נטע זר

ענבר בן דוד

סיפורה של נטע הוא מסע חיים עוצמתי, מטלטל ומעורר השראה, שנע בין ילדות בצל זיכרונות השואה, דרך אובדן טראומטי ועד התמודדות אמיצה עם הפרעה דו־קוטבית.
כבת לדור שני לניצולי שואה, נטע גדלה בבית שבו אהבה גדולה שזורה בפצעים שלא הגלידו. המעבר לאיטליה, החזרה לישראל והחיים בין שני עולמות מעצבים בה זהות מורכבת, עד לרגע שבו עולמה מתערער לחלוטין עם אובדן אימהּ בנסיבות טרגיות. מאותו הרגע היא נאלצת לבנות את עצמה מחדש, בתוך משפחה משתנה, מציאות רגשית סוערת וחיפוש מתמיד אחר שייכות.
לאורך השנים נטע מתמודדת עם הפרעה דו־קוטבית, עם עליות וירידות קיצוניות, עם אשפוזים ועם ניסיונות למצוא יציבות. אך דווקא מתוך השבר צומחת בה יכולת נדירה להבין את עצמה לעומק, לזהות את גבולותיה ולבחור שוב ושוב בחיים.
זהו סיפור על ילדה רגישה שהופכת לאישה חזקה, על כאב שלא נעלם אך משנה צורה ועל האפשרות למצוא משמעות, אהבה ותקווה גם מתוך המקומות החשוכים ביותר.
הסיפור אמיתי לחלוטין. שמות הדמויות וחלק מהמקומות שונו על מנת לשמור על פרטיות המעורבים.
שם: נטע זר
מחבר/ת: ענבר בן דוד
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 012001898

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 78.00

קרא פרק ראשון

				    
		<div>
			<h3 id="_idParaDest-5">פרק א  <span class="regularbold">הילדות המוקדמת</span></h3>
			<p class="first">טיסה 861 מנמל התעופה לוד לנמל התעופה פיומיצ'ינו שברומא עמדה לצאת בתוך חמש דקות. קולו הכריזמטי של קברניט הטיסה, שהיה טייס בחיל האוויר הישראלי זה שנים, נשמע במערכת הכריזה והדהד מעל ההמולה שבתוך המטוס.</p>
			<p class="p">נוסעים אחרונים חיפשו את מקומם, מזוודות נדחסו לתאי האחסון וכריות נשמטו ונאספו בחופזה. הדיילות, במדים כחולים מוקפדים, התרוצצו בין השורות ביעילות.</p>
			<p class="p">בשורה האחורית, במושב לשלושה, ישבה אישה נאה, מעט מלאה, ושתי בנותיה לצידה. השנה הייתה 1963. הצעירה שבהן, נטע בת החמש, הביטה סביבה בחשש. זו הייתה הפעם הראשונה שלה במטוס, והמחשבה על ישיבה בתוך קופסה מתכתית, סגורה ורועשת, שתלויה בין שמיים לארץ עוררה בה אי־שקט. היא הידקה את חגורת הבטיחות סביב מותניה ובהחלטה שקטה של ילדה אמרה לעצמה שלא תשחרר אותה עד סוף הטיסה.</p>
			<p class="p">נטע הייתה ילדה יפת מראה ועגלגלה, עם לחיים ורודות, שיער אסוף בגוון דבש ועיניים ירוקות ועמוקות. היה בה משהו מהוסס; חיוך ביישני שעלה לעיתים כמו מבקש רשות להופיע.</p>
			<p class="p">היא דמתה במעט לאימהּ, שפרה, שישבה לצידה, אישה לבבית, גאה, שנראתה שלמה בתוך הרגע הזה, מוקפת בשתי בנותיה. גם לשפרה היו עיניים ירוקות בהירות, כמעט שקופות, ושערה סודר בתסרוקת מנופחת, כפי שהיה מקובל בתחילת שנות השישים. אחותה הבכורה של נטע, לאה, הייתה שונה ממנה; רק העיניים הירוקות קשרו ביניהן.</p>
			<p class="p">פתאום הופיע האב, ישראל, בין המושבים. גם הוא נראה מתוח. זיעה נקוותה על מצחו, וגופו שידר דריכות. הוא היה קרוב לגיל ארבעים, עיניו כחולות, וניכר כי בעבר היה גבר יפה תואר, אך תלתליו בגוון הדבש הלכו והידללו במרוצת השנים, והחיים נתנו בו את אותותיהם. נטע הופתעה מהפחד שזיהתה בו; אביה עבד בתחזוקת מטוסים באל על, ובכל זאת נראה כמי שאינו סומך על המכונה שבתוכה ישב.</p>
			<p class="p">ישראל קרול, אביה של נטע, היה בן למשפחת אצולה מפולין, סמוך לגבול רוסיה. פירוש השם "קרול" בפולנית הוא מלך. לימים למדו זאת הבנות מהמורה למתמטיקה שלהן, שהיה ממוצא פולני, שכן כינה את לאה "מלכה" לעיתים. לנטע כתב פעם בספר זיכרונותיה פסוק ממשלי: "כִּי טוֹבָה חׇכְמָה מִפְּנִינִים וְכׇל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ח יא).</p>
			<p class="p">ישראל ושפרה, הוריה של נטע, היו שניהם ניצולי שואה. בילדותם ברחו ביערות פולין ורוסיה, נלחמים על חייהם. משפחתו של ישראל נרצחה לנגד עיניו, והוא נמלט עם אביו כפיר. את קורותיו כפרטיזן העלה על הכתב ביומן שמעולם לא ראה אור. שפרה, לעומתו, הייתה אז ילדה צעירה שהוסתרה בבור ביער בידי אחיה צבי. שניהם נותרו לבדם, שרידים של משפחות גדולות שנמחקו.</p>
			<p class="p">כך גדלה נטע, כדור שני לניצולי שואה, על כל המשתמע מכך.</p>
			<p class="p">ישראל היה אדם מוכשר מאין כמותו. חבריו באל על נהגו לומר בחיוך: "כשישראל קרול ניגש למבחן, הוא תמיד מקבל מאה." הוא הגיע לחברה מיד לאחר שירותו הצבאי ב־1948, לאחר ששירת בגולני. "הייתי סגן מפקד בלתי מוסמך," נהג לומר בצחוק, אף שבפועל היה נהג משאית בגבול הצפון.</p>
			<p class="p">אך מבחינה רגשית נותר ישראל פצוע. המראות שראה, ובהם רצח משפחתו, הבריחה המתמשכת, הקור והפחד, נצרבו בנפשו, ומשהו בו נעצר שם ולא התבגר מעולם. כאשר פגש את שפרה, היה נדמה לו שמצא אוצר. הם נפגשו בשידוך והתאהבו כמעט מיד. שפרה למדה בסמינר עיינות והוכשרה כגננת. במשך כמה חודשים פרחה ביניהם אהבה פשוטה, מעט אור אחרי שנות הסבל הנוראיות.</p>
			<p class="p">הם נישאו בחתונה צנועה, מוקפים במה שנותר מן המשפחה והחברים מהעיירות הסמוכות. הכיבוד היה דל, כיאה לזמן ולנסיבות, ותמונות הזוג היפה והמאוהב ליוו את נטע לכל אורך ילדותה ובגרותה.</p>
			<p class="p">על צווארה של שפרה, בתמונות ההן נחה שרשרת זהב עדינה עם תליון בצורת לב, ושרשרת זו הייתה משאת נפשה של נטע מאז שזכרה את עצמה.</p>
			<p class="p">הזוג הצעיר התיישב בשיכון עממי בפתח תקווה, סמוך לעובדי אל על נוספים. בתוך המציאות הפשוטה הזאת נולדו שתי בנות בהפרש של שנתיים וחצי: לאה, ואחריה נטע.</p>
			<p class="p">לאה, הבכורה, הייתה "בת קרול" במלוא מובן המילה - נמרצת, אסרטיבית ולעיתים גם כוחנית. היא לא היססה להכות ילדים בשכונה, ושוב ושוב נשמעו תלונות מצד ילדי השיכון, "שפרה, לאה הרביצה לי!"</p>
			<p class="p">גם לאה וגם נטע היו ילדות יפות להפליא, עם תלתלים בצבע דבש ועיניים ירוקות בוהקות. הן היו יפות אפילו מהבובות ששיחקו בהן. אך הדמיון החיצוני לא ריכך את המתח ביניהן. מהרגע שנטע נולדה, היה נדמה שלאה נכנסה למרוץ בלתי פוסק. הקנאה הייתה חדה, אינסטינקטיבית, והיא ליוותה את שתיהן שנים ארוכות.</p>
			<p class="p">"אימא, נטע מושכת לי בצמה!" הייתה לאה צועקת, אבל כשניגשה האם לבדוק, לא פעם התגלה כי ההפך הוא הנכון וכי לאה היא זו שכמעט עקרה לנטע את הזרוע ממקומה.</p>
			<p class="p">השתיים חלקו את אותם רגעים יום־יומיים, למרות הכול, ובכלל זה ישיבה משותפת לשולחן וצלחות זהות, אם כי כל אחת מהבנות אהבה משהו אחר: נטע נמשכה למתוק, לשוקולד, לרוטב אדום ועשיר, ואילו לאה העדיפה פשטות - וניל, אוכל נקי, "בלי כלום מעל".</p>
			<p class="p">כך חלפו חמש שנים ראשונות של חיים משפחתיים. ישראל עבד במשמרות באל על, ושפרה גידלה את הבנות וניסתה, בין לבין, להשתלב כגננת מחליפה. הבית התנהל בשגרה פשוטה על רקע מתח בלתי מדובר.</p>
			<p class="p">ואז הגיעה ההצעה.</p>
			<p class="p">אל על הציעה לישראל תפקיד חדש: נציג טכני ברומא. עבורו זו הייתה הזדמנות, ועבור שפרה - אולי התחלה אחרת. עם זאת, עבור נטע זה היה איום.</p>
			<p class="p">היא הייתה ילדה עדינה, קשורה לאימהּ בכל נימי נפשה. אביה, שעבד שעות ארוכות, היה עבורה דמות רחוקה יותר. היא ירשה ממנו נחישות וחוסן, אך בליבה הייתה קרובה לשפרה; לשבריריותה ולרכותה. האפשרות שתיעקר ממקומה הפחידה אותה. העולם החדש לא היה עבורה הרפתקה, כי אם אובדן.</p>
			<p class="p">לאחר התלבטות התקבלה ההחלטה: המשפחה תעבור לרומא.</p>
			<p class="p">כך מצאו את עצמם בני המשפחה על אותה הטיסה - טיסה 861 מלוד לרומא.</p>
		</div>
	
			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 42.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות