הזירות 2 בזירה אחת
יובל
שלוש־עשרה שנים הייתי שבויה במערכת יחסים שהפכה את חיי לאפורים וחסרי משמעות. כלפי חוץ, העמדתי פנים שהכול כשורה, אך ליבי היה חלול. החלטתי לצאת אל החופש ולפרוץ את כל הגבולות, לתת לאהבה לאחות את פצעיי ולהתחיל הכול מחדש, אבל לא יכולתי לדמיין שבמקום החופש המיוחל אכנס היישר לזירת מלחמה קיומית.

מאור
ברחתי מהעבר אל העיר הגדולה בתקווה להסיח את הדעת, אבל לפתע, מצאתי את עצמי בודד בין ארבעה קירות עם ראש עמוס במחשבות בתחילת לימודי תואר ראשון. לא יכולתי לדמיין ולו לרגע שבאודיטוריום האוניברסיטה אתקל בה. באישה שתהפוך את החיים שלי בשנייה אחת.

בזירה אחת מאת הסופרת אלכסה פיי הוא הספר השני בסדרת הזירות.
רומן טאבו ישראלי עכשווי העוסק באהבה פורצת גבולות ושוברת מוסכמות בין אישה בוגרת וגבר צעיר ומתאר התמודדות עם דילמות חיים מורכבות, יציאה ממערכת יחסים אלימה וריפוי בזכות האהבה. כל ספר מתאר זוג אחר וניתן לקרוא אותו בנפרד.

אזהרה: הספר מכיל תיאורי אלימות.
שם: הזירות 2 בזירה אחת
מחבר/ת: אלכסה פיי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011230057
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page367" role="doc-pagebreak" aria-label="367" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">אחרית</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> </span></span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1">דבר</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">מאור</span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">כעבור שלוש</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שנים</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"יאללה יפה שלי, תלחצי. עוד לחיצה אחת והיא<span class="no-break"> בחוץ."</span></p>
			<p class="textindent">יובל צרחה והצרחות שלה כמעט קרעו את אוזניי. היא לפתה בידי בעוצמה כזו, עד כי חשבתי שהיא תתלוש לי אותה. פניה התעוותו ממאמץ עילאי ומכאב. כבר עשר שעות מיוסרות, החצופה הקטנה הזאת סירבה לצאת מאימא<span class="no-break"> שלה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אני כבר לא מסוגלת, מאור." יובל נאנחה בין<span class="no-break"> הצירים.</span></p>
			<p class="textindent">ניערתי מעט את שריריי המכווצים והתנענעתי במקום כדי לחלץ את עצמותיי. "עוד קצת, יפה שלי." אמרתי בטון מרגיע וליטפתי את מצחה המיוזע, אך תחושה לא טובה הציקה<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent">הבת המשותפת שלנו, שקד, נולדה לפני שנה וחצי, היא יצאה אחרי שתי לחיצות, ואימא שלי הייתה המיילדת הפרטית של אשתי. הפעם הלידה התחילה מוקדם מהצפוי ואימא שלי לא הספיקה<span class="no-break"> להגיע.</span></p>
			<p class="textindent">העוברית הזאת הייתה עקשנית כמו אימא שלה. היא לא מיהרה לצאת וגרמה להורים שלה לדאגות עוד בטרם<span class="no-break"> נולדה.</span></p>
			<p class="textindent">"תקשיבו, הדופק יורד. נראה לי שאי אפשר לחכות יותר. אני קוראת לרופאה." המיילדת<span class="no-break"> דיווחה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, לא, לא!" יובל גנחה ודמעות החלו לגלוש על<span class="no-break"> לחייה.</span></p>
			<p class="textindent">"ד"ר יוכי, אל תבכי, אני מתחנן." רכנתי אליה והצמדתי את <span id="page368" role="doc-pagebreak" aria-label="368" epub:type="pagebreak"></span>שפתיי אל מצחה. היא שוב מחצה את ידי ויכולתי להישבע כי שמעתי רעש של קליק<span class="no-break"> מעצמותיי.</span></p>
			<p class="textindent">"מה קורה פה?" רופאה גבוהה בחלוק לבן הסתערה לחדר היולדות והתבוננה על המוניטור. "לא טוב." היא ציינה ביובש ואז הפנתה את עיניה<span class="no-break"> ליובל.</span></p>
			<p class="textindent">"מה?" אשתי דרשה לדעת. ידה המשיכה להיות נעולה על שורש כף<span class="no-break"> ידי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו מתפנים לחדר ניתוח. אין ברירה." הרופאה קבעה. "תכינו אותה לניתוח קיסרי בבקשה ותקראו<span class="no-break"> למרדים."</span></p>
			<p class="textindent">"אל תדאגי, אני איתך!" אמרתי בלהט כאשר הבחנתי בעיני האיילה המבוהלות<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא רוצה ניתוח, מאור. בבקשה תעשה משהו!" היא דרשה ודמעות שטפו את פניה. <span class="italic _idGenCharOverride-2">היא הורמונלית, מאור. תחזיק מעמד! </span>פקדתי על עצמי והכרחתי את עצמי לנשום לאט כדי לא לאבד את האיזון. הייתי חייב להישאר יציב<span class="no-break"> עבורה.</span></p>
			<p class="textindent">"אין ברירה, מותק. זה מה שהרופאה אמרה ואנחנו רוצים שהבת שלנו תצא בריאה, נכון? אז נקשיב לה." לחשתי בניסיון להישמע<span class="no-break"> רגוע.</span></p>
			<p class="textindent">הסניטרים פינו את יובל לחדר הניתוח. פסעתי אחריהם, אך המיילדת עצרה<span class="no-break"> בעדי.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, אבא. זה ניתוח חירום ואתה לא יכול להצטרף." היא אמרה בקור רוח. קיללתי ונשארתי לעמוד<span class="no-break"> במקומי.</span></p>
			<p class="textindent">בלידה של שקד הכול עבר חלק. פחדתי כל כך מהלידה הראשונה המשותפת שלנו, אך ד"ר יוכי הייתה כה שלווה ומוכנה לזה, זה הקנה לי ביטחון ועברנו את המסע יחד בצורה הכי טובה שאפשר. בטח אם אימא שלי הייתה שם<span class="no-break"> איתנו.</span></p>
			<p class="textindent">הפעם הכול היה אחרת. ליבי, זה השם אשר בחרו הבנים לבתנו השנייה, התבצרה לה בתוך רחמה החמים של אימא שלה והחליטה לטלטל<span class="no-break"> אותנו.</span></p>
			<div id="page369" role="doc-pagebreak" aria-label="369" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">יצאתי אל אזור ההמתנה שם שרון, סיגל ורוני חיכו<span class="no-break"> לבשורות.</span></p>
			<p class="textindent">"נו? יש חדש?" סיגל קפצה ממקומה כאשר ראתה אותי פוסע אליהן, אבל פניה נפלו מייד, "מה<span class="no-break"> קרה?!"</span></p>
			<p class="textindent">"פינו אותה לניתוח קיסרי," נשפתי והסגרתי את הפחדים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">חצי שנה לאחר שעברתי לגור באשדוד </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">יובל ואני עמדנו מתחת לחופה בבית כנסת שכונתי קטן. היא </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">נשברה הרבה יותר מהר ממה שחשבה. היא עמדה בשמלת פשתן </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לבנה עד הברך ושמש אביבית האירה את פניה הרכות. הפסים </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">הוורודים הפכו לסגולים והבליטו עוד יותר את האפור המהפנט בעיניה. </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">האורחים המעטים, אך הקרובים ביותר ניגשו לברך אותנו לאחר שבירת </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">הכוס. היינו מוקפים באנשים הכי חשובים ויקרים לנו וזה היה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">כל מה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שחשוב.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">חצי שנה לאחר מכן יובל גילתה שהיא </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">בהיריון. שום דבר לא הכין אותי לכך שבגיל עשרים וחמש </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אהפוך לאבא. לא לאחד, אלא לשלושה, כי אדם ועוז בהחלט </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">הפכו להיות גם הילדים שלי. הם חיכו לשקד, אחותם ועטפו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אותה באהבה בעת ההצטרפות למשפחה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שלנו.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">החיים שלנו הפכו לאינטנסיביים </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">יותר. קודמתי לתפקיד מפתח מוצר, סיימתי את התואר הראשון שלי </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">ויובל דחקה בי ישר להירשם לתואר שני. היא עצמה לקחה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">שנת שבתון באקדמיה, בחרה להוריד את הרגל מהגז ולהקדיש מעט </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">יותר זמן</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לבית.</span></span></p>
			<p class="textindent">"אתה בעלה של יובל פרץ?" נכנסה אחות לחדר ההמתנה בו ישבתי ושלפה אותי<span class="no-break"> מהזיכרונות.</span></p>
			<p class="textindent">"כן." קפצתי מייד. "היא<span class="no-break"> ילדה?"</span></p>
			<p class="textindent">"מזל טוב, יש לך בת." היא חייכה ותחושת אושר בלתי מתואר התפשטה בתוכי,<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה לראות אותן!" דרשתי והאחות הובילה אותי לחדר<span class="no-break"> ההתאוששות.</span></p>
			<p class="textindent">אשתי הייתה מותשת, אך מאושרת ובזרועותיה הייתה ליבי <span id="page370" role="doc-pagebreak" aria-label="370" epub:type="pagebreak"></span>הקטנה. גם לה היו עיניים אפורות ענקיות, כמו לכל האחים שלה<span class="no-break"> ולאימה.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">יובל</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">חלף שבוע מאז הלידה. לקח לי זמן להתאושש לאחר הניתוח הקיסרי ועדיין התקשיתי ללכת, כל תנועה גרמה לגופי להתפתל מכאב. מעולם לא דמיינתי כי אהיה אם לארבעה ילדים ועוד אלד בגיל ארבעים, אך כפי שמאור גרם לי לחצות כל גבול שהצבתי לעצמי אי־פעם, ולשבור כל קיר שחסם אותי, כך היה גם<span class="no-break"> בזה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">שכבתי במיטתי, ליבי רדומה לצידי לאחר כמה שעות רצופות של בכי. עיניי נעצמו ותודעתי החלה לשקוע לאיטה לתוך השינה. לפתע, צפצוף של הודעה משך אותי חזרה<span class="no-break"> לחדר.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">דרור: היי יובי</span><span class="bold _idGenCharOverride-2">. אני רוצה לפגוש את הבנים. לא ראיתי אותם יותר משבועיים</span><span class="bold _idGenCharOverride-2">. מתי תוכלי להביא אותם להורים</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שלי?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אני: היי דרור. אני</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שבוע לאחר לידה, אחרי ניתוח קיסרי. אבקש ממאור להסיע אותם</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> בסוף שבוע.</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> בסדר?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">דרור: אה. מזל טוב. לא ידעתי שעוד</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> פעם</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> ילדת.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אני: כן, זה קורה לפעמים לאחר תשעה חודשי</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> היריון.</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> תודה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">דרור: טוב, אז שהחבר שלך יביא אותם ביום</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שישי.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אני: בעלי. דרור. מאור בעלי, הוא לא חבר</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שלי</span></span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2">.</span></span></p>
			<p class="textindent">דרור אובחן בהפרעה סכיזואפקטיבית, סוג של הפרעה נפשית אשר גורמת להזיות, למחשבות שווא ולשינויים קיצוניים במצב הרוח. הוא לא הצליח להגיע להחלמה מלאה, על אף ההשתדלות לטפל בעצמו. הוא לא היה אלים יותר, לא היו לו התפרצויות זעם קשות, אבל המחשבות הפרנואידיות נשארו ופקדו אותו אחת לכמה זמן. המשמורת על הבנים עברה במלואה אליי והוא עדיין נפגש איתם רק בליווי הוריו או בני משפחה אחרים, גם לאחר שלוש<span class="no-break"> שנים.</span></p>
			<div id="page371" role="doc-pagebreak" aria-label="371" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">דרור סירב להכיר במאור והתעקש לקרוא לו 'חבר', אבל הוא לא הזיק לנו<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">להפתעתי, שירי ספגה את המצב הנפשי המורכב שלו, נשארה איתו והם עברו לגור יחד שנה לאחר שהכירו. כבר לא שנאתי אותו ולא פחדתי ממנו, בעיקר ריחמתי עליו ואולי שמחתי שהבעיה שלו צפה וזה גרם לו להתחיל לטפל בעצמו. הבנתי כי אני לא צריכה לקבל על עצמי אחריות על בעיות של אחרים, אם לא הייתי מוותרת על עצמי ומנסה להגן עליו ועל ההתנהגות שלו, אולי הוא היה מתחיל לטפל בעצמו קודם. אחרי הגשת התלונה נגד דרור, אפילו לא נפתח תיק פלילי וזאת בשל היעדר ראיות. האמת, אפילו לא נלחמתי על כך, כי דרור התחיל טיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה והשינוי בהסדרי הראייה עם הילדים עורר קושי אצל כולם. עד היום אין לי תשובה אם בחרתי נכון בכך שהנושא נשאר<span class="no-break"> ככה.</span></p>
			<p class="textindent">בינתיים החיים שלי הפכו למלאים כל כך שכבר לא התעסקתי בו וגם הבנים גדלו וידעו לזהות מתי הוא לא במיטבו, ובתקופות האלה העדיפו לא לפגוש<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">הדירה הפכה לצפופה עבור המשפחה הגדולה שהפכנו להיות ולכן שכרנו בית קרקע קטן באשדוד, לא רחוק מהים. הייתה לנו גינה ומאור טיפח אותה בהנאה גדולה, נראה כי יש בו הרבה אהבה והוא יכול למלא בה את כל העולם, לא רק את התא המשפחתי שלנו ואת<span class="no-break"> ביתנו.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">מאור</span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">כעבור חצי</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שנה</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">לאחר נסיעה שארכה נצח החניתי את המכונית המשפחתית הגדולה שלנו, בת שבעת המושבים, צמוד לביתה של אימי בקיבוץ. <span id="page372" role="doc-pagebreak" aria-label="372" epub:type="pagebreak"></span>הצלחנו להתארגן ולהגיע הנה כי התגעגעתי כל כך לנוף הירוק של הגושרים. רציתי שהילדים שלי יחוו גם את המקום הזה. כמובן, גם הגעגועים לאימא הכבידו עליי. נכון, לא הכול היה ורוד, בנוסף לריחות האורנים ולצד הנופים המדהימים, היו במקום הזה גם זיכרונות אפלים, אך בזכות יובל וילדיי האור התגבר על החושך. כיום הגעתי לכאן, לבית הילדות שלי עם המשפחה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אימא חששה כי אולי לא אצליח להביא ילדים עם יובל ולא יהיו לה נכדים, זה מה שהפחיד אותה בקשר שלנו והנה, לשמחתה, לא רק שהבאתי לה ארבעה נכדים, היא גם זכתה להיות בלידה של ביתי הבכורה. הפכתי להיות אבא לארבעה כבר בגיל עשרים<span class="no-break"> וחמש.</span></p>
			<p class="textindent">שניר היה גדול ממני בשש שנים, כבר בן שלושים ושלוש, אבל הוא ושני עדיין לא התחתנו או הביאו ילדים. האמת, לא הבנתי אותו, לא היה לי ברור מה מנע ממנו להמשיך בחיים, אבל מעולם לא<span class="no-break"> שאלתי.</span></p>
			<p class="textindent">יצאנו מהרכב, עוז ואדם ביקרו בפעם הראשונה בקיבוץ והתרגשתי כמוהם בעת שעיניהם הפעורות הביטו סביב. רציתי כל כך להביא אותם לכאן והחלום שלי התגשם<span class="no-break"> כפליים.</span></p>
			<p class="textindent">אימא שלי יצאה אל החצר בזרועות פתוחות ורצה לחבק את יובל ואת ליבי אשר הייתה על הידיים<span class="no-break"> שלה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"יובל, אני שמחה לראות אותך, את גיבורה<span class="no-break"> אמיתית."</span></p>
			<p class="textindent">"היי ליבנת, אני שמחה להגיע לכאן סוף־סוף." ד"ר יוכי התמסרה<span class="no-break"> לחיבוק.</span></p>
			<p class="textindent">פסעתי עם אדם ועוז על שביל הולכי הרגל ביער המאכל, הם התרגשו והבעירו אש בלב שלי. נזכרתי איך טיילתי באזורים האלה בהיותי ילד בעצמי, אלו היו רגעי אושר, מפלט ושלווה. איתן ועלמה חזרו לקיבוץ, וחלפה בראשי המחשבה שאולי כדאי לנו לעבור לפה גם, אבל היינו חייבים להישאר קרובים לדרור בגלל הבנים ונאלצתי לדחוק את החלום הזה הרחק<span class="no-break"> ממני.</span></p>
			<p class="kohavit"><span id="page373" role="doc-pagebreak" aria-label="373" epub:type="pagebreak"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">יובל</span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">כעבור </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">חמש</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שנים</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"את מוכנה, יפה שלי?" מאור שאל בעת שהחנינו את המכונית שלנו בחניון הענק של פארק 'אריאל שרון'. הילדים היו מפוזרים אצל הסבתות והחברים שלנו. עלמה ואיתן, כבר חיכו לנו<span class="no-break"> בפסטיבל.</span></p>
			<p class="textindent">"ברור, איתך אני תמיד מוכנה." הברשתי באצבעותיי את שערי המאפיר עם גווני התכלת. הוא הושיט את ידו והניח אותה על ברכי. הנסיעה למרכז מהצפון הייתה ארוכה, אבל הרצון להגיע לפסטיבל בזמן ולצלול לזיכרון נוסטלגי מתוק גבר על הכול, על העייפות ועל<span class="no-break"> המרחק.</span></p>
			<p class="textindent">חלפו שלוש שנים מאז החלטנו לעבור לקיבוץ. זה היה החלום של מאור, לחיות במקום השקט והקסום הזה. דרור שחרר בסופו של דבר והתנה את המעבר שלנו בכך שהילדים יבקרו אותו אחת לחודש, זה היה מוסכם על כולם. לקח לי זמן להחליט על המעבר כי זה אילץ אותי לעשות מהפך בחיים שלי ולוותר על חיי קריירה תוססים, אבל בסופו של דבר זו הייתה הבחירה הכי טובה שיכולנו<span class="no-break"> לעשות.</span></p>
			<p class="textindent">לימדתי במכללת צפת, אימו של מאור עבדה שם עד היציאה לפנסיה, ועם הזמן הפכתי למרכזת הקורסים של מדעי החברה. מאור המשיך לעבוד בהייטק והבנים השתלבו בתיכון האזורי שבו הוא עצמו למד<span class="no-break"> בילדות.</span></p>
			<p class="textindent">הייתי כבר בת ארבעים ושש ומאור היה בסך הכול בתחילת שנות השלושים שלו. לאורך כל החיים המשותפים שלנו הקפדנו להקדיש זמן לעצמנו ולא לוותר על הדברים שאהבנו, למרות לוח הזמנים הצפוף והפוסט דוקטורט שלי, ועל אף העבודה התובענית שלו ונסיעות העבודה הרבות לחוץ לארץ, תמיד שמרנו על המשבצת<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<div id="page374" role="doc-pagebreak" aria-label="374" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"את סקסית כל כך. בא לי להסתתר איתך בין העצים, עכשיו." מאור לחש לי באוזן וכמו תמיד גרם לעורי לסמור. היינו יחד כבר תשע שנים והתשוקה לא עזבה אותנו אף לא לרגע, גם לאחר שני הריונות רצופים ולאחר הלידות אשר גרמו לי לתפוח, וגם בעת שהשערות הלבנות הראשונות החלו לבצבץ על ראשי. הפער במראה שלנו הפך למובהק יותר עם כל שנה, אבל מאור ידע להעניק לי את תחושת הביטחון ואת ההבנה שזה מעולם לא הפריע<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">היו לי מחשבות על הזרקות בוטוקס, אבל מאור קטל אותן וקיבל אותי כפי שאני, עם כל השינויים ועם כל הפגמים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">פגשנו את החברים שלנו במסיבה, התחלנו לרקוד ולהתמסר למוזיקה. לרגע קטן היה נדמה שחזרנו בזמן, אל המסיבה ההיא, בסוף אוגוסט. המסיבה אשר באופן הכי לא רציונלי והכי לא שגרתי הצליבה בינינו וגרמה לנפשות שלנו<span class="no-break"> להתמזג.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ותק</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">האם יש גיל</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> לאהבה?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">האם</span><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> יש לה</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> ותק?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">זו תופעה</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> מוזרה,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">שלא יוצרת</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> נתק.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא חוצה</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> גבולות,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">של אסור</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> ומותר.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא שוברת</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> תהיות</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">וחושפת </span><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">את</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> הנסתר.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">לאהבה אין</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> תוקף,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא תהיה שם</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> תמיד.</span></span></p>
			<div id="page375" role="doc-pagebreak" aria-label="375" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא</span><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> תחיה</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> בעבר,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא תשהה</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> בעתיד.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא תשבור</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> מוסכמות,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא </span><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">תהפוך את</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> הבטן.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא תישאר שם</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> עמוק,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">היא תשרוד את</span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break"><span class="bold-italic _idGenCharOverride-2">הזמן.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">סוף!</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">דברי</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> הסופרת</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">זה מטלטל כל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> כך,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">מהתחתית </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הרקיע</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">ואז שוב</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> התרסקות.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אך גם אם לשפל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אגיע,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">עדיין אשמור לי את</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הזכות,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">את הרצון</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> להחליט,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אם להמריא </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">או</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> ליפול,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">והאם המנעד בין</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> השניים</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">יהיה כה מטלטל</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> וגדול.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אני אשמור את הזכות</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> לשליטה,</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">כי בסוף רק אני</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מחליטה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אלכסה פיי /</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> שליטה</span></span></p>
			<p class="textindent">אני יודעת שיש לא מעט נשים שנמצאות במעגל האלימות, בין אם פיסית ובין אם פסיכולוגית, שלעיתים אף לא מאמינות שיש להן סיכוי לצאת אל החופש ולזכות לחיים שלווים ומאושרים. אני מקווה שהספר הזה יהווה עבורן לא רק כמה שעות של אסקפיזם, אלא גם תקווה לשינוי<span class="no-break"> ולמפלט.</span></p>
			<div id="page376" role="doc-pagebreak" aria-label="376" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">במידה וישנן קוראות שחיות במציאות הבלתי אפשרית הזו, אתן יכולות </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">לפנות למוקד חירום של משרד הרווחה שזמין</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 24/7.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ניתן ליצור </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">איתם קשר טלפוני במספר:</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 118</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ניתן לשלוח הודעת ואצאפ במספר:</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2">050-2270118.</span></span></p>
		</div>


			
ספר דיגיטלי
השקה
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות