָה וָאָנָה, נרגש ונסער. איך זה ייתכן? כיצד זה קרה? ואולי, בעצם, זה לא ממש מפתיע שהקסדה תקועה לאחר שלא הסיר אותה שנים, אך מגן הפנים זה בהחלט עניין אחר לגמרי. הרי הוא הסיט אותו דרך קבע כדי לאכול ולשתות. הרי הרים אותו ממש הבוקר, כשאכל ביצים מקושקשות וחזירון צלוי. </p>
<p class="text">לפתע עלה במוחו רעיון. בלי אומר מיהר אל הנפחייה שבחצר הטירה. בבית המלאכה היה הנפח עסוק בפרזול פרסה, ואחז פטיש כבד בידיו. לו. </p>
<p class="text">"נפח," אמר האביר, "יש לי בעיה." "אתה בעצמך בעיה, אדוני," התלוצץ הנפח בסגנון האופייני האביר, שנהנה בדרך כלל מהלצה טובה, הקדיר את מבטו. "אין לי מצב רוח להתחכמויות שלך. אני תקוע בשריון הזה," נהם ורקע ברגל הברזל שלו, מנחית אותה ללא כוונה על בוהן רגלו של הנפח. </p>
<p class="text">הנפת פלט ייללת כאב והנחית את הפטיש על קסדתו של האביר בחבטה אדירה, שוכח לרגע שהוא אדונו. האביר חש רק תחושה קלה של אי-נוחות. הקסדה לא זעה ממקומה. </p>
<p class="text">"נסה שוב," הורה לו האביר, אינו מודע לעובדה שהנפח, בכעסו, נענה לו בחפץ לב. </p>
<p class="text">"לעונג הוא לי," השיב הנפח, ובתנועה נמרצת הניף שוב את הפטיש והנחית אותו בעוצמה על הקסדה. המהלומה העזה אפילו לא יצרה בה שקערורית. </p>
<p class="text">האביר כמעט יצא מדעתו מרוב מפח נפש ודאגה. הנפח הוא האדם החזק ביותר בממלכה. אם הוא אינו יכול לקלף מעליו את השריון, מי מלבדו יוכל לעשות זאת? </p>
<p class="text">אמנם לפני רגע כמעט נמחצה בוהן רגלו, דבר שבהחלט הצית את כעסו, אולם ביסודו היה הנפח אדם טוב לב, ועתה חש בחרדה שאחזה באביר ולבו נכמר עליו. "מצוקתך קשה, אדוני האביר, אך אל תתייאש. חזור מחר אחרי שאנוח קמעה. תפסת אותי בסופו של יום עבודה ארוך ומייגע." </p>
<p class="center"></p>
<p class="text">באותו ערב לא התנהלה הארוחה על מי מנוחות. תסכולה של ג'ולייט גבר והלך כשניסתה לתחוב דרך החריץ שבמגן הפנים של האביר פיסות מזון שנמעכו למחית. במהלך הארוחה, סיפר האביר לג'ולייט שהנפח ניסה לבקע את השריון, אך לשווא. </p>
<p class="text">"אני לא מאמינה לך, טיפש מקרקש שכמוך!" צעקה אשתו, וניפצה על קסדתו את הצלחת המלאה בצְלִי יונה ותפוחי אדמה ברוטב אוכמניות. </p>
<p class="text">האביר לא חש מאומה. רק כשהחל הרוטב לטפטף במורד הקסדה ולחלחל פנימה דרך חרכי מגן הפנים, חלחלה גם ההבנה אל מוחו. הוא חשב על כך שגם את מהלומת פטישו של הנפר כמעט שלא חש. למעשה, כשהרהר בכך עוד קצת, הבין ששריונו הגן עליו מכל תחושה ורגש, והוא עטה אותו תקופה כה ארוכה עד ששכח כיצד נראים החיים בלעדיו. ג'ולייט אינה מאמינה שאני באמת מנסה להיפטר מהשריון, אמר האביר בלבו בעצב. והרי אני והנפח ניסינו באמת ובתמים לנתץ את השריון. </p>
<p class="text">       גם בימים הבאים המשיכו האביר והנפח לנסות לנפץ את השריון, אך לשווא. עם כל יום שחלף גברו עגמת נפשו של האביר וקרירותה של ג'ולייט. לבסוף, נאלץ האביר להודות כי מאמציו של הנפח אינם נושאים פרי. "האיש החזק ביותר בממלכה, באמת? </p>
<p class="text">אתה אפילו לא מצליח לשבור את גרוטאת המתכת הזאת!" צעק האביר מרוב תסכול. </p>
<p class="text">כשחזר האביר לביתו, התנפלה עליו ג'ולייט בצעקות, "לבן שלך אין אבא חוץ מאשר בציור על הקיר, ולי נמאס לדבר אל קסדה סגורה. ויותר אני לא מתכוונת לדחוף לך אוכל דרך החריצים של הקסדה העלובה שלך, וזאת חתיכת הכבש האחרונה שאני מרסקת בשבילך!" </p>
<p class="text">"זו לא אשמתי שאני תקוע בשריון הזה. נאלצתי לעטות אותו כדי שאהיה תמיד מוכן לקרב. אחרת, איך הייתי יכול לבנות לך ולכריסטופר טירות יפות ולקנות לכם סוסים גזעיים?" </p>
<p class="text">"אתה לא עשית את זה למעננו," התריסה ג'ולייט. "עשית את זה למען עצמך!" </p>
<p class="text">דבריה של ג'ולייט פגעו באביר כמדקרות חרב. ככל הנראה, אשתו באמת לא אוהבת אותו עוד, הוא גם חשש שאם לא יעלה בידו להיחלץ מהשריון הארור, וכמה שיותר מהר, ג'ולייט וכריסטופר אכן יעזבו אותו. זאת. </p>
<p class="text">הוא הרגיש שהוא מוכרח להשתחרר, אך לא ידע כיצד לעשות האביר דחה בזה אחר זה רעיונות רבים שהיו לדעתו בלתי" מוצלחים. כמה מהתוכניות שהגה היו אף מסוכנות בעליל. הוא הבין היטב כי כל אביר שמעלה בדעתו להתיך את שריונו באש אחת האבוקות שעל חומת הטירה, או להקפיא אותו בזינוק נועז לתוך חפיר מלא במים קפואים, או לפוצץ אותו בעזרת תותח, זקוק לעזרה נפשית. </p>
<p class="center"></p>
<p class="text">משלא מצא דרך להיוושע בממלכתו שלו, החליט האביר לבקש לעצמו גאולה בארצות רחוקות. אי שם מוכרח להיות מישהו שיוכל לעזור לי להיפטר מהשריון הזה, חשב בלבו. אני בוודאי אתגעגע מאוד לג'ולייט, לכריסטופר ולטירה המפוארת שלי, הוסיף והרהר. </p>
<p class="text">יתר על כן, לבו נמלא חשש פן תתאהב ג'ולייט בהיעדרו באביר אחר, כזה שמסוגל להסיר מעליו את שריונו כשהוא נכנס למיטה, </p>
<p class="text">ואולי גם יהיה אבא טוב יותר לכריסטופר. למרות כל זאת, הוא ידע שעליו לצאת לדרך. לכן, עם שחר, עלה על סוסו ופרץ בדהרה. </p>
<p class="text">הוא לא העז להפנות את מבטו לאחור, פן ישנה את דעתו. </p>
<p class="text">בדרכו אל הלא נודע עצר האביר כדי להיפרד לשלום מהמלך, שהיטיב עמו עד מאוד. המלך התגורר בארמון מרהיב על פסגת גבעה, בשכונה היוקרתית ביותר בממלכה. האביר חצה את הגשר המתרומם ונכנס לחצר הארמון, שם ראה את ליצן החצר יושב על הדשא ברגליים משוכלות ומנגן בחליל פן. </p>
<p class="text">שמו של הליצן היה שק צחוק, משום שעל כתפו נשא שק יפהפה, צבוע בשלל צבעי הקשת, ובתוכו פריטים שונים ומשונים שהעלו בת צחוק על פני הסובבים. היו בתוכו קלפים משונים ששימשו אותו לחיזוי עתידם של אנשים, חרוזים ססגוניים שאותם נהג להעלים בזריזות ידיים מפתיעה ולמצוא מחדש בין קפלי בגדיהם של הנוכחים, ובובות קטנות ומוזרות שבהן השתמש כדי לעלוב בקהלו בבדיחות הדעת. </p>
<p class="text">"היי, שק צחוק," קרא האביר לעברו. "באתי להיפרד לשלום מהמלך." </p>
<p class="text">הליצן נשא את מבטו. </p>
<p class="text">"המלך יצא בראש צבאותיו</p>
<p class="text">, ולא תוכל לראותו עכשיו." </p>
<p class="text">"לאן הוא הלך?" שאל האביר. </p>
<p class="text">"אל מסע צלב חדש הוא רוכב</p>
<p class="text">, אם תמתין לו, לשווא תתעכב." </p>
<p class="text">האביר התאכזב מרות על שהחמיץ את הפגישה עם המלך, ויתרה מכך על שלא יוכל להצטרף אליו למסע הצלב החדש. "אוי ואבוי," נאנח עמוקות, "אני עלול לגווע מרעב בשריון הזה עד שהמלך יחזור. אפשר שלא אראה אותו שוב." הוא ניסה לשאוף אוויר ולהרפות מעט את גופו, אך שריונו הנוקשה לא אפשר זאת, כמובן. </p>
<p class="text">"אבירי הנכבד, האומנם נפלה רוחך?</p>
<p class="text">ואיה כל עוצמתך וכוחך?" </p>
<p class="text">"אין לי מצב רוח לעלבונות בחרוזים," נבח לעברו האביר, מזדקף בשריונו. "האם אינך יכול ולו פעם אחת בחייך להתייחס ברצינות לצרתו של אחר?" </p>
<p class="text">בקולו הצלול והלירי זימר שק צחוק: </p>
<p class="text">"צרות לעולם לא יערערו את שלוותי, </p>
<p class="text">אדרבא, הן הזדמנויות פז מבחינתי." </p>
<p class="text">"היית מזמר לצלילי מנגינה שונה לגמרי לו היית אתה תקוע כאן בפנים," נהם לעברו האביר. </p>
<p class="text">ואילו שק צחוק השיב לו: </p>
<p class="text">"הרבה נשמות בתוך שריון כלואות</p>
<p class="text">, אבל את שריונך קל יותר לראות." </p>
<p class="text">"אין לי זמן להקשיב לדברי ההבל שלך. אני מוכרח למצוא דרך להיחלץ מתוך השריון הזה." </p>
<p class="text">      ובלי לחכות לתשובתו של הליצן, אחז האביר במושכות, נעץ את הדרבנות בצלעות סוסו וזינק לדרכו, אך שק צחוק קרא אחריו: </p>
<p class="text">"יש רק אחד שיוכל לעזור באופן אישי,</p>
<p class="text">להוציא את דמותך האמיתית לחופשי. </p>
<p class="text">במשיכת מושכות עזה בלם האביר את דהרת סוסו, ושב על עקבותיו, "אמרת שאתה מכיר מישהו שיוכל לחלץ אותי מהשריון הזה?" שאל בהתרגשות גלויה, "מי זה?" </p>
<p class="text">"צא וחפש את מרלין, הקוסם הנודע,</p>
<p class="text">הוא יעזור לך לפתור את החידה." </p>
<p class="text">"מרלין? המרלין היחיד ששמעתי עליו מעודי הוא מורהו הנאצל והמלומד של המלך ארתור." </p>
<p class="text">"אכן כן, זה כבודו ותהילתו,</p>
<p class="text">מרלין אחד הוא ואין בלתו." </p>
<p class="text">"זה לא ייתכן!" קרא האביר. "מרלין וארתור חיו לפני מאות שנים." </p>
<p class="text">שק צחוק השיב לו בסבלנות רבה: </p>
<p class="text">"נכון הדבר, אך הוא חי, אלוהים עדי, </p>
<p class="text">ביער קדום מתגורר החכם האגדי." </p>
<p class="text">"אבל היערות משתרעים עד אינסוף," התלונן האביר. "כיצד אוכל למצוא אותו שם?" </p>
<p class="text">שק צחוק חייך. </p>
<p class="text">"לך וחפש אותו, גם אם יחלפו ימים , שבועות או שנים</p>
<p class="text">, כשהתלמיד מוכן, יתגלה לו מורהו פנים אל פנים." </p>
<p class="text">"אני לא יכול לחכות למרלין שיופיע. אני אלך ואמצא אותו מיד:" אמר האביר. </p>
<p class="text">הוא רכן קדימה ולחץ את ידו של שק צחוק לאות תודה, כמעט מוחץ את אצבעותיו בכפפת הברזל שלו. </p>
<p class="text">שק צחוק ייבב בכאב, והאביר מיהר לשחרר את ידו. "סליחה," לחש, "אני מצטער." </p>
<p class="text">שק צחוק ליטף את אצבעותיו החבולות, "ביקשת סליחה. </p>
<p class="text">אין ספק שכבר למדת משהו," לחש, והפעם שכח לחרוז חרוזים. </p>
<p class="text">"כשיוסר שריונך מעליך, תוכל לחוש גם בכאבם של אחרים." </p>
<p class="text">"אני יוצא לדרך!" קרא האביר. הוא משך במושכות בחוזקה והפנה את סוסו לאחור, וכשתקווה מחודשת ממלאת את לבו, פרץ בדהרה לחפש ולמצוא את מרלין, הקוסם הנודע. </p>
</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 80.10 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות